הבית // ארבעה חדרים בדירה בבעלותם בגבעה הצרפתית. "הבית חמים ופונקציונלי. עוז ושירז אוהבים להיות בחדרים שלהם, וסתיו מציירת בסלון בדרך כלל, או רוקדת. היא אוהבת להיות איתנו רוב הזמן. לא היה לה חדר משלה עד הקורונה, אבל בזמן הסגר הראשון רובי למד לבנות קיר גבס ובנה לה חדר קטן וחמוד. עכשיו לכל אחד יש פינה משלו". אין להם משרד, אז כשהם עובדים מהבית – הם עובדים מהמטבח. "זה מאפשר לכולם להיות זמינים ולהכין אוכל מסביב לשעון".

סבא וסבתא // הם גרים לא רחוק מההורים של עפרה. "זה אחד הדברים המרגשים שיש בחיינו. אנחנו חיים יחד באהבה".

נכדים // שירז לומדת בתיכון למדעים ואמנויות בירושלים (יאס"א) במגמת אמנות, ושרה בהרכב מוזיקלי של הצוללת הצהובה בירושלים. היא הבת של עפרה מנישואיה הראשונים. עוז אוהב מדעים, חלל וחשבון, וגם רכיבה על סוסים. סתיו היא אמנותית מאוד ומוכשרת במיוחד בציור.

בוקר טוב // רובי קם ראשון ואחריו עפרה, שמעירה את סתיו; עוז מתעורר לבד וצופה בטלוויזיה בבוקר. שירה קמה לבד גם כן, ומקדישה זמן למראה החיצוני – "לבוש, איפור ותכשוט" - לפני בית הספר. עוז הולך לבד לבית הספר פרנקל; רובי ועפרה לוקחים את סתיו לבית ספר פולה בן־גוריון ואת שירז ליאס"א, התיכון למדעים ואמנויות; משם הם נוסעים לעבודה בתלפיות, במתחם הפרסה. כל הנסיעה ברחבי העיר, מקצה לקצה, נמשכת שעה וחצי.

מה שטעים // שירז אוכלת רק בריא וצמחוני ("היא מבשלת מעולה ומתמחה בתבשיל קארי"), עוז אוכל מגוון מזונות מצומצם וסתיו אוכלת "מה שטעים". עפרה נמנעת מסוכר וגלוטן כבר עשור, ורובי גם הגביל את התזונה ללא סוכר וגלוטן למשך זמן מה, אבל בגלל מחלת קרוהן נאלץ לעבור לתזונה חלופית של אבקה בלבד למשך שנה וחצי. כיום מצבו השתפר, והוא אוכל הכול ("משלים פערים").

מחול // עפרה ורובי ייסדו את מרכז המחול שלם בירושלים בשנת .2002 זהו בית ליוצרים בתחום המחול, ובו שני אולמות מופעים וסטודיו. "זה הבייבי המשותף הראשון שלנו. ראינו אותו צומח למרכז בינלאומי, אחד משישה מרכזים בארץ, וכיום אנו גם מתפרנסים מניהולו". באופן רשמי רובי הוא מנכ״ל העמותה ומנהל אמנותי שותף, ועפרה היא מנהלת אמנותית שותפה ומרכזת הפרויקטים והתוכניות.

"במרחב האמנותי כל אחד עובד בנפרד והאחר רק מייעץ מרחוק. מכיוון שתהליך היצירה תובעני מאוד ודורש פנאי וריכוז, אנו יוצרים בתורות"

"אבל לפעמים הדברים מתערבבים".

ציור וקבלה // עפרה גדלה בירושלים, "בבית שבו אמא משוררת וציירת, ואבא חוקר קבלה ומלמד בכל העולם. הקירות היו עמוסים בספרים ועולם הרוח נוכח מאוד. היו סקרנות, רצון לחקור ולגלות, שאיפה לפתח תזות עצמאיות הן באקדמיה והן באמנות". יש לה שתי אחיות, אחת גדולה ואחת קטנה: "היה כיף גדול לגדול בבית של שלוש אחיות. אנחנו עדיין חברות טובות, גרות כולנו בירושלים ומנסות להיפגש כמה שיותר".

היא למדה בתיכון הדתי פלך, שירתה בצבא כמש"קית הוראה בבה״ד ,20 ופיקדה על נערי מקא״ם. "זה נתן לי כלים להתמודד בחיים. אהבתי מאוד לעבוד עם חיילים שהיו להם אתגרים, קשיי הסתגלות ובעיות משמעת, אבל המסגרת הצבאית לא הייתה בשבילי". אחרי השחרור יצאה לתקופה קצרצרה בניו־יורק, ואז חזרה לארץ ולמדה מחול באקדמיה למחול בירושלים. היא סיימה תואר ראשון ותואר שני משולבים בלימודי תיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים. בגיל 23 התחתנה ונולדה לה שירז; לאחר מכן התגרשה.

