מקור ראשון

דבר מערכת המשפט

שופטת בית משפט השלום בירושלים, שרון לארי־בבלי: "החיפוש הבלתי חוקי בביתו של הנאשם בשעת לילה מאוחרת יש בו משום פגיעה בפרטיותו. התנהלות המשטרה כפי שתוארה קשורה קשר הדוק לזכותו של הנאשם להליך הוגן"

1 בשבועשעברהתייחס חגי סגל בטורו לדודתו המנוחה של הנשיא הנבחר, סוזי אבן לבית אמב"ש, וסיפר ש"בצעירותה התאהבה בעלם חמודות נוצרי, אבל בסוף נרתעה מחתונה איתו... 'לא יכולתי לדמיין את עצמי מתנתקת מן האמונה הזאת ונוטשת את חזונו הנלהב של עמי במרוצת הדורות'".

ד"ר יורם טל מחיפה כתב לנו כי אותו עלם חמודות לא היה סתם בחור נוצרי, אלא נודע לימים כסר ג'ון קנדריו, זוכה פרס נובל בכימיה לשנת .1962 "בגיל ,24 בשנת ,1941 היה ג'ון קנדריו קצין צעיר בחיל האוויר המלכותי של בריטניה. זה עתה הוצב בקהיר. היה לו חבר יהודי מתקופת לימודיו בקיימברידג', נחמן אמב"ש שמו, שהתגורר יחד עם משפחתו בקהיר. קנדריו הוזמן לארוחת ערב אצל משפחת אמב"ש, והתרשם מאוד מן האווירה המשפחתית החמה.

"אבל מצאה חן בעיניו עוד יותר אחותו הצעירה של נחמן, סוזן שמה, שהייתה נערה יפת תואר ומשכילה בת עשרים. קנדריו התאהב בה והחל לחזר אחריה במרץ. גם סוזן לא נותרה אדישה כלפי הצעיר האנגלי המרשים. אלא שהקשר ביניהם, שנמשך כשנה, היה בעייתי מעיקרו: סוזן הייתה יהודייה ציונית, בעוד ג'ון - נוצרי אנגלי. הוא אומנם הביע נכונות להתגייר למענה כדי שתסכים להינשא לו, אולם סוזן הבינה בחוש כי למרות האהבה ששררה ביניהם הפער אינו ניתן לגישור, מה גם שמשמעותו לגור באנגליה במקום בישראל.

"להחלטתה להיפרד סופית מג'ון סייעה ההיכרות עם קצין אנגלי אחר, קפטן אוברי איבן, לימים המדינאי הנערץ אבא אבן. סוזן אמב"ש הפכה לסוזי אבן, וג'ון המשיך את חייו בקיימברידג' בקריירה אקדמית מפוארת, ובשיאה פרס נובל בכימיה בשנת ,1962 וכן תואר אבירות בריטי".

2 במדורובמוצשכתב הרב אברהם סתיו, תחת הכותרת "וחוזר חלילה", על שירת התקווה של עומר אדם ונועה קירל, בתגובה למבצע שומר החומות. "הרב סתיו החמיא ל'משוררים' הקושרים את מילותיהם במילות הגדולים מהם, שכבר עברו והלכו", כתב לנו רועי אורפז מנתיבות, והביע דעה שונה בנושא. "אפשר להלל את ההמשכיות, קשרי המסורת וההיצמדות לשלשלת הדורות, בוודאי, אבל אין הלל בניסיון לקשור בקושי יצירה דלת ערך בטקסטים המכוננים שלנו.

"מדרשים - כמו אלו שהזכיר הרב סתיו בהתייחסות לנאום שלוש האמהות של רא"ל אביב כוכבי או הזמרת מרינה מקסימיליאן־בלומין - מוכרחים להכיר במקור, במשמעותו וברגישויותיו, בערכיו ובכוחו, ועדיף במורכבות. הוספת השורה 'שיום יגיע ואכתוב כזה משפט / על המזרן, בתוך מקלט' לשיר 'שומר החומות' היא, לפחות, ביקורתית ומרה. אבל הוספת המילים 'כאן אני נולדתי / כל צבעי הקשת' להמנון הלאומי אינה רגישה או מורכבת, אינה חכמה ואין בה ערך. חבל שכך מתייחסים ל'התקווה' האנשים הפופולריים ביותר בתרבות הישראלית הנוכחית. נקווה שיקומו אנשים שידעו לספר טוב יותר את סיפורנו".

3 דבריהשגרירלשעבר רון דרמר בוועידת התפוצות של מקור ראשון בחודש שעבר ממשיכים להכות גלים. לפני שבועיים פורסם כאן מאמרו של ממלא מקום יו"ר ההסתדרות הציונות יזהר הס, שמתח ביקורת על דברי דרמר בעניין תשומת הלב של ישראל ליהודי ארה"ב, שהשתמע מהם כאילו דרמר הכריז בוועידה שעל ישראל להשקיע תעצומות קשר כמעט אך ורק עם הקהילה האוונגליסטית שם.

עיון חוזר בדברי השגריר בוועידה מעלה שהמסר של דרמר היה שונה. הוא אומנם קשר כתרים לתמיכה האוונגליסטית בישראל, אבל דווקא ציין שההשקעה העכשווית של ישראל בהם קטנה, ודאי ביחס לעוצמתם הדמוגרפית, ויש להשקיע יותר כדי להפיק מכך תועלת מדינית. אך בד בבד הדגיש את חשיבות הקשר עם היהודים באמריקה.

בין השאר אמר למראיין עמית סגל: "אתה שואל אותי אם ישראל צריכה להקדיש יותר או פחות כדי 'להושיט יד' ליהודים בארה"ב, והאמת היא שאנחנו מושיטים אליהם יד מסיבה אחרת, משום שזה ה־AND של המדינה שלנו. אחת הסיבות המרכזיות לקיומה של ישראל כמדינה יהודית היא הקשר עם יהודי התפוצות, ודאי שגם עם יהודי ארה"ב. חובתנו ותפקידנו לחזק את הקשר, ואנחנו עושים זאת".

דרמר העיד על עצמו: "אף שהקהילה האוונגליסטית היא גדולה יותר, ותומכת נלהבת יותר בישראל, השקעתי לפחות את אותו הזמן בחיזוק הקשר עם הקהילה היהודית, כמו עם האוונגליסטים. שמונת הקונסולים הכלליים שלנו בארה"ב - בבוסטון, בשיקגו, ביוסטון, בלוס־אנג'לס ובסןפרנסיסקו - משקיעים יותר ביהודים שגרים שם מאשר בנוצרים... מובן שיש לנו קשר ייחודי וחובה מוסרית להמשיך ולחזק את הקשר עם היהודים".

4 בכותרתהידיעהשנדפסה בעמוד הראשון של העיתון בשבוע שעבר נפלה שגגה: המערה הנדירה שנתונה כעת בסכנת הצפה אינה שוכנת ליד חיפה, אלא באזור רמלה.

דעות

he-il

2021-06-11T07:00:00.0000000Z

2021-06-11T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.makorrishon.co.il/article/281818581772382

Israel Hayom