מקור ראשון

קלף מיקוח מסוכן

לפתרון בעיית הפזורה הבדואית בנגב דרושה תוכנית כוללת ומקיפה. פתרונות נקודתיים רק יזיקו ויגדילו עוד את הדרישות מהמדינה. תגובה לאלישיב רייכנר

הכותב הוא מנכ"ל תנועת רגבים

אם לא תתרחש דרמה פוליטית מסעירה בסוף השבוע, ביום ראשון תושבע ממשלה חדשה למדינת ישראל. ההסכמים הקואליציוניים הסופיים טרם פורסמו בזמן כתיבת שורות אלה, אבל כבר כעת ברור כי המנות העיקריות בשולחן הדיונים מול מפלגת רע"ם היו קרקעות הנגב.

ממה שכבר התפרסם ברור שרע"ם חילקה את רשימת המתנות שקיבלה בשיטת הסלאמי. הרשות להסדרת הבדואים, שאמונה על מדיניות התכנון, האכיפה וההסדרה בנגב, ושהייתה אמורה להיות באחריותה של איילת שקד, עברה לאחריות יש עתיד השבויה בפועל בידיה של רע"ם. גם ועדת הפנים, שאחראית לכל היבטי החקיקה הרלוונטיים, נמסרה לידיו של מנסור עבאס.

בנוסף קיבלה רע"ם אישור להלבנת שלושה יישובים באופן מיידי, וחמור מכך: ההכרעה על הטיפול ביתר הפזורה הפרוסה על פני עשרות אלפי דונמים בנגב נדחתה - ולמעשה נותרה כקלף מיקוח בידי רע"ם.

עובדות אלו רק מחזקות את הדאגה שהפתרון שיוצע לפזורה בעוד תשעה חודשים יתבסס על הלבנת עוד ועוד בנייה בלתי חוקית, שתנציח למעשה את ההשתלטות הבדואית על הנגב ולא תאפשר את חיזוק המשילות בו.

חשיבה מצומצמת זו, שמשלמת במזומן כאן ועכשיו, בלי להשקיע די מחשבה בתוצאות הקשות העלולות להגיע בעתיד, משתקפת גם בטורים שפרסם אלישיב רייכנר בשבועות האחרונים. רייכנר האשים את תנועת רגבים במאבק בהקמת יישוב בדואי בשם רחמה, המיועד לפזורה הבלתי חוקית ליד עיר מגוריו ירוחם. זו לא הפעם הראשונה שבה הוא תוקף אותנו מעל דפי העיתון. רייכנר טוען שאנו מתנגדים לכל הסדרה, ומאשים אותנו במבט מרוחק ובחוסר הבנת השטח והמציאות.

"תנועת רגבים נאבקת בהסדרה הזאת, אף שמדובר במודל ראוי שכולל פינוי בהסכמה של אוכלוסייה עם הנהגה חיובית, במחיר קרקעי זעום", כתב רייכנר. במקביל ציין כי הוא עצמו התריע מפני אובדן הנגב, בטור שפרסם ב"נקודה" בשנת .2002

בניגוד לרייכנר, שכתב על כך ב"נקודה" בשנת ,2002 אנו ברגבים מתריעים על כך יום יום בכל הכלים העומדים לרשותנו. מאז הוקמה התנועה בשנת ,2006 אנו מציפים עובדות, נתונים ומספרים, ומניפים ללא הרף תמרורי אזהרה מפני אובדן הנגב ואובדן המשילות. פרסמנו מחקרים המעניקים מבט־על על סוגיית הנגב, ובעיקר אנו מציעים פתרונות מקיפים לסוגיה.

רייכנר, שהאשים אותנו בעבר ב"השחרת פני הנגב", דוחף לפתרון נקודתי ליישוב רחמה, תוך התעלמות מכך שדחיפת פתרונות נקודתיים בלי התייחסות כוללת תשליך ישירות על הדרישה להלבנת מאות מקבצים נוספים. אלישיב הוא עיתונאי מצוין ותושב ותיק בירוחם, אבל אולי דווקא עובדה זו גורמת לו להסתכל על סוגיית קרקעות הנגב דרך הפריזמה של המתדלק בכניסה לירוחם, המתגורר בפזורת רחמה הסמוכה.