מחונן עם בעיות // רובי נולד וגדל בירושלים, בן יחיד לאמא שעלתה ממרוקו ואבא שעלה מארגנטינה. אחרי מלחמת יום כיפור הם נסעו לשנתיים לארגנטינה, אבל הדברים לא הסתדרו: הוריו התגרשו ורובי חזר לגור בירושלים עם אמו. "לא הייתי הילד הכי קל, והרביתי לברוח מבית הספר ברגע שגיליתי שזאת אפשרות. מכיוון שאובחנתי כמחונן הצלחתי להתקבל לתיכון ליד"ה, אבל זה לא החזיק הרבה זמן. עד סוף התיכון הספקתי להיפלט מעוד הרבה מוסדות לימוד. גם לצבא נכנסתי עם פרופיל של קשיי הסתגלות, אבל איכשהו הצלחתי לסיים שלוש שנות שירות". אחרי השירות רקד בסצנת מועדוני הלילה בירושלים: "הבנתי שריקוד הוא העתיד שלי, והתחלתי לברר איפה אני יכול ללמוד ולפתח את זה".

הולנד // הוא יצא ללמוד את המחול המקצועי ברוטרדם, ובסיום הלימודים זכה בפרס הנסיך ברנרד ליוצרים צעירים מבטיחים, וקיבל מלגה להפקת מופע חדש. הוא נשאר לחיות ולעבוד שם במשך שש שנים, ובין השאר היה כוריאוגרף עצמאי וגם עבד בשביל להקות גדולות.

ההיכרות // בתחילת המילניום רובי חזר לגור בירושלים, והתחיל לרקוד בלהקת קומבינע. שם הוא פגש את עפרה. עפרה לימדה מחול גם באולפנה התורנית לאמנויות בירושלים, ורובי המשיך לעבוד בארץ ובחו״ל כיוצר עצמאי של תיאטרון ומחול. הם עבדו במקביל, ביחד ובנפרד, עד שבמטרה לתמוך ביוצרים הקימו יחד את מרכז מחול שלם, ולאחר כמה שנות עבודה משותפת הקשר התחזק ונוצרה מערכת יחסים זוגית.

קשר // "יש יתרון בזה שזוג נוצר לאחר שנים של עבודה משותפת, בתנאי לחץ ואל מול אתגרים. ידענו מהן נקודות התורפה. לקח זמן להבין איך שומרים על מערכת יחסים אישית כאשר רוב היום אנחנו יחד, מה עושים כשיש מחלוקות או ריבים בבית או בעבודה. זה דורש בגרות רבה. הייתה תקופה שניסינו לעבוד יחד גם בסטודיו וליצור עבודת מחול משותפת. זה היה מאתגר ליחסים שלנו. החלטנו מאז שבמרחב האמנותי כל אחד עובד באופן נפרד והאחר רק מייעץ או מלווה מרחוק. מכיוון שתהליך היצירה תובעני מאוד ודורש פנאי וריכוז, אנו יוצרים בתורות".

מחול ירושלמי // המרכז מעורב במגוון דרכים בעיר ובחברה הירושלמית. "יזמנו הרבה פרויקטים רבתרבותיים, תוכניות לנוער בסיכון, תוכניות לדור שני לשואה, תוכניות לנוער ממזרח העיר וממערבה. הפכנו גם למרכז בינלאומי שמביא למעלה ממאה יוצרים מרחבי העולם לבירה. המחול הוא גשר לחיבור בין לבבות ולכן יש לו תפקיד חשוב בירושלים".

פסטיבל // "השיא שלנו הוא שבוע המחול הבינלאומי בירושלים, שמאגד תחרות כוריאוגרפיה בינלאומית, פסטיבל מחול ישראלי ושואו־קייס החושף מנהלי מוסדות מחו״ל ליצירות עכשוויות מישראל. זהו פסטיבל המציאות המדומה הראשון בארץ למחול עכשווי, מתוך תובנות שצמחו בשנה האחרונה לגבי תחום מופעי הבמה, התמודדותו עם אילוצי הריחוק החברתי, והאתגרים הרבים שמלווים את החברה הישראלית.יש כאן הזדמנות להתפתחות תחום מופעי הבמה לקיום היברידי - הפורמט הבימתי המוכר לצד פיתוח של ערוצים חדשניים לצפייה מרובדת ואינטראקטיבית".

מחול וירטואלי // "בפסטיבל השנה נציג עבודות מחול שתועדו בטכנולוגיית 360 מעלות לצפייה בהתקני מציאות מדומה .)VR( החוויה תדמה צופה המתבונן במופע המחול כאשר יש באפשרותו לנוע בחופשיות בכל מקום במרחב, סביב הבמה ואף במרכזה, כשהוא מוקף ברקדנים ועטוף בקול ובאור. כך גם מנהלי מרכזי מחול בינלאומיים יוכלו ליהנות מצפייה במבחר של מחול ישראלי. לשמחתנו משרד החוץ הישראלי שותף איתנו לפיתוח הטכנולוגי. זה פרויקט שאפתני וחדשני, וגם לא כלכלי: אנחנו עושים אותו מתוך שליחות, כדי לקדם את תחום המחול, לחשוף מנהלים מרחבי העולם ליצירה ישראלית ולהביא תרבות לפריפריה". 0