יום אחד

של חסד לא ממתין לממשלה החדשה, שהישגה העיקרי הוא בעצם הקמתה. אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, ביום ראשון היא תושבע, בשני ייערכו טקסי החילופין במרבית המשרדים, ואחרי 12 שנים גם במשרד ראש הממשלה, בשלישי ייערך ברחובות ירושלים ריקוד הדגלים במסלול שנתון עדיין במחלוקת בין המשטרה למארגנים, מתנת הממשלה היוצאת, וברביעי תידרש הקואליציה הנשענת על רע"ם להאריך את צו הוראת השעה של החוק למניעת איחוד משפחות שאמור לפקוע באותו יום. וזה עוד שבוע קליל ביחס למה שממתין לקואליציית בנט־לפיד.

חגיגיות חילופי השלטון תתפוגג במהירות. פצצות מצרר ממתינות לקואליציה בכל הנושאים שבמחלוקת בין־קוטבית, כמו הדרישה לפנות את אביתר, היישוב החדש בשומרון; פסיקת העליון המתקרבת בעניין פינוי המשפחות הערביות מהבתים בשייח' ג'ראח; או החלטת בג"ץ הצפויה בקרוב בעניין פונדקאות לזוגות להט"בים.

איש בכנסת אינו מקנא ביו"ר הקואליציה המיועדת עידית סילמן, שתתוגבר בזאב אלקין, שמיועד להיות שר השיכון וגם השר המקשר בין הממשלה לכנסת, וינסה לחפות על חוסר ניסיונה הפרלמנטרי. שניהם ינסו להחזיק את המשמעת הקואליציונית מול ניסיונות האופוזיציה בראשות בנימין נתניהו להביך את האגף הימני בממשלה בשורת הצעות חוק פרטיות. ההצעה להגביל את זכות העמידה, שהגיש השבוע ח"כ מיקי זוהר, היא רק טעימה.

מעל כל אלה ניצב האתגר המרכזי שיכריע את מידת אריכות ימיה של הממשלה: העברת התקציב בתוך 140 יום. קשה עד בלתי אפשרי לקדם מהלך כזה בקואליציה התלויה ברצונם הטוב של כל אחד מ־16 חבריה. לכן בימינה לא ממהרים להתנער מעמיחי שיקלי ולהכריז עליו כחבר סיעה "מורד", צעד שימנע ממנו את האפשרות להתמודד ברשימה קיימת אחרת כמו הליכוד או הציונות הדתית. בימינה מקווים שדווקא סלחנות ושמירה על קשר עין איתו עשויות להשיב אותו לחיק המפלגה. שיקלי אמנם הבהיר שיצביע נגד כינון הממשלה, אבל אחרי שתקום הוא לא שולל תמיכה בה לפי המשמעת הקואליציונית בהצבעות השוטפות, ובעיקר בחוק התקציב. ערכה של האצבע ה־26 גבוה במיוחד כי היא מקזזת את מחירן של כל 61 האצבעות האחרות. גם החוק לפיצול הליכוד, שמאפשר לכל ארבעה ח"כים להתפצל ממפלגתם,

נועד לאפשר לקואליציה התרחבות עתידית, אולי על חשבון רע"ם.

אפיק נוסף להישרדות הקואליציה העתידית יהיה סחר חליפין חשאי עם חברי כנסת מהמשותפת, כפי שנהגה גם ממשלת נתניהו (חלקם גם יעניקו רשת ביטחון ביום ההשבעה; אם אחד מחברי קואליציית השינוי יצביע במפתיע נגד, הם ייצאו מהמליאה כדי שעדיין תיהנה מרוב), ואולי גם עם חברי הסיעות החרדיות, שעל אף זעקות השבר שלהם השבוע נאלצו להודות שההסכמים הקואליציוניים אינם כוללים פגיעה בתקציבי המגזר.

אם התקציב יאושר, גם האופוזיציה צפויה לרכך את מלחמתה. חלק מהשרים בליכוד כבר החלו השבוע לברר אפשרויות תעסוקה מחוץ לכנסת, אבל לא יתפטרו בצעד בלתי הפיך לפני מבחן התקציב. אחריו ממשלת בנט־לפיד תוכל לצוף על פני המים, סוערים יותר או פחות, עד סוף .2022 את התקציב הבא היא תידרש לאשר עד אמצע ,2023 וגם אם בנט ינסה לעשות מעשה נתניהו ולהכשיל אותו כדי למנוע רוטציה, מועד החילופין יגיע בטרם הבחירות לכנסת ה־52.

ככל שהמסר

של ראשי הממשלה החדשה מפויס יותר, כך עולה עוצמת הזעקה של חברי הכנסת החרדים. לפיד, שצעק בגרון ניחר "ניצחנו!" במסיבת הניצחון של יש עתיד אחרי בחירות ,2013 קרא השבוע לתומכיו "לא לקפוץ למזרקה ולצעוק ניצחנו". מי שלעג והתריס כלפי הח"כים החרדים מעל הדוכן בכנסת ("המדינה הפסיקה לקבל מכבודו הוראות"), ניסה השבוע לפייס: "הממשלה הזו לא מוקמת נגדכם. היא תעבוד בשבילכם, היא תכבד אתכם, היא גם שלכם". אבל ראשי ש"ס ויהדות התורה לא התרשמו.

