ההצדקה המרכזית לממשלה שתושבע ביום ראשון הקרוב, היא הצורך ב"הרגעה". את הקואליציה חסרת התקדים שמשתרעת ממרצ ועד ימינה, מחזיקים יחד כמה תפרים רעועים והסכמי פריטטיות עם סעיפים דרקוניים. היא הוקמה על בסיס שורה ארוכה של הפרת הבטחות, בהסתמך על הטענה כי לישראל דרושה ממשלה מתפקדת שתספק לעם היושב בציון יציבות, אחרי שנתיים של כאוס פוליטי.

אבל פרסום ההסכמים הקואליציוניים השבוע לא מעניק הרבה תקווה לסיומו של הכאוס, אלא מבטיח דווקא עוד הרבה כאוס פנימי בתוך הממשלה. קואליציית מראענהכהנא חתמה על שורה של הסכמים שכוללים מצד אחד את הקפאת חוק קמיניץ וברית הזוגיות, ומצד שני את פיצול תפקיד היועץ המשפטי ושמירה על הסטטוס־קוו בנושא דת ומדינה.

קווי היסוד של הממשלה עשויים מלאכת מחשבת של בלבול מושגים וקצוות אידיאולוגיים הדרים בכפיפה אחת, בדומה לקואליציה שהגתה אותם. הם כוללים, למשל, משפטים כמו "הצדדים מסכימים כי הממשלה תפעל לעידוד הצמיחה על בסיס עקרונות של כלכלה הוגנת המנתבת את ההשקעה התקציבית אל מעמד הביניים והשכבות החלשות תוך צמצום הפערים החברתיים וחיזוק השירותים החברתיים". הגרסה הכלכלית של ירייה לכל הכיוונים.

הממשלה הדו־קוטבית נראית כפוטנציאל לאינסוף התנגשויות, עד לגירושים מכוערים ולמעשה כמעט בלתינמנעים. וכאשר מבקשים להבין מה הממשלה הזו תעשה חוץ מפיוס והחזקת ידיים, מנחמים אותנו בכך שהיא לא תעשה הרבה. את הסופרלטיבים המרגשים של תקווה, שינוי, ריפוי ואיחוי, החליפה השבוע רטוריקה של הנמכת ציפיות. פרסום ההסכמים הקואליציוניים הרתיע את הצד הימני של המפה, ובתגובה לאזהרות מפני ממשלת שמאל מסוכנת, הגיעה התשובה: אל חשש, הממשלה הזו לא תקדם יותר מדי, לא מימין ולא משמאל. לא נוריד מיסים אבל גם לא נעלה אותם. לא התנתקות אבל גם לא סיפוח. לא טוב אבל גם לא ממש רע. יהיה סביר.

"כל הצדדים מבינים שדברים שבמחלוקת כבר 73 שנה ככל הנראה לא ייפתרו דווקא בארבע השנים הקרובות", צייץ השבוע ח"כ מתן כהנא. "כל הצדדים מבינים שהדרך לקצר את ימיה של הממשלה הזו תהיה להתעקש על דברים שנמצאים בליבת האידיאולוגיה של הצד השני". המבנה השברירי הזה נשען על הסכמים קואליציוניים שאין להם תוקף משפטי, אבל בעיקר על זכות הווטו ההדדית שתאפשר, בסופו של דבר, פשוט להמשיך בסטטוס־קוו.

ממשלת שיתוק היא הדבר הכי טוב שהקואליציה הזאת יודעת להבטיח לנו. לא נצליח לקדם יותר מדי, אבל גם הצד השני לא יצליח. זו תהיה ממשלה שתתפקד במקרה הטוב, או תתרסק התרסקות מפוארת במקרה הרע. מה כבר יכול לקרות, מקסימום הממשלה תתפרק ונלך לעוד בחירות, אמרו לנו השבוע אותם אנשים שניפצו לרסיסים את המחנה הלאומי משום שבחירות חמישיות הן קטסטרופה שהמדינה לא תוכל לעמוד בה.

האומנם מדינה תקועה?

האמת היא שכשמסתכלים ממעוף הציפור על השנתיים האחרונות, השיתוק הדרמטי שמדברים עליו כל כך הרבה - פחות ניכר. בישראל אין תקציב כבר שנתיים, בהחלט מצב לא רצוי שצריך לבוא על פתרונו. זה תוקע הרבה רפורמות ושינויים בסדרי העדיפויות שצריכים לקרות, אבל בסופו של דבר, בשורה התחתונה, המדינה לא חדלה לתפקד. הרכבות המשיכו לנסוע והכבישים המשיכו להיסלל. יתרה מזו - גם בלי תקציב ועם סדרה של ממשלות מעבר, ישראל צלחה את אחד המשברים הגדולים בתולדותיה ויכלה לו. הצלחנו לתגבר את מערך הבריאות, להעביר סדרת החלטות קשות וחסרות תקדים שסגרו אנשים בבתיהם, לייצר מערך חיסונים שניצח מגפה שעדיין משתוללת בעולם, ובמקביל לתמוך במובטלים ובעסקים שנפגעו ממנה.

