תקציר העלילה: מתוך ביצה בוקע זחל קטן שיוצא לסיור טעימות בלתי נגמר. בכל יום הוא אוכל יותר ויותר, ולבסוף הוא בונה לעצמו פקעת, נח בה שבועיים, והופך לפרפר צבעוני.

הזחל של אריק קרל מקפיד ככל הנראה על המלצות הדיאטנים לצרוך מזון בחמישה צבעים: הוא מחורר תפוח ונשאר רעב, ממשיך לשני אגסים, שלושה שזיפים, ארבעה תותים, חמישה תפוזים ועדיין נשאר רעב. ביום שישי נפתחים השערים, ובבולמוס אופייני לסופ"ש מתנפל היצור הזעיר על עוגה, גלידה, נקניק, אבטיח ומה לא. אין חולק באשר לדידקטיקה המתמטית שצומחת מן הספר, אבל האם הוא נאמן לתהליכים בעולם החי?

את התשובות נותן לנו עוז ריטנר, מנהל אוסף הרכיכות והפרפרים במוזיאון הטבע בתל־אביב - פרפרולוג בעממית. "בואי נתחיל כבר במשפט הראשון: 'באור הלבנה מוטלת על עלה ביצה קטנה' - אבל פרפרים מטילים ביצים רק ביום. הטלה בלילה זה משהו שיותר מתאים לעשים פעילי לילה". גם מסע הארוחות, לפי ריטנר, אינו מחובר למציאות: "לזחלי פרפרים אין אפילו גפי אכילה שמותאמים לאכילת תפוח, או פירות בכלל". אחרי מיחושי הבטן, הזחל מסתפק בעלה ירוק. זוהי בעצם המלצת התזונה הראויה לגלגול המוקדם של הפרפר?

"לא בדיוק. לכל מין פרפר יש מין מסוים של צמח שהוא צריך לאכול, או לכל היותר כ־02 מינים אפשריים. קורה שם דבר מופלא: הנקבה יודעת בדיוק על איזה מצע היא צריכה להטיל את הביצה כדי שהזחל יאכל ממנו. יש לה חיישנים בציפורן של הרגל, וכשהיא נוחתת על עלה, מספיקה לה נגיעה קלה בלבד כדי לזהות אם זה הצמח המתאים לצאצאיה או לא. היא אפילו יודעת מה מצבו, האם הוא חולה. כך שהביצה מוטלת בדיוק על הצמח הנכון, ואם יניחו את הזחל על עלה אחר - אולי הוא יטעם ממנו קצת, אבל הוא לא יאכל אלא ימות ברעב. ישנם זחלים שיאכלו רק את צמח הכלך, לא שום דבר אחר, ואפילו בכלך הם יאכלו רק את הפרחים. אם אין פרחים, הזחלים ימותו. רק עשים שיש להם גפי אכילה המותאמים לכך מסוגלים לאכול גם פירות, אבל זה דבר נדיר מאוד. לכן כל הנושא של זחל שמחפש מה לאכול הוא לא כל כך מציאותי".

גם הפקעת שהזחל טווה סביבו, לא מחליקה לריטנר טוב בגרון. "פרפרים לא יוצרים פקעות בשלב הגולם שלהם, למעט זחלים של קבוצות עשים מסוימות. אצל רוב הפרפרים הזחל מתגלם, ונלוות לכך כל מיני טכניקות. יש למשל שנכנסים מתחת לאבן ומתגלמים שם, אחרים נשארים על פני האדמה. לפרפר בשם לבנין הכרוב יש שיטה מעניינת: הזחל בדרך כלל מטפס על עץ, ענף קשיח או כל דבר שאפשר להיתלות עליו, ואז הוא עומד עם הראש למעלה ועם החלק האחורי למטה, טווה לעצמו מין רתמה כמו של מטפס הרים, נשען אחורה ומתגלם. אצל הנימפיות הזחל מטפס על קיר או ענף, ותולה על עצמו משתי הרגליים האחוריות לפני שהוא מתגלם".

אין סיבה להאשים את קרל, חובב טבע ידוע, בחוסר הדיוק. מספרים שבזמן ששיחק במחורר נייר, עלה בראשו הרעיון ליצור ספר ובו תולעת שמנקבת את הדפים. אחד העורכים הציע להחליף את התולעת בזחל, וכך נולדה הקלאסיקה.