תקציר העלילה: האריה רוצה לאכול רק תותים, ולא שום דבר אחר. ילדים שפוגשים אותו ביער נמלטים מפניו, ומשאירים תיקים מלאי תותים. האריה אוכל מהמכרה הזמין עד שהוא מואס בפרי האדום וחוזר לתפריט הביתי.

התותים חביבין כנראה על סופרי ילדים. משהו בנראות שלהם, או בהגיית המילה. אחרת אין דרך להסביר למה אריה צעיר מבקש תותים בלבד, הגם שביער אין תותים, ומדוע הוא מסרב כשאמו הלביאה מנסה לשכנע אותו לטעום פטל, סיגליות, צ'יפס, קבב, אורז, ארטיק ומיץ ממותק - ואם אפשר, גם להפסיק להתאונן.

ליד שטח הסוואנה האפריקנית בספארי ברמת־גן אני שואלת את המטפלת שירה ענברדנין מה אוכלים האריות. "אגיד לך מה הם לא אוכלים: תות. אריות לא אוכלים בכלל פירות, הם רוצים בשר, והייתי מרחיבה גם למזון מן החי. בספר נכתב שהאריה לא אכל 'לא בשר, לא גבינה', כשאריה נורמלי כן אוכל בשר וגבינה. זה שהוא לא רצה דייסה וקקאו, זה כבר הגיוני. האמא מציעה לו גם ארטיק, וזה דווקא קרוב למציאות - אנחנו בספארי נותנים לאריות ארטיקים מביצי יען ובשר, והם יושבים ומלקקים במשך שעות. ואם מדברים על אמיתות: אם האריה היה פוגש חבורת ילדים, הוא לא היה מבקש מהם תות. הוא היה אוכל אותם".