זה אחר זה, התפרסמו בתקופה האחרונה מקרים שבהם רשתות חברתיות גדולות צנזרו תכנים וחסמו משתמשים, בעיקר מצד ימין של המפה הפוליטית. לצנזורה הזאת, שיש מי שיכנה אותה סתימת פיות של ממש, יש כמה צורות ומופעים. כך למשל, אילה בן־גביר, אשתו של ח"כ איתמר בן־גביר, קמה בוקר אחד וגילתה שאין לה יותר חשבון ווטסאפ. ווטסאפ שייכת לפייסבוק, בדיוק כמו אינסטגרם. לבד מהקושי הברור שהדבר יצר בהתנהלות היומיומית, בחשבון של בן־גביר הייתה מתועדת התכתבות שלה עם אחותה שנפטרה, ותחושותיה עקב ההשעיה היו קשות מאוד. יחד עם בן־גביר הושעו חשבונותיהם של עוד כשלושים פעילי "עוצמה יהודית".

יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, נחסם בפייסבוק ובאינסטגרם, ולאחר מכן גם בטוויטר, לאחר שהעלה כרזה ובה קריאה להפגין מול ביתו של ח"כ ניר אורבך מ"ימינה". העיתונאי ידידיה מאיר חווה אף הוא צנזורה, כשטור שפרסם ב"בשבע" והעלה לעמוד הפייסבוק שלו הוסר באמתלה כללית של אי־עמידה בכללי הקהילה. לאחר שהתעוררה סערה ציבורית, הסבירו בפייסבוק כי הפוסט הוסר מכיוון שצורפה אליו תמונה שבה נחשפה כתובת המגורים של ח"כ איילת שקד, דבר האסור על פי חוקי פייסבוק.

מעבר לים, נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ הועלם לחלוטין מהרשתות החברתיות הגדולות, וחשבונו יישאר חסום עד הודעה חדשה בפייסבוק ובטוויטר. העמוד הנוצרי־פרו־ישראלי ‪Jerusalem Prayer Team‬ שלו כ־67 מיליון אוהדים, הוסר מפייסבוק לאחר שפעילי רשת פרו־פלסטינים החדירו לתוכו כמיליון מסרי שנאה.

כדי לברר אם יש כאן גל שמאיים על חופש הביטוי באופן יסודי, להבין את מקורו ובעיקר לנסות לבדוק מה המדינה והמשתמשים יכולים לעשות בנידון, שוחחנו עם שלושה מומחים לנושא. האחד הוא עורך הדין גיא אופיר, מומחה בדיני אינטרנט ודיגיטל, שכבר ניהל בעבר ומנהל גם בימים אלה כמה מאבקים מתוקשרים מול פייסבוק, כולל זה של אילה בן־גביר. שאלנו אותו, במה שונה התמודדות משפטית עם פייסבוק מהתמודדות מול חברה רגילה.

"תאגידים רב־לאומיים מתנהגים כאחרון החייבים בהוצאה לפועל", אומר עו"ד אופיר. "אתה מוסר לנציגיהם בארץ חומר, והם מתחילים בגרירת רגליים ובהתחמקות. לצערי הרב יש פסיקה מאוד אומללה של בית המשפט העליון בישראל, הקובעת שבתביעות ייצוגיות הדין החל הוא זר. זה מקשה מאוד על ישראלים לנהל תביעות כאלה כי ההליך מסתבך ומתייקר".

החברות האלה אומרות דבר פשוט - אתם מקבלים ממני מוצר טוב וחינמי, מאשרים את תנאי השימוש, תפסיקו להתלונן.

