מקור ראשון

שקט לא יהיה כאן

הניגודים והסתירות הפנימיות עשויים להיות סוד כוחה של הממשלה החדשה. כולם ילכו על הבהונות, ואיש לא ירצה לסבך את העסק

לא קשה לדמיין את מהלך הדיון בכנסת ביום ראשון הקרוב, לקראת כינון הממשלה החדשה. נאום הפתיחה של נפתלי בנט, שיבקש להציג את ממשלתו, ישוסע ללא הרף. את הפרומו קיבלנו ביום שלישי, במתקפה המשולבת והמסיתה של ראשי הסיעות החרדיות נגד ראש הממשלה המיועד. בוועדה המסדרת שלשום היה מי ששדרג - או דרדר - את דברי הבלע של משה גפני וחבריו, שקראו להחרים ולנדות את נפתלי בנט, הפעם מכיוון הליכוד. הסופרת ח"כ גלית דיסטל־אטבריאן טענה כי בנט וגדעון סער הם טפילים על כרומוזום חי. מה כבר אפשר לומר.

אחרי בנט ינאם במליאה יאיר לפיד, ראש הממשלה החליפי. לפיד ידבר במתינות וינסה להרגיע, כדרכו בחודשים האחרונים, אבל איש באופוזיציה החדשה אינו מתכוון לעבור בשקט דומה על איבוד השלטון. התסכול מדבר, ואין עליו שליטה. לא פשוט לוותר ככה על כוח השררה אחרי כל כך הרבה שנים. לא קל להפוך משר בכיר או יו"ר ועדה חשובה, לח"כ פשוט ונטול השפעה. אחד מאנשי הקואליציה הנוכחית השווה את ההתרחשות בימים האחרונים לרעידת אדמה. אתה צועק לעזרה מתוך המצוקה ולא בדיוק שוקל את המילים.

אחרי לפיד ינאם בנימין נתניהו, וזו כבר באמת תהיה ההצגה הכי טובה בעיר. אחרי 12 שנים שבהן עמד בראשות הממשלה וספג מכל הבא ליד, נתניהו יתקוף ממשלה חדשה, שבראשה יעמוד האסיסטנט שלו לשעבר. הפעם הוא מוגבל בזמן הנאום, ואחרי 15 דקות בדיוק יהיה אפשר להוריד אותו מהדוכן. גם זה חידוש. נתניהו יזהיר כמובן כי הממשלה החדשה תסכן את עצם קיומנו. הוא ידבר על המאבק באיראן ובחמאס ויזכיר את הישגיו בימי הקורונה. לבנט וללפיד הוא יתייחס מעתה כאל שני חדלי אישים שתופסים לו את האחוזה שלא כדין, עד שיבוא היום ויגרש אותם.

בעבור נתניהו זו תהיה באמת רעידת אדמה. בניגוד לכל האחרים שצועקים "הצילו" מתוך זעם ותסכול על הנפילה לאופוזיציה ומתחרים ביניהם על מספר הנאצות וקריאות השבר, נתניהו אכן מאמין שמדובר באסון לאומי. לאורך השנים, בעיקר בתקופה האחרונה, ראש הממשלה חי בתחושה מיסטית כאילו גורלה של המדינה תלוי בו ורק בו. זה לא רק המעבר החוצה מבלפור, העניין עמוק הרבה יותר. זהו משבר קשה, כמו מי שנלקחת ממנו השליחות המשיחית. זו הסיבה שכל מי שניסה לדבר על ליבו של נתניהו שיזוז הצידה וישחרר את התפקיד לאחרים שישמרו על שלטון הימין - זכה למבט מצמית שאותו לא ישכח.

ראיתי את נתניהו מקרוב בשנים האחרונות. השינוי שעבר ניכר לעין. גם השפה השתנתה והפכה מ"אנחנו" ל"אני" ושוב "אני". הסרטונים שפרסם לאחרונה כדי למנוע מבנט את הקמת ממשלת השינוי היו על גבול ההיסטריה; קריאה להשאיר את השלטון בידיים הנכונות ולהציל את עם ישראל. זה לא קרה בפעם הקודמת שבה נאלץ נתניהו לעזוב את תפקידו, אחרי הבחירות במאי .1999 אז הוא הלך הביתה מפוכח וקר רוח, ואפילו התבדח על ההפסד בבחירות. הפעם הוא כנראה נשאר כאן ולא הולך לשום מקום, אחרי מאבק הישרדות אדיר שניהל מאז אפריל .2019 הוא ימשיך להוביל את הליכוד באופוזיציה מתוך אותה הכרה עצמית שרק הוא יכול.

