רצף המגה־כשלים העכשווי, מל"ג בעומר במירון דרך טרגדיית שבועות בחסידות קרלין ועד הבולען מעשה ידי אדם שנפער השבוע בחניון בית החולים שערי צדק, הביא מטבע הדברים להטלת ספק באופן טיפול המדינה בסדרת מפגעים חמורים נוספים. בנושא הזה, כמעט מיותר לומר, יש להר הבית מקום של כבוד.

ובראש נקודות התורפה בהר ניצב גשר המוגרבים. בשבוע שעבר הגישו שבע רבניות עתירה לבג"ץ בדרישה לפרק את גשר המוגרבים הזמני, גשר עץ מכוער הניצב על עמדו כבר כמעט 16 שנים, ולבנות תחתיו גשר קבע מכובד ובטוח. מסמך של מהנדס מומחה מטעם הקרן למורשת הכותל המערבי שנכתב בעקבות העתירה, התריע מפני סכנת קריסה מידיית של גשר המוגרבים. המהנדס הוסיף ש"העץ בגשר סובל מיובש קיצוני ויש בו סדיקה אורכית מרובה. למרות ניסיון העבר לטפל בעץ ולהאריך את אורך חייו, הטיפול כשל". גשר העץ הזמני שנועד לשמש למשך שנה וחצי לכל היותר, הפך למבנה שאין קבוע ממנו.

עד פברואר 2004 לא היה כאן גשר אלא מעלה מרוצף בואכה שער המוגרבים, כיום שער הלל. אלא שבעקבות רעידת האדמה בירושלים באותו החודש וסופת שלג שפקדה את העיר מיד אחריה, התמוטטה סוללת העפר המוליכה לעבר השער, שמאז מלחמת ששת הימים שימשה נתיב כניסה יחיד ליהודים להר הבית. ביולי 2005 נבנה גשר עץ זמני חלופי שנועד לשמש במשך זמן קצר בלבד, ובמקביל נפתחו הכנות להקמת גשר קבוע.

בראשית 2007 החל פירוק הסוללה לצורך עבודות ארכיאולוגיות, שרק לאחריהן היה אפשר להתחיל בעבודות בניית גשר הקבע. הפעולות הללו גררו מהומות ערביות ברחבי הארץ בהובלת ראאד סלאח, ולכן המשך הקמת הגשר נדחה. בקיץ ההוא אף נערכה פגישה של הגופים שעסקו בהקמת גשר הקבע עם נציגי אונסק"ו לצורך אישור תוכנית הגשר החדש בידי הארגון. אנשי אונסק"ו, אפילו הם, שיבחו את השקיפות והמקצועיות של הצוותים הישראליים שעמלו על תכנון גשר הקבע, אולם כל זה היה ללא הועיל. זאת מכיוון שנציגי הווקף וירדן שהיו אמורים להשתתף אף הם במפגש ביטלו ברגע האחרון את השתתפותם. גשר קבע לא נבנה גם אז גם הלאה מאימת התגובה האסלאמית.

באוקטובר 2011 הודיע מהנדס עיריית ירושלים לקרן למורשת הכותל על סכנה מיידית לגשר ה"זמני" לה־ בעיקר סכנת שרפה שעלולה פוך את הגשר כולו למלכודת מוות. משלא נענה, הורה מהנדס העירייה חודשיים מאוחר יותר לסגור מיידית את הגשר. העניינים הגיעו לפתחו של ראש הממשלה. ושוב, בגלגל חוזר, מחשש להתפרעויות אסלאמיות ברחבי הארץ ולהידרדרות היחסים עם ירדן, החליט נתניהו לשקם את הגשר הקיים במקום לבנות את גשר הקבע – שהקמתו נדחתה כנהוג לעתיד בלתי ידוע. כדי להתמודד עם איום השרפה, הוצבה אז למשך שבועיים ניידת כיבוי אש בתחתית הגשר, אולם לאחר שבועיים נלקחה משם בחזרה לתחנת הכיבוי. בירור בעיריה העלה שהגשר עבר בינתיים תהליך של שיפוץ וחיזוק ונמסר ש"כעת הוא בטוח".