"בתקנון של אמזון, מישהו מעורכי הדין הכניס בדיחה על מתן שירות בעת מתקפת זומבים. בזה של טוויטר, כתוב שאם קראת עד עכשיו מגיעה לך מתנה. אפילו הם יודעים שאיש לא קורא אותם. אי אפשר לקרוא אותם, מדובר במאסה אדירה של מידע עם המון שטויות. לגבי העניין של השירות בחינם, קודם כול השירות לא באמת טוב, יש בו המון בעיות. כמות הנזקים שנגרמת לאנשים משגיאות שלהם פשוט מזעזעת, ואין להם שירות לקוחות. חשוב מכך, השירות לא ניתן חינם. אתה משלם יפה מאוד - לא בכסף אלא במידע שלך. יש פה תמורה. וגם, מדובר במונופול. אם אתה רוצה להחרים את פייסבוק, אין רשת חברתית אחרת שתוכל לפרסם בה מאמרים. הם הרגו את 'מייספייס', את 'דה־מרקר קפה' והרבה מקומות אחרים שהיו מתחרים שלהם. גופי התקשורת הרגילים נמצאים היום במצוקה קשה מולם. כשאתה שם לינק לכתבה, התוכן שיצר גוף התקשורת משמש את פייסבוק לטראפיק שמתורגם לכסף. משתמשים בקניין הרוחני של כלי התקשורת בלי שפייסבוק משלמת עליו".

ועדיין, מבחינת החברות - לא רוצים, אל תשתמשו. תקימו אתרים משלכם. המינימום שאנחנו דורשים זה לציית לכללים שקבענו.

"קוראים לזה כשל שוק. הגישה הקפיטליסטית קובעת שכוחות השוק יקבעו מה טוב לאדם ומה לא טוב. אם יש שירות שדורס אנשים, יפסיקו להשתמש בו. רק שזו גישה שמתבררת כלא נכונה במקרה של הרשתות החברתיות. השוק היה אמור 'לחנך' את פייסבוק אבל לא מצליח לעשות את זה. הצרכנים לא מאוגדים ולא פועלים כגוף אחד, הצרכן לא בהכרח רציונלי, והתלות שלו בשירות גדולה מאוד. הצרכן לא מספיק חזק להיאבק בנותן השירות, ולכן הרגולטור צריך להטיל עליו הגבלות. וכאן מגיע מקומם של השופטים בתהליך. איילת שקד קידמה מינוי של שופטים שמרנים, אבל זה לא רק עניין של ימיןשמאל מדיני. הם שמרנים כלכלית ועושים נזק בעניין הזה. אין שום רגולציה מבחינתם, והם בפשטות לטובת פייסבוק. הם עוד יעשו נזק לאנשי ימין הרבה יותר מאשר לאנשי שמאל מבחינת צנזורה וסתימת פיות".

הצלחת לנצח את פייסבוק בכמה תיקים, אילו כלים יש כדי להיאבק בה?

"צריך לפעול באופן חכם ולהבין שיש עלויות למאבק כזה. מחסום העלות עובד לטובתם ברוב המקרים, כי לאנשים בדרך כלל אין כסף וזמן לריב עם פייסבוק. יש תביעות תקדימיות שלאט לאט מזיזות את גבול האחריות של התאגידים הרב־לאומיים, ובניצחונות האלה אנחנו משרטטים את הגבול החדש. כל מאבק הוא נפרד, ויחד נוצרת תמונה של התקדמות. אני פועל גם מול ח"כים לקדם חקיקה שתקל על התמודדות עם הגופים האלה".

יש חשש בקרב גורמי ממשלה ושלטון מעיסוק בכך?

"צריך להבין שפייסבוק לא יכולה לקום וללכת מפה, וגם לא גוגל. אנחנו אומת סטארט־אפ, וברגע שתאגיד בינלאומי יוציא מכאן את שירותיו, מהר מאוד תקום חברה ישראלית שתיתן שירות חלופי שיתחיל לצבור פופולריות בעולם. צריך להפסיק לפחד מהם. לא בכדי אין תאגיד רב־לאומי שאין לו נציגות במדינה הקטנטונת הזאת. חוק הפייסבוק שקודם על ידי גלעד ארדן ואיילת שקד, הופל על ידי נתניהו. למה? אני לא יודע. אין סיבה אלקטורלית. עד היום אני תופס את הראש ולא מבין איך את החוק המוצדק שהיה אפשר להעביר בסיוע שני צדדי המפה הפוליטית, דווקא ראש הממשלה הפיל".

