ממשלה חדשה צפויה לתפוס את הגה השלטון השבוע. נדמה לי שזכיתי להיות היחיד שעבד בעבר באופן צמוד הן עם ראש הממשלה הנכנס נפתלי בנט והן עם סגן ראש הממשלה גדעון סער. הייתי חבר בצוות הדוברות של סער בהיותו שר החינוך, אני מעריך אותו מאוד ושומר על קשר קרוב עמו. עם בנט עבדתי כשעוד היה אלמוני בקרב רוב אזרחי המדינה, בעת שהתמודד בפריימריז לראשות הבית היהודי. איני מסתיר שבאופן אישי תחושותיי מעורבות נוכח המציאות המתהווה: מצד אחד גאווה גדולה על תקופה ניכרת בחיי השזורה בסיפור חייהם ושליחותם הציבורית של קברניטים שזכו להגיע לצמרת הנהגת המדינה; מנגד, צער גדול ותחושת החמצה.

מעולם לא עבדתי עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, אך כבן הציונות הדתית וכישראלי אני חש שנעשה לו עוול, כאשר מפלגות הקואליציה העתידית הורידו את כל דגליהן האידיאולוגיים כדי להתכנס תחת מכנה משותף אחד ויחיד: הזזתו מהשלטון. הגדילה לעשות מפלגת ימינה, שהפרה הבטחות מפורשות לבוחריה בדרכה אל קואליציית השינוי. לדידי לא מוצתה האפשרות להקים קואליציה עם אוריינטציה לאומית כשראש הממשלה נתניהו ממשיך לכהן בתפקידו, פורש בכבוד לאחר זמן קצוב, ורק לאחר מכן מחליפים אותו סער, בנט או אחד ממנהיגי הליכוד.

אני עד בימים אלה לקולות מהמגזר הדתילאומי שטורחים להזכיר מה נתניהו לא עשה (חאן אל־אחמר וכו'). לשיטתם, ממשלה בתמיכת הורוביץ ומיכאלי, זנדברג ומראענה, עבאס וטאהא אינה טובה פחות מממשלת נתניהו. בעיניי הם נדמים למי שבילדותו פונק בידי הוריו ובבגרותו יושב על ספת הפסיכולוג ומתלונן עליהם, מכיוון שבגיל 17 קנו לו מרצדס ולא את היגואר שביקש.

נתניהו נמצא בהנהגת המדינה עשרות שנים. ברור שלאחר זמן רב כל כך אפשר למצוא טעויות בהחלטותיו. אך אומר פה ללא כחל וסרק: בכל תולדותיה של הציונות הדתית, לא היה מי שהרים את קרנה כמו נתניהו. הייתה זו שותפות אמיתית לדרך, שהתחילה כבר בשנת 1996 עם המפד"ל של זבולון המר והסרוגים בלשכתו, ובראשם אורי אליצור ז"ל, ונמשכת עד היום. לא היה מי ששילב סרוגים בעמדות מפתח כמו נתניהו. בתקופתו מונו דתיים־לאומיים לתפקידים הבכירים במדינה, בחלקם הגדול תפקידים ששום חובש כיפה סרוגה לא מילא קודם.

הרשימה כוללת מינוי של ראש שב"כ סרוג, ראש מוסד, מפכ"ל, יו"ר המועצה לביטחון לאומי, היועץ המשפטי לממשלה, מבקר המדינה, שגרירים בארה"ב ובאנגליה, השגריר באו"ם, מנכ"ל משרד החוץ, מנכ"ל משרד ראש הממשלה וראש מטה ראש הממשלה, ועוד. רק רמטכ"ל סרוג לא מונה (לא היה בנמצא), אבל גם בעניין הצבאי הוא דאג שהמזכירים הצבאיים שלצידו יהיו בני הציונות הדתית. אפילו ראש הממשלה הנכנס, בנט, שימש כידוע כעוזרו. ייתכן שהיום המינויים האלה נראים מובנים מאליהם, אבל אפשר לבדוק בגוגל מה כתבו בעבר ב"הארץ" ומה אמר אמנון אברמוביץ' על מינוי חובשי כיפות סרוגות לתפקידים בצמרת ארגוני הביטחון.

לראשי המתנחלים הייתה דלת פתוחה ללשכתו, ההתיישבות התפתחה באופן מואץ, כבישים נבנו, יישובים הורחבו, הוקמו אזורי תעשייה ומפעלי חינוך. כאשר נתניהו עלה לשלטון ,1996־ב חרב חדה בדמות הסכמי אוסלו הונפה על ההתיישבות; 25 שנים לאחר מכן, מפעל ההתיישבות נמצא במצב אחר לגמרי. פועלו של נתניהו רחוק כמזרח ממערב מאמירותיו של ראש הממשלה המיועד יאיר לפיד ש"הכסף נמצא בין יצהר לאיתמר". בתחום התקשורת הימנית (ערוץ ,20 למשל) אפשרו מעשיו לסרוגים רבים להשתלב ולהשמיע קולות אחרים.

אך נדמה לי שהשותפות העמוקה ביותר של נתניהו עם הציונות הדתית באה לידי ביטוי בשפה האמונית. אומנם נתניהו אינו אדם דתי, אבל שפתו אמונית ושונה כל כך מהשפה החילונית של קודמיו שרון ואולמרט. שוב ושוב הוא מדבר על אהבתו לארץ התנ"ך, על החיבור שלו לדמויות מקראיות כגון דוד המלך ויהודה המכבי ועל "נצח ישראל", משל היה מדריך בבני עקיבא בצעירותו. במיוחד זכור לי משפט שאמר נתניהו באו"ם לעולם כולו: "יש לי מסר פשוט לאייתוללה חמינאי: האור של ישראל לא ייעלם לעולם. נצח ישראל לא ישקר". אולי רק בגין דיבר כך לפניו.

"אם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן", אמר רבי נחמן מברסלב. אפשר לתקן גם ברגע האחרון. אם מנהיגי הימין והציונות הדתית יתעשתו וימצאו את הדרך להקים ממשלה לאומית, אכן תקום פה ממשלה שתחולל שינוי.