הניסיונות להחלפת מעלה העץ בגשר קבוע נמשכו. בקיץ ,2014 תוך מאמץ לשמור על שקט תקשורתי, פתחה הקרן למורשת הכותל בעבודות לבניית גשר עץ חדש בנתיב הסוללה המקורית שקרסה, וזאת בכוונה להקים בהמשך באותו הנתיב את גשר הקבע. דבר הקמת הגשר התגלה ועורר מחדש מהומה דיפלומטית בין ישראל לירדן וכן מחאות רמות בקרב גורמים אסלאמיים בישראל. בעקבות זאת הורה נתניהו לעצור מיידית את עבודות ההקמה.

בשבוע שעבר הוגשה כאמור עתירה בידי רבניות בכירות מקרב פוקדות עזרת הנשים בכותל בדרישה להסרת הגשר, המהווה לדעתן מפגע בטיחותי ואסתטי. בג"ץ הורה למדינה להשיב לעתירה עד 20.6.21 לכל המאוחר.

כעת, לאחר שהגשר הגרוטאתי־משהו הפך כבר לחלק ממראה הכותל, 17 שנים וחצי אחרי קריסת המעלה הקודם, נראה שמתקרב הרגע שבו לא יהיה מנוס מלהקים במקום את גשר הקבע על אף החשש המופרז ממהומות אסלאמיות – שבינתיים נמצאו עילות אחרות לחולל אותן. אם פירוק הגשר הזמני־קבוע הזה מגיע במקביל למה שמסתמן כסיום שלטון נתניהו, נראה שיש בזה גם מן הסמלי.

בלי קשר לגשר

אין אלו נקודות התורפה היחידות בהר. הנה עוד שתיים שבנסיבות מסוימות עלולות חלילה להרעיד כאן את אמות הספים:

שערי ההר – הסרת גלאי המתכות מתשעת שערי ההר המיועדים למוסלמים בקיץ 2017 והשארתם רק בשער המיועד ליהודים הביאה למציאות אבסורדית שבה כבר כמה וכמה פעמים חדרו לשטח ההר מחבלים חמושים בסכינים וניסו לפגוע או פגעו בפועל בשוטרים המוצבים במקום. רק השבוע דווח על תפיסת שני מסתננים ירדנים שהתכוונו לבצע פיגוע קשה בשטח ההר. השניים גורשו לירדן בתהליך שקט, כרגיל, במקום להעמידם לדין. בכל אופן, נראה שאין בשערים אמצעים חלופיים המונעים ביעילות כניסת גורמים חבלניים לאתר המקודש.

אורוות שלמה – חפירות הווקף הנרחבות והעבודות המקיפות שקיים בדרום־מזרח ההר בשנים 2000־1996 ערערו את יסודות המבנה העתיק, המיוחס לתקופה המוסלמית הקדומה. בעקבות ההרס שחולל הווקף נוצר בראשית שנות האלפיים צורך דחוף בעבודות שיקום בכותל המזרחי ובכותל הדרומי – שבו אף נוצרה בליטה משמעותית של האבנים העתיקות כלפי חוץ. עקב חשש ממשי להתמוטטות פינתו הדרום־מזרחית של ההר ("קרן העופל") אל מורדות הקדרון, הוזעקו צוותים מצריים וירדניים לטפל בכתלים. הווקף לא אפשר לרשויות הישראליות לטפל בכך, אבל סדקים בולטים בתקרת המבנה התת־קרקעי באורוות שלמה נראו גם שנים אחר כך. ואולי הם עדיין נראים.

יש לציין שבמסגד שנוסד באורוות שלמה קיים חלל המאפשר לעשרת אלפים איש להתכנס בו. על

גביו, ברחבת ההר, יכולים להתקהל עשרות אלפים נוספים. כל זה אומר שאם חלילה תתרחש התמוטטות של האזור הזה הדבר יביא לאסון בהיקפים שלא מוכרים לנו. האם דרום־מזרח ההר בטוח לגמרי כיום? האם השיפוצים המצריים והירדניים פתרו לחלוטין את הבעיה?

בהיעדר גורם סמכות ברור בעניין ההר, קשה לענות על כך תשובה ודאית. כל נושא שנוגע בהר מתגלגל לפתחו של ראש הממשלה ומתנהל הרחק מעיני הציבור והתקשורת. האם כבוגרי שרשרת הקריסות העכשווית ברחבי הארץ, האם הידיעה שנושא אורוות שלמה - כמו עניין גשר המוגרבים - מטופל בחדרי חדרים בלשכת ראש הממשלה אמורה להרגיע אותנו?