תקציר העלילה: המפוזר קם בבוקר ולא זוכר אם הלך לישון, במברשת נעליים מצחצח הוא שיניים, בארנק יש לו זנב של דג, וכשהוא מנסה להגיע לירושלים – משום מה הוא נשאר ברכבת החונה בתל־אביב.

קצת קשה להאמין שאב־הטיפוס למפוזר מכפר אז"ר חי בכלל ברוסיה. היצירה הישראלית כל כך מבוססת על סיפור מאת סופר יהודי־רוסי בשם סמואיל מרשק, אבל לאה גולדברג לקחה את הפיזור והניתוק של גיבורו הראשי צעד אחד קדימה.

כדי להושיב את המפוזר מכפר אז"ר על ספה ולהיכנס לנבכי עולמו המבולגן, אני פונה לד"ר מיכל פרנץ־קדרי, פסיכולוגית קלינית. "אילו הגיע המפוזר לקליניקה שלי, הייתי כמובן לוקחת אנמנזה יסודית של פרטי התסמינים, ועורכת שורה של בדיקות גופניות ונוירולוגיות, אבחונים פסיכולוגיים ועוד. מכיוון שזה לא יקרה, אני יכולה רק לשער על פי ההתנהגויות המוזכרות בספר שהאיש הזה סובל מהפרעת קשב וריכוז. ההפרעה מתוארת כמובן בהגזמה יתרה על גבול האבסורד, אבל יש כאן כמה מאפיינים שלה. 'עת לקום או עת לישון? לא כתוב על השעון!' - המפוזר רוצה לדעת אם זה בוקר או לילה, והוא מתקשה להסיק זאת מרמזים פנימיים־גופניים. לכן הוא מנסה להיעזר בתזכורות חיצוניות, ולהבין אם הוא רואה בחוץ שמש או ירח. אנשים שסובלים מהפרעת קשב וריכוז זקוקים פעמים רבות לסימנים חיצוניים שמארגנים ומעגנים אותם. לכן לרבים מהמטופלים אנחנו אומרים לקיים ריטואלים קבועים, ומלמדים אותם לבנות ניהול עצמי.

"המפוזר בספר הוא גם אימפולסיבי: עכשיו הוא רוצה לנסוע לירושלים. זה לא שהוא החליט כבר אתמול וטרח לבדוק את לוח הזמנים של הרכבת; יש כאן רצון פתאומי, שגם הוא אחד מהמאפיינים של אותה הפרעה. אנחנו מכוונים את הילדים והמבוגרים לא לפעול באימפולסיביות, אלא בתכנון מוקדם שהוא קצת מלאכותי אבל נדרש. דבר נוסף הוא הקושי להתמיד במשימה ולהשלים אותה: המפוזר מתחיל את מסעו במלוא המרץ ואז נרדם ברכבת. כשלמטופלים יש הר של משימות שדורשות מאמץ, אנחנו נראה לעיתים דחיינות והירדמות מחוסר כוחות".

ובסוף המפוזר נעלם.

"נכון, גם זה אחד המאפיינים. יש מטופלים שעושים הרבה רעש וצלצולים, ופתאום הם נמוגים. המפוזר שלנו לא אסוף, הוא מתקשה לעבד אופציות שונות, ונשאר לשבת בקרון הרכבת על אף שהיא כלל אינה נוסעת ליעד הרצוי. הוא לא יודע לשקול רווח והפסד, להשוות ולבנות סדר עדיפויות. זה בדיוק ההפך מהפרעה כפייתית, שהסובלים ממנה מתכננים בהגזמה כל פרט במשך שעות. אני משערת שאם המפוזר מכפר אז"ר היה לוקח ריטלין ועובר טיפול, הוא היה קצת פחות מפוזר. אגב, התיאור של הדמות בספר הוא מוקצן ונלעג, אבל לעיתים דווקא אנשים הסובלים מקשיי קשב וריכוז יכולים להיות יצירתיים, לחשוב מחוץ לקופסה ולהפתיע".