שומעים את השקט הזה? מרגישים את ההשלמה הנינוחה של מצביעי מיכאליהורוביץ עם ממשלת שמאל בראשות ימינה? נושמים עמוק את הרוגע הליברמני הקסום, את החיוך של לפיד שיושב עכשיו בלשכתו וצוחק וצוחק וצוחק? צא ולמד מהו כוחה של אחדות. האיש שעד לא מכבר כונה "ימין הזוי ומשיחי" בפי אביגדור ליברמן ו"פשיסט" בפי חברי העבודה ומרצ, והאישה שתמונותיה במדי אס־אס עדיין מצויות ברשת, משתדרגים שניהם למעמד השותפים הטבעיים של השמאל הקיצוני. קולות המחאה המתבקשים נדמו. בניגוד לכמחצית מבוחרי ימינה, מצביעי השמאל לא מרגישים נבגדים. מה אתם יודעים, הם מוחאים כפיים ברחוב לראש הממשלה הנכנס. המחנה שהזהיר מפני הדמון הימני הגדול עומד להכתיר על ראש שמחתו את מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר.

אל תתרגלו, זה לא יימשך יותר מדי. ממשלת הדחת נתניהו בנויה על מכנה משותף שברירי ביותר, שסופו מיד כשיעברו בכנסת חוקי הגבלת נתניהו. אם לא בו ביום, פחות משנתיים אחרי. מרגע שראש הממשלה הנוכחי הוזז, לצד אחד במחנה השינוי יש אינטרס לרוץ לבחירות, לאחר לגמרי לא. הליכוד שאחרי נתניהו – ולמעשה הימין כולו – צפוי לרעידת אדמה כאוטית שתצניח מנדטים ותפצל אותם באופן בלתי ניתן לחיזוי. ללפיד ולמיכאלי צפויה צעידה מבטיחה בקלפיות כמי שמתהדרים בסבלנות פוליטית מרשימה, אדריכלות־פנים של מהפך פוליטי כנגד כל הסיכויים והמצביעים. בנט ושקד, לעומת זאת, ינועו בין חיבוק דוב של חברים חדשים שלעולם לא יצביעו להם ובין ביקורת חסרת רחמים מצד חלק ניכר מהבייס הטבעי. קהל היעד נעשה לא ברור עד להכאיב.

אכן, רוב אזרחי ישראל מצביעים ימין, אבל הסיכוי שהצבעה כזו תתורגם לקואליציית מנדטים ראויה הולך וקטן – עם או בלי משבר האמון בין ראשי המפלגות. בין ממשלת הליכוד היוצאת לממשלת הימין הבאה צפויות ממשלה או שתיים שיטלטלו את המערכת. הן אולי לא יאריכו ימים, אבל כזכור כדי להגיע לחתימת הסכמי אוסלו ולהאצת האקטיביזם השיפוטי לא נדרשה יותר מבהלת החקיקה של .1993־1992 זה הספיק כדי לשרטט מחדש את מפת הארץ ואת משולש ברמודה בין הרשויות, כשהרשות השופטת מצליחה להעלים אט־אט את השתיים האחרות.

רולטה ישראלית

החלוקה בין מתנגדים לתומכים ב"ממשלת השינוי" לא עוברת בין ימין לשמאל, אלא בין מי שמאסו בשלטון נתניהו עוד לפני הבחירות ובין אלו שלא. "אם מצביעי לפיד ומרצ יכולים לשרת בצבא יחד עם מצביעי ימינה, אפשר גם לשבת יחד באותה ממשלה", אומרים התומכים. עם כל הכבוד למוטו הזה, הסיבה לכך שהרבנית מלכה פיוטרקובסקי, ישראל הראל ואמונה אלון מצויים באותו צד עם ניצן הורוביץ, יאיר גולן ואבתיסאם מראענה, קשורה לדעתם על ממשלתו ארוכת הימים של נתניהו, אישיותו והתנהלותו, לא לשום מסטינג אחר.

הקבוצה המתנגדת מורכבת גם היא משני אגפים לפחות – הסוגדים לנתניהו בכל מחיר, ואלה שלא אוהבים ולא שונאים; לא חושבים שהוא נזק למדינה, וגם לא מאמינים שהוא היחיד שיכול לנהל אותה. יש מהם שרואים בו את ראש הממשלה הטוב שהיה כאן, אחרים חושבים שהוא סתם שיחק אותה פה ושם; חלקם מיצו, חלקם לא, וכולם יחד סבורים שאין הסיכון בהפלתו שווה בנזק ממשלת אחדות־הפילוג המסתמנת.

