שותף מתוך המהדורה 1/11/2019 Makor Rishon

קרני אלדד

אקדמית למתקדמים

ד"ר קרולה הילפריך מהאוניברסיטה העברית בירושלים השתלחה בתלמידתה לאחר שיעור בקורס "תיאוריות ביקור־  תיות של תרבות". בשיעור כנראה התפתח ויכוח בין סטודנטית  שלבשה מדי צה"ל ובין סטודנטית ערבייה, וכנראה נאמרה אמי־  רה פוגענית בקשר לשירותה ב"צבא הכיבוש". "את לא יכולה להיות נאיבית, להיות כאן במדים ולבקש שיתייחסו אלייך כא־  זרחית. את חיילת בצבא של ישראל, ויתייחסו אלייך בהתאם", נזפה הילפריך במבטא גרמני כבד בקצינה, כפי שנראה בסרטון  המתעד את השיחה בין השתיים מחוץ לכיתה. "יש אנשים שה־ חברה האזרחית חשובה להם כמו שהצבא חשוב לך, ואת חייבת לקבל בסובלנות את סדר העדיפות שלהם כפי שהם מקבלים  ומתעמתים עם סדר העדיפות שלך".

אין מה לומר, המרצה צודקת. באמת, זהו חוסר רגישות. להגיע לאוניברסיטה העברית בירושלים במדים של צבא ההגנה  ישראל, ועוד לצפות שהדבר יעבור בשתיקה? ברור שמעשה פרובוקטיבי ייענה בזעם מצד מי שהתלבושת הזו פוגעת בע־  רכיהם. למה היא מצפה?

הכי חמור הוא שהסטודנטית בחרה לבוא דווקא לאוניברסיטה  בירושלים, עיר כה רגישה ונפיצה, שבאוניברסיטה שלה לומדים ערבים בעלי תפיסת עולם המתנגשת עם תפיסת העולם של  הקצינה, שבמקרה הטוב לבשה את מדיה באותו בוקר בתמימות, ובמקרה החמור יותר - כפ־ רובוקציה שבאה כדי לפגוע ולהתריס.

כי בעיני הסטודנטית הפלסטינית, אין דבר מתריס יותר מחיילת של צבא הכי־ בוש היושבת לידכם בכיתה. זו חוויה מטלטלת. היא אמורה להתבייש, והיא והמרצה הג־ רמנייה יגרמו לה להתבייש. ומבחינת המרצה הגרמנייה הדבר אולי צורם עוד יותר: יהודים במדים? מי שמע על  דבר כזה. ובלי בושה. להגיע לשיעור שלה במדים ודרגות, ועוד להעז ולומר לי בפנים שהיא באה להגן על אזרחי ישראל. היא לא אמורה להיות במדים, ובטח שאינה אמורה להיות גאה בהם.

אני רק יכולה לדמיין שבאוזני הקצינה עלה הד קלוש של השיחות של חאג' אמין אל־  חוסייני עם היטלר. לא שאני משווה חלילה. רק המבטא דומה.

כי במרחב האקדמי בארץ שולטים חוקים אחרים. גם למילים  יש משמעות שונה מבעולם שמחוצה לו. זה כמו כוכב לכת אחר.  אנסה לתרגם: כשבאקדמיה אומרים ש"יש להבין את נקודת  מבטו של האחר", מתכוונים לנקודת מבטה של הפלסטינית.  יש לה נרטיב בעל ערכים אזרחיים - למשל, שצריך לפדות את  פלסטין בדם ובאש - וכמו שאמרה הילפריך, אותם צריך לכבד.  הקצינה, לעומתה, היא בעלת ערכים מיליטריסטיים. שתתבייש.

כשמדברים באקדמיה על "הקשרים רחבים יותר", מתכוונים לעובדה שאם נתבונן במקרה הזה, במצב בירושלים או בישראל  בכלל, הגיוני שליבנו יצא אל החיילים והיהודים ששבו לארצם,  ולא אל הפלסטינים המנסים לרצוח אותם. אז זהו, שאנחנו טו־  עים. כי אם נסתכל על זה ב"הקשרים רחבים יותר" נגלה שאנחנו  בעצם קולוניאליסטים רשעים, אין לנו זכויות כאן, ואנחנו רק  גוזלים זכויות של אחרים. כלומר, האקדמיה לא יכולה להתמודד  עם הסכסוך במיקרו, ולכן היא מבנאמת אותו.

תגובת האוניברסיטה למקרה היא: "אנחנו מכבדים את כל  הסטודנטים, כולל את אלה שבאים ללמוד בזמן שירותם הצבאי. הנהלת האוניברסיטה מגנה התנהגות בלתי מכבדת בין סטוד־ נטים ובין אנשי סגל לסטודנטים. האוניברסיטה והמרצה מת־ נצלות כלפי הסטודנטית שחשה פגועה, ונמשיך לפעול למען  חיזוק תחושת הביטחון האישי של כל סטודנט". באותה שפה  בין־כוכבית, המרצה מתנצלת בפני הסטודנטית שחשה פגועה.  זאת לא אשמת המרצה, חלילה, זאת החיילת הקפריזית שחשה  פגועה. אף אחד לא פגע בה. ולקרוא לקצינת צה"ל "חיילת  בצבא הכיבוש" זאת באמת "התנהגות בלתי מכבדת". אני מקווה  שהקצינה לא "חשה פגועה" גם מזה, כי הסטודנטית הפלסטינית  לא ננזפה, לא הושעתה, ובטח לא התנצלה. זה הכוכב שלה, א־  דאולה מענה, הממשלה )של הכוכב( - איתנו.

כשבאקדמיה אומרים ש"יש להבין את נקודת  מבטו של האחר", מתכוונים לנקודת מבטה של הפלסטינית

ראה מאמר זה במהדורה האלקטרוית כאן