ההתיישבות הבלתי חוקית באזור ירוחם כוללת כ־003 משפחות בדואיות 1,500( תושבים) המתגוררות ב־61 מקבצים. המדינה ייעדה את היישוב שגב־שלום לפזורה זו. בכל עשרות הדיונים השונים שבה המדינה על כך שפתרון המגורים בעבור "פזורת רחמה" הוא בשגב־שלום. תושבי רחמה מצידם התעקשו; הם דורשים שהמדינה תקים להם יישוב חדש ותסדיר את מגוריהם במקום שאליו פלשו.

תשאלו: למה לא לאפשר לפזורת רחמה להישאר במקומה? התשובה היא שצריך לראות את התמונה הרחבה ואת ההשפעה על כל מרחב הנגב. שגב־שלום היא אחת משבע עיירות שהוקמו בשנות השבעים במטרה ליישב את האוכלוסייה הבדואית ביישובים חוקיים. העיירה נבנתה בעבור הבדואים שחיים מדרום לכביש ,25 בין באר־שבע לדימונה, וממערב לכביש 40 היורד דרומה מבאר־שבע, אך במשך כעשרים שנה רק חלק קטן מהבדואים בתא השטח הזה נכנס ליישוב. השאר בחרו להישאר ולהתרחב מחוץ ליישוב, בהם גם תושבי רחמה. בשנת 2006 החליטה הממשלה להקים יישוב חדש, אבו־תלול, על פני 11,500 דונם - זהו שטח עצום, בגודלה של העיר לוד. המטרה הייתה לשוב ולפתור את בעיית הפזורה שהייתה אמורה להתכנס לשגב־שלום. כששומעים "הקמת יישוב חדש", מדמיינים בדרך כלל אדריכלים שיושבים ומאשרים תוכניות, מדרכות, פארקים, ביוב, תאורה, גני שעשועים ומה לא. אבל בנגב, העסק עובד אחרת. במקום לתכנן יישוב, המדינה לקחה תא שטח שכבר שוכנת בו פזורה לא חוקית הכוללת מאות בתים, ציירה סביבם קו כחול דמיוני - ומעכשיו, הרי לכם יישוב חוקי. בראשית שנות האלפיים הקימה המדינה בשיטה זו עוד עשרה יישובים, במטרה לפתור את בעיית הפזורה בנגב.

לא תתפלאו לקרוא שגם הקמת אבו־תלול לא פתרה את בעיית הפזורה בשטח. המדינה נמנעה עד היום מלאכוף על תושבי הפזורה את המעבר אל תוך היישוב החוקי, ואלה דורשים שיאפשרו להם להישאר במקומם. עכשיו רע"ם דורשת הקמת שני יישובים מתוך השלושה שקיבלה, באותו תא שטח - את היישוב רחמה ואת היישוב ח'אשם־זנה. שטח ה"יישוב" רחמה המדובר משתרע על פני 2,125 דונם (בעבור 1,500 נפשות). לשם השוואה, השטח הבנוי בעיר ירוחם, שבה מתגוררים 10,500־כ תושבים, הוא 2,737 דונם.

זהו לא מחיר קרקעי זעום, אלא קלף מיקוח מסוכן במשא ומתן על כל אחד 2,300־מ המקבצים הבדואים הפזורים בנגב, שכל אחד ידרוש יישוב ישראבלוף משלו. אין ולא הייתה לנו התנגדות להקמת רחמה, אך הדבר חייב להיעשות כחלק מתוכנית כוללת לפתרון הבעיה.

אנחנו אומרים את זה לכל ממשלה שתקום: כן, צריכים להקים יישובים חדשים, אך רק במסגרת תוכנית כוללת להסדרת הסוגיה, ולא כניסיון ספורדי לכיבוי שריפות. הנכונּות, גם אם מכוונות טובות, "להסדיר את רחמה" לבדה - איננה הפתרון אלא הבעיה. מדיניות כזו עלולה להוביל לאובדן מוחלט של אדמות הנגב.

במקום לתכנן יישוב, המדינה לקחה תא שטח שכבר שוכנת בו פזורה לא חוקית הכוללת מאות בתים, ציירה סביבם קו דמיוני – והרי לכם יישוב

מאיר דויטש

he-il

2021-06-11T07:00:00.0000000Z

2021-06-11T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.makorrishon.co.il/article/281986085496926

Israel Hayom