לדעתך יש סכנה גם לחשבונות של אנשים שלא נמצאים באיזה קצה פוליטי?

"גם אדם שלא מפרסם פרסומים פוליטיים צריך להבין שיום אחד הוא יכתוב איזו בדיחה או משהו שייראה לו לגמרי לגיטימי, ויחסמו לו את עמוד הפייסבוק. רוב מי שבודקים את התכנים בפייסבוק אינם ישראלים, ולא מכירים את השיח הישראלי והניואנסים שלו. חלקם אירים קתולים שבדרך כלל הם לא פרו־ישראלים, ונטיית הלב שלהם אינה לטובתנו. הם משקיעים פחות מדקה כדי להכריע אם להסיר פוסט או לא, הרבה פעמים ישתמשו בגוגל תרגום, וככה זה נראה. צריך לחסום דעות פוליטיות מסיתות, אבל המבחן צריך להיות 'מבחן הוודאות הקרובה' לפגיעה ממשית. הבעיה היא שלפייסבוק יש מבחן אחר, והוא מאוד שרירותי ופוגעני כלפי חופש הביטוי. זה לא אומר שאין התקדמות. הגענו למשל להישג שבמסגרתו אנחנו המדינה היחידה בעולם שיש לאזרחיה כתובת מייל להמצאת כתבי טענות כלפי פייסבוק. הגשנו עתירה נגד רשם החברות שיורה לפייסבוק להירשם כחברה זרה שפועלת בישראל, העתירה התקבלה בפשרה הזאת של כתובת המייל, שכאמור לא קיימת בשום מקום אחר. אפשר להילחם ולנצח".

מי מטפל בחשבון של הצל

פרופ' קרין נהון היא נשיאת איגוד האינטרנט הישראלי. שאלתי אותה מה תפקיד האיגוד במקרים של חסימה וצנזורה של ישראלים בידי הרשתות החברתיות.

"אנחנו מעורבים בעיקר בתהליכי חקיקה", היא אומרת,

עו"ד גיא אופיר: "מי שבודקים את התכנים בפייסבוק אינם ישראלים, ולא מכירים את השיח הישראלי והניואנסים שלו. הם משקיעים פחות מדקה כדי להכריע אם להסיר פוסט או לא, הרבה פעמים ישתמשו בגוגל תרגום, וככה זה נראה"

"אבל היו ארבע מערכות בחירות וקורונה אז הכול הוקפא. הצעת החוק שמקדם בימים אלה ח"כ בן־גביר נגד פייסבוק היא לא רלוונטית, לדעתי מי שכתב אותה לא כל כך מבין על מה מדובר. זה קורה כי אין תהליכים סדורים שהשלטון המרכזי הלא־יציב צריך לעשות. אנחנו גוף פרטי, עמותה ששואבת את סמכויותיה מאיגוד האינטרנט העולמי ואחראים לתשתית הדומיינים (כתובות אינטרנט, א"ש) הישראלית".

מה המדינה יכולה לעשות כנגד הצנזורה, ומה יכולים לעשות האזרחים?

"קודם כול צריך להגדיר מה אנחנו רוצים. אם נדרוש אחריות משפטית מהרשתות, לדעתי תהיה פגיעה גדולה יותר בחופש הביטוי. ברגע שתוטל עליהן אחריות כזו, הם יצנזרו הרבה יותר כדי לא להיקלע מראש לאזור סכנה. זה יהיה אפקט מצנן מסוכן לחופש הביטוי. מה שהממשלה צריכה לעשות הוא קודם כול לדרוש יותר שקיפות. גם שירות לקוחות הוא דבר טריוויאלי שלא קיים כרגע ברשתות, המדינה יכולה וצריכה לייצר לחץ כדי לייצר מענה. גוף עולמי תמיד יוכל לעמוד על רגליו ולהגיד - אני מוציא את השירות מהמדינה אם תמשיכו לדרוש זאת, אבל סביר להניח שהאיום הזה לא ימומש.