"יורקים עלינו, אנחנו חייבים לעמוד על נפשנו", קונן דרעי. "כל הצביון היהודי בסכנה", הזהיר ליצמן. וגפני התעלה על שניהם: "נבלה נעשתה בישראל. שם רשעים ירקב", הטיח, והציע "להחרים ולנדות את האנשים האלה, להוציא אותם מכלל ישראל". עיקר האש כוונה נגד בנט "הרשע הזה", כלשונו של גפני. "רפורמי, שיוריד את הכיפה", המליץ ליצמן.

למחרת זימנה השלישייה הסוערת את המו"לים של כלי התקשורת במגזר, צעד חריג שראשי ממשלה שמרו בעבר כדי לבקש ממנהלי אמצעי התקשורת שיתוף פעולה בסוגיות ביטחוניות רגישות. דרעי, ליצמן וגפני השתמשו בו כדי לבקש שיימנעו מלראיין את חברי ימינה.

הפנייה אל כלי התקשורת הלא מפלגתיים במגזר מלמדת אולי על החשש האמיתי של ראשי הסיעות החרדיות. גם הם מבינים שמופע האימים שלהם רק העלה את הפופולריות של ממשלת בנט־לפיד. אבל את המאבק הם לא מנהלים על דעת הקהל הישראלית אלא ברחוב החרדי. ההתקפה על בנט היא ההגנה הטובה ביותר מפני הביקורת הפנימית שם: הפעם זו אופוזיציה מבחירה. וטו לא הוטל עליהם, חרם לא הוכרז. הצעות נדיבות שוגרו אליהם בימי המשא ומתן, אבל הם דחו אותן בשם הנאמנות לנתניהו שגברה על צורכי בוחריהם. גפני וליצמן יודעים שליברמן יחזיק במשרד האוצר ובוועדת הכספים אך ורק משום שהם סירבו לקבל אותה תמורת הימנעות בהצבעה על כינון הממשלה.

ההנהגה החרדית מגיעה לאופוזיציה כשהיא עייפה וחלשה. דרעי ממתין להחלטה הסופית על הגשת כתב אישום נגדו, אחרי השימוע שנערך לו. תוכניתו המקורית הייתה להתפטר מהכנסת ולנהל את ש"ס מבחוץ, חופשי לעשות לביתו ומשוחרר מהחובות הפרלמנטריות המתישות של המדבר האופוזיציוני. הביקורת על המהלך כנראה תשאיר אותו לכמה חודשים במשכן, אבל הוא לא מסתיר את כוונתו: אם הממשלה תאריך ימים, הוא יחתוך מהכנסת.

גם ליצמן במצב משפטי דומה, עם המלצה לכתב אישום בכפוף לשימוע בפרשות מלכה לייפר והמעדנייה. מי שסומן כיורשו, העוזר הדומיננטי מוטי בבצ'יק, נעצר ונחקר השבוע בחשד לפרשת שחיתות אחרת במשרד הבריאות. בסביבת שר השיכון היוצא לא שוללים שהוא יתרצה להצעה לסגור את התיק תמורת פרישה מהפוליטיקה, אם רק יקבל את אישור האדמו"ר מגור.

משה גפני לעומתם לא הסתבך בפלילים אבל עבר שנה קשה מבחינה בריאותית. לפני הבחירות, כשנאבק בליצמן על חלוקת התפקידים, איים שאם לא יקבל את ועדת הכספים יפרוש מהפוליטיקה. ליצמן נכנע ּוִויתר, ועכשיו שניהם נותרו בלי הוועדה ועם הרבה זמן פנוי.

בדבר אחד

חברי הכנסת החרדים צודקים: תקציבי המגזר לא ייפגעו, חוק הגיוס המתוכנן יהיה נוח מאוד, אבל בענייני דת ומדינה צפוי שינוי - לא לכיוון הרפורמי כפי שהם טוענים, אלא תנודה קלה אך משמעותית בגבולות האורתודוקסיה. ההסכמים בין יש עתיד לשאר המפלגות כפופים להסכם־העל שלה עם ימינה. ברית הזוגיות והפונדקאות להומוסקסואלים לא יקודמו בגלל הווטו של בנט, שבניגוד לפשרות הרבות שלו בדרך לממשלה, מקבל בדיוק את מה שביקש דווקא בתחום הזה: החלפת הקו השמרני שהנהיגו החרדים בקו של רבני צהר.

בתחום הגיור, למשל, יוחזר המונופול האורתודוקסי שהפר לאחרונה בג"ץ, אבל סמכות הגיור הממלכתית תורחב גם לרבני ערים, כמו הרב דוד סתיו. גם בתחום הכשרות הרבנות תשמש גורם מפקח, אבל מתן הכשרות יתאפשר גם בידי גופים פרטיים. מתן כהנא במשרד הדתות ינסה למנות רבני ערים ציוניים ולקדם דיינים עם כיפה סרוגה. בשביל הפלג החרד"לי במגזר, שממילא נוטה לקו החרדי בענייני דת ומדינה, הרפורמות הללו יצטרפו לרשימה השחורה של תוכניות הממשלה הבאה, אבל באגף הליברלי - מיני־מהפכה בשירותי הדת יכולה להיות עוד צעד קטן בדרך חזרה של ראש הממשלה הסרוג הראשון ללבו של המגזר.