בניגוד לכל האחרים בליכוד שצועקים "הצילו" מתוך זעם ותסכול על הנפילה לאופוזיציה ומתחרים ביניהם על מספר הנאצות, נתניהו אכן מאמין שמדובר באסון לאומי

הערת אזהרה

גם הדיון הסיעתי שיתנהל במליאת הכנסת ביום ראשון ויימשך שעות ארוכות בהשתתפות נציגי המפלגות השונות, אינו מבשר טובות. יאיר לפיד אמר לפני שבוע כי אחרי שתקום הממשלה החדשה יהיה "שקט פתאום". ההמולה באולם המליאה תוכיח לו שהוא טעה. לפיד מקווה כמובן לימים שבהם המדינה תיכנס למסלול, עם תקציב מסודר ונוהל פוליטי שגרתי, כנסת מתנהלת ומשרדי ממשלה עובדים. הכול יכול לקרות, וכך צריך להיות, אבל שקט לא יהיה כאן. הממשלה הזאת תתנדנד לאורך כל ימיה בגלל ההרכב הבלתי אפשרי שלה - שבע סיעות ציוניות, וכולן נשענות על התנועה האסלאמית.

האופוזיציה הרועשת בראשות נתניהו תנסה למשוך החוצה את חבר הכנסת הבודד שיפיל את המבנה כולו. הדרמות יתרחשו כאן על בסיס שבועי, עם הצעות חוק מביכות בכל יום רביעי והצעות אי אמון בכל יום שני. המציאות הזאת עלולה לכפות על הממשלה זהירות מופלגת, עד כדי שיתוק. לממשלה עם 61 חברי כנסת וסיעות מנוגדות שמנטרלות זו את זו אין יכולת תמרון יוצאת דופן, קשה לה לקדם נושאים שנויים במחלוקת, שלא לדבר על מהלכי שלום או מלחמה גדולים ונועזים. זו גם הסיבה לנפח הגדול של הממשלה החדשה. כל אחד קיבל מה שרצה, כי אף אחד לא רצה לריב יותר מדי. שלא לדבר על החוק הנורווגי, שהיה ונותר מעשה שחיתות שלטוני ברשות ובסמכות.

ואולי הניגודים הללו הם בעצם סוד הכוח של הממשלה החדשה. כולם ילכו על הבהונות ואיש לא ירצה לסבך את העסק. הזעקות כאילו הממשלה הזו עומדת לשבור את הסטטוס קוו הדתי הן חסרות שחר. האינטרס של הממשלה הוא לעבוד באיפוק בלי לזעזע את אמות הסיפים. "נשמור על עצמנו כמו אתרוג מחוץ לקופסה", כפי שאומר ח"כ גלעד קריב. האתגרים יהיו יומיומיים. מעניין איך יעבור מצעד הדגלים ביום שלישי הבא, ומי יפנה, אם בכלל, את מאחז אביתר שהולך וגדל, אחרי שהמנהל האזרחי הוציא לו צו הריסה.

ביום ראשון הקרוב, בשעת לילה מאוחרת, יפנה יו"ר הכנסת יריב לוין את מקומו, ועל כיסאו ישב מיקי לוי, שיגרוף את הפרס היוקרתי על נאמנות בלתי מסויגת ללפיד ועבודה פרלמנטרית מפרכת. לוי הוא שישביע את הממשלה החדשה. האם זו הממשלה האידיאלית? בפירוש לא. זו בסך הכול ממשלה מוגבלת מעצם הגדרתה. האם זה שווה? בהחלט כן. ראשית, הדרך שבה התנהלה הממשלה הנוכחית בראשות נתניהו, בין בחירות לבחירות, גרמה למדינה נזק עצום. שנית, מדינה חופשית צריכה לבצע חילופי שלטון מדי פעם, בוודאי אחרי 12 שנה. זו מהות הדמוקרטיה שבה אנחנו רוצים לחיות.

ואחרי הכול, אני מסמן כאן כוכבית. ראיתי את שמעון פרס מגיע למשכן הכנסת עם רעייתו סוניה במרץ ,1990 שופע חיוכים לקראת השבעת הממשלה שהקים. במהלך היום התברר כי אין לו רוב בכנסת והוא עזב את המשכן במפח נפש. עד שאחרון השרים לא יושבע, כדאי לשמור על מידה נאה של זהירות.

שלום ירושלמי

he-il

2021-06-11T07:00:00.0000000Z

2021-06-11T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.makorrishon.co.il/article/281917366020190

Israel Hayom