"כשאדם נחסם הוא מקבל הודעה מאוד אמורפית ש'עבר על כללי הקהילה'. צריך לייצר לחץ על פייסבוק לשלוח הודעות מדויקות יותר. לחץ עושים דרך איום בנטישה למשל, כמו שהיה בעת החיבור של פייסבוק עם ווטסאפ. לציבור יש כוח והוא צריך להשתמש בו. ולא פחות חשוב - מינון שימוש. לאנשים יש סיגנל, ווטסאפ וטלגרם. המשתמשים צריכים להיות מודעים לכמה זמן הם נמצאים בכל פלטפורמה. כשאנחנו מכורים ולא מודעים לכך, זו בדיוק הנקודה שבה הפלטפורמות הגדולות מנצחות. הם יודעים עלינו הכול, לא רק המידע שאנחנו מייצרים. אני ממליצה לבזר את השימוש, כדי להוריד את רמת הכוח של הפלטפורמות האלה".

את עורך הדין יהונתן קלינגר, היועץ המשפטי של התנועה לזכויות דיגיטליות, שאלנו: המשתמש הרגיל ברשתות שומע את כל הרחש־בחש הזה, ואומר לעצמו שאלה שנחסמו הם קיצונים או נשיא ארה"ב, שזה לא רלוונטי אליו.

"מערך החוקים של פייסבוק לא שקוף לנו, ויש הרבה אנשים שהופכים להיות ה'קיצונים' האלה כי הם נחסמים פעם אחר פעם על פוסט לגיטימי שפרסמו, ורק אז מבינים את הבעייתיות בדרך שבה פייסבוק מתנהגת. ובכלל לא משנה באיזה צד פוליטי אתה נמצא. גל החסימות האחרון לא מפתיע. לפייסבוק יש מדיניות לא כתובה שאומרת שאסור לחשוף פרטים אישיים של אנשים בלי הסכמתם. גם טקסט הכי מתון, אם יהיו בו כתובת או מספר טלפון בהחלט יכול להיחסם, ובכלל לא משנה שהפרטים זמינים לכל אדם באינטרנט ובמאגרי מידע ציבוריים. זה קרה אצל הרבה מאוד אנשים מהמרכז הפוליטי שרצו לעשות דברים לגיטימיים כמו להפגין נגד מגדל שבונים להם ליד הבית, ומיקום ההפגנה הוא מול ביתו של ראש העיר. בנוסף, הראינו בבית המשפט שכאשר עובדי פייסבוק משתפים פרטים דומים הם לא 'זוכים' לאותן סנקציות".

אחת הטענות המרכזיות בימין היא אפליה פוליטית. פוסטים משמאל שבהם יש אותם דברים בדיוק, לא נחסמים. פייסבוק נגועה בשיקולים פוליטיים?

"הלוואי שיכולתי לראות חוקיות במעשים של פייסבוק. בשתי התביעות שניהלתי מול פייסבוק ראינו שהחסימה היא שרירותית, אקראית וחוצה מגזרים פוליטיים. פייסבוק לא ממש יודעת מה היא חוסמת. מעבר לזה, יש אנשים שלא משנה כמה דיווחים יהיו עליהם, הם לא ייחסמו - ואנחנו לא יודעים למה. אחד מהם הוא העמוד של 'הצל' (הזמר יואב אליאסי, בעל עמוד פופולרי בפייסבוק שבו יש בעיקר תוכן ימני עמוק, א"ש) שבעצמו העיד בבית המשפט שכאשר עולה אצלו סטטוס בעייתי חוסמים את מקור הפוסט אבל לא את העמוד של 'הצל' עצמו. הסברה שלי היא כזאת: או שמישהו שמשלם כסף לקדם את הפוסטים, לדעתי זה לא 'הצל' בעצמו; או שפייסבוק מרוויחה עליו הרבה כסף. אבל אין לי דרך להוכיח את זה".

איך מתמודדים עם הצנזורה ברשתות?