"ממשלת השינוי" מבקשת לבנות את עצמה מתוך סיסמת הבחירות הכושלת של כחול־לבן בגרסתה הראשונה: "אין יותר ימין ושמאל, ישראל לפני הכול". העניין הוא שיש ימין ויש שמאל, וכל אחד מהאגפים רואה בצורה אחרת וסותרת מה טוב לישראל לפני הכול. שלושת סלעי המחלוקת – האקטיביזם השיפוטי, מדינת פלסטין וצביונה היהודי או לא של מדינת ישראל – לא יחכו עד לסיום מיזם ההבראה המנהלי של לפיד ובנט. במוקדם או במאוחר הם עתידים להתפרץ, כמו שהמציאות נוטה לעשות.

נפתלי בנט הוא לא אריאל שרון. השורשים שלו לא נטועים בערוגות מפא"י אלא במשפחה לאומית נלהבת שלחמה בעוז נגד אוסלו ונגד ההתנתקות, ושהניפה בגאון את הדגל הימני. הוא לא יניע מהלך חד־צדדי ולא ירים יד לטובת עסקה דו־צדדית שסופה פיגועי ירי על ישראל. הוא צפוי לראות דברים שרואים משם הרבה לפני שמיכאלי או לפיד יתפשרו על מה שהם רואים מכאן, אבל הוא לא יגיע לכדי פינוי. אז מה הבעיה בממשלת מעבר בראשותו? הבעיה היא שבנט הוא הגשר שעליו ידרכו מי שמחכים למהלך פוליטי בלתי הפיך, והמהלך הזה יגיע לפתחם באדיבותו.

בנט יודע היטב ששותפיו לקואליציה לא חברו אליו מאהבת נפתלי, אלא משנאת בנימין. הוא גם יודע שביום שיוכלו הם יאווררו את הקואליציה ממנו ומסביבתו לטובת חיבור אחר, שיאפשר להם מימוש אידיאולוגי על טהרת השמאל. ההימור של בנט מבוסס על ביטחון מופקר ומוגזם שהוא ִסנדל את ההרכב הממשלתי המתרקם כך שלא יוכל לפעול נגדו ונגד ערכיו. ההימור של מתנגדיו גורס שאין דבר כזה שאין דבר כזה. אי אפשר באמת להתכונן לכל התרחישים. וכשהמוטיבציה של המחנה הנגדי ברורה, יש כל הסיבות לחשוד בו והרבה פחות סיבות לסמוך עליו.

אם ההימור של בנט יצליח, והוא יבנה מהלכים מרשימים וימנע מהלכים אחרים – ביום שאחרי נתניהו תהיה ממשלת ימין על מלא בראשותו, בלי טריקים ובלי שטיקים. אם ההימור של בנט כושל – ביום שאחרי נתניהו החרדים יחברו לשנואי ליבם, יזיזו הצידה את ימינה ויבנו ממשלת פינוי. אם בנט יכול לשבת עם הורוביץ ורע"ם, גם ליצמן וגפני ימצאו את הדרך לשבת עם ליברמן ולפיד. החברויות במסדרונות הכנסת מלמדות שלא בשמיים היא. המפלגות הערביות ישמחו לעודד מהיציע, אולי אפילו משולחן הממשלה. לך תגיד שזה לא לגיטימי.

וזה כל סיפור ממשלת האחדות המזויפת על רגל אחת. המהלך המסוכן של בנט הוא הימור של חיים ומוות עבור ההתיישבות, מערכת המשפט וצביונה היהודי של המדינה. כשכל הונך עומד על הפרק, אתה לא יכול להרשות לעצמך להתקרב לשולחן הרולטה. על דבר אחד כדאי לשים את הז'יטונים: לו היה יכול, נפתלי בנט 2010 היה נותן כאפה רצינית לנפתלי בנט .2021 מרגע שהמעשה עשוי, נותר רק לקוות ולהתפלל שלבנט 2024 תהיה סיבה טובה לומר לבנט :2010 אמרתי לכם. 0