לאורך כל התקופה הקשה וחסרת התקדים הזו הממשלה לא פסקה מלפעול, והשירותים הממשלתיים לא חדלו להינתן. סיימנו אותה עם נתונים כלכליים מעודדים, ובהשוואה בינלאומית אפילו במצב טוב. אז שיתוק לא היה כאן. כן, גם בלי תקציב. נכון שתקציב הוא דרך המלך, ובלעדיו נדרשה הממשלה לדרכים עוקפות שהן בעייתיות מאוד, כמו שימוש בקופסאות חוץ־תקציביות למימון הוצאות הקורונה, וגירעון שתפח באופן דרמטי. אבל למען האמת, גם אילו היה תקציב במהלך המשבר, רוב הוצאות הקורונה היו נמצאות מחוץ לו בשל חריגותן והיקפן, והיה צורך להגדיל את הגירעון באופן דרמטי.

לממשלה, בשל המנגנון הפקידותי האדיר, יש כוח שממשיך לפעול מתוך אינרציה גם ללא מנגנון פוליטי. היעדרם של תקציב וממשלת קבע לא יצר שיתוק, אם כי הוא אכן לא אפשר שינויים גדולים. אבל כמו שמבהירים לנו עכשיו חזור והבהר, גם הממשלה החדשה לא תחולל את השינויים הללו. חוסר היכולת המובנה להגיע להסכמות על סדרי עדיפויות, בשל הפערים האידיאולוגיים העמוקים בין הצדדים, מחייב אחד משניים: או שהצד הימני יוכנע בידי מתנגדיו ונקבל ממשלת שמאל "על מלא", או שנקבל מאזן אימה של וטו הדדי, שבו רק נושאים שאין עליהם כל מחלוקת יוכלו להתקדם. אבל כשעוסקים בפוליטיקה כל נושא נתון במחלוקת. כל כסף ציבורי שמופנה לאפיק אחד, נלקח מאפיק אחר. לכל צעד אלפי השלכות צפויות ובלתי צפויות. המחשבה הנאיבית שהקואליציה תעסוק רק בנושאים של חדי קרן וקשת בענן, מעידה על חוסר הניסיון של מרכיביה, או על השאיפה להקים ממשלה עכשיו ובכל מחיר, ולהשלכות נדאג אחר כך.

רוב מה שתעשה הממשלה, לפחות בשלב הראשון, הוא לחתום על דברים שהחלו עוד לפניה, כולל עבודת מטה שנעשתה במשרדים השונים, שיצרו תוכניות ורק חיכו לשר שיבוא ויחתום עליהן. אפילו התקציב המיוחל, נגלה לכם סוד לא ממש כמוס, כתוב כבר מיולי ,2020 וכמותו גם חוק ההסדרים. ביומו הראשון במשרד האוצר יקבל לידיו אביגדור ליברמן תקציב מנוסח, שאליו יתווספו מעט שינויים מפה ומשם, בהתאם להסכמים הקואליציוניים ועד כמה שפקידי האוצר יצליחו לרסן את השאיפות הסוציאליסטיות של הצד השמאלי של הקואליציה. אפילו הגירעון התקציבי יצטמצם בעצמו אט־אט, גם אם הממשלה הקרובה לא תעשה דבר. בחודש מאי הוא כבר ירד 11.2־מ 10.5־ל אחוזי תוצר, מהסיבה הפשוטה שהכנסות הממשלה ממיסים עלו כתוצאה מחזרת הפעילות הכלכלית, וההוצאות ירדו עקב ירידת התחלואה והצמצום באבטלה.

אלה הטוענים שכבר שנתיים שורר פה כאוס פוליטי ואין ממשלה בישראל, שוכחים שדווקא הושבעה פה ממשלה לפני שנה. היא פשוט לא הצליחה לתפקד משום שהיא כללה קצוות אידיאולוגיים, חוסר אמון מובנה ומנגנון פריטטי משתק. ממשלת האחדות של נתניהו וגנץ יצרה יותר כאוס פוליטי מממשלת המעבר שקדמה לה, משום שהייתה בתוכה אופוזיציה פנימית והיא לא הצליחה להגיע להסכמות. הממשלה הקרובה לא תהיה שונה ממנה בהיבטים

ממשלה שטרם קמה וכבר מבקשת מכולם לצנן את התקוות, מעוניינת לשדר מסר שכל מה שהוא לא כישלון קולוסאלי, ייחשב להצלחה