"הבעיה המרכזית היא שבבית המשפט הצבוע של

פייסבוק אין את השקיפות שיש בהליך משפטי רגיל. אתה לא נחשף לראיות, לא יכול לעיין בתיקים או להשוות בין מקרים. לפייסבוק נוצר מעמד גבוה הרבה יותר משל האנשים הרגילים או המתדיין הרגיל. לכן צריך לקחת מפייסבוק את היכולת לטפל בתכנים, לבטל אותה לגמרי. הבעיה היא שזו פגיעה בזכות קניין, וראינו שהממשלה לא עושה את זה טוב יותר. גם שם יש העדפה למקורבים ולגורמים שיותר קרובים לצלחת".

אם בית הדין של פייסבוק צבוע ואנחנו לא רוצים לסמוך על הממשלה בענייני חופש ביטוי, מה בכל זאת עושים?

"המדינה יכולה להעמיד לדין אנשים שמפרסמים דברי הסתה ברשתות. הם הרי עושים זאת בפנים גלויות, וגם אם לא, אין בעיה לאתר אותם. אם יש אכיפה יצטרכו הרבה פחות צנזורה, כי תהיה הרתעה. הבעיה היא שהממשלה לא עושה את זה, היא כל הזמן מבקשת לחסום במקום להעמיד לדין. זו עצלנות שמושרשת מלמעלה למטה, וכל המדיניות בנושא הופכת עצלנית".

התביעות הישראליות מטרידות במשהו את הרשתות הללו?

"לא ממש. קודם כול צריך קונטקסט - רוב המקרים שבהם פייסבוק מסירה תכנים, מוצדקים. האלגוריתם של פייסבוק כנראה יעיל יותר ממערכת המשפט הישראלית. הבעיה היא בטעויות. אבל גם אם מדובר רק באחוז אחד של טעויות, אלה המון מקרים של צנזורה וחסימות לחינם. רוב האנשים פשוט ידלגו הלאה ויפתחו חשבון חדש. אין לכל אדם יכולת לשלם כסף על תביעה כזו, או זמן. לכן, פתרון כלשהו יכול לצמוח אם יכריחו אותם לגבות כסף מהמשתמשים. לפייסבוק יש אינטרס שתהיה בפיד כמה שיותר, כי כל דקה שלך שם שווה כסף למפרסמים. התוצאה היא שפייסבוק עושה הכול כדי שתישאר, ויש מקרים לא מעטים שבהם אנשים הצטרפו לקבוצות קיצוניות כי פייסבוק המליצה להם לעשות זאת, כאמור כדי להשאיר אותם בפיד. אם הייתי משלם לפייסבוק, ייתכן שמקורות ההכנסה שלהם יספיקו כדי להשאיר אנשים בפיד בלי ההקצנה. פייסבוק מרוויחה על המשתמש הממוצע מספר חד־ספרתי של דולרים בחודש. האם זה שווה את המחיר למשתמשים בה? נראה שכן, ולכן סביר שאנשים ישלמו".

אלא שהציבור די מכור לפייסבוק, בעיקר לווטסאפ, ונראה שפייסבוק תמשיך להיות בחינם. מה עושים בינתיים?

"לגבי אנשים פרטיים, תעיפו את האפליקציה מהסלולרי. תשאירו אותה על המחשב אבל אל תהיו דבוקים להתראות. אותו הדבר לגבי ווטסאפ. בטלו התראות והיכנסו פעמייםשלוש ביום לענות לדברים דחופים. אל תהיה עבד לטכנולוגיה שלך. הטכנולוגיה אמורה לשרת אותנו ולא ההפך.

"מצד הממשלה, היא צריכה לעבוד כמו ממשלה ולהתחיל לאכוף. למה פייסבוק מצנזרת? כי השיח שלנו לא טוב. אם המדינה תאכוף את החוק על השיח האלים, פייסבוק לא תצטרך לעשות את זה. כרגע כל המערכת מתיישרת לפי אוזלת היד של הפוליטיקאים".