מקור ראשון

רחלי מלק–בודה

יש דבר אחד נורא יותר מזה שהילדים שלך מביכים אותך והוא, ובכן, כשהכלב שלך עושה את זה

רחלי מלק־בודה rachelm@makorrishon.co.il

הכשהבן טרגדיה הנוראה ביותר של אנשים נורמליים מתרחשת ברגעים שבהם הם מצטיירים הפוך לגמרי. אני זוכרת לפחות אירוע אחד כזה,

שלי היה בן חמש. נטייתו הברורה להרפתקנות גרמה לי למצוא אותו באחד הימים משתעשע באתר הבנייה של בית הכנסת כשכל הגוף שלו מלא בשריטות אימתניות. במשך שבוע נאלצתי להתנצל על המראה המשונה לנוכח מבטיהן החשדניים של הגננות. "אל דאגה, אנחנו לא מרביצים לו", הבהרתי לכל מי שבהה בחבורותיו.

אבל יש דבר אחד נורא יותר מהרגע שבו הילד שלך מביך אותך, והוא, ובכן, כשהכלב שלך עושה את זה. את הילדים שלנו אנחנו לא בוחרים, את הכלבים - לעומת זאת - כן. ואיצקו, בהגיעו אלינו, היה לגמרי הכלב הנבחר. שלפתי אותו מבין עשרות כלבי לברדור שנראו בדיוק כמותו. בהתחלה ביקשתי כלבה למען האיזון המגדרי במשפחה, אבל לכלבה שהוצעה לי היו וייבים נוירוטיים, אז שיניתי את דעתי וביקשתי מהמאלף שיביא לי את הכלב ההוא בקצה. החנון הזה שכל היום רובץ ולא זז. אותו אני רוצה.

איצקו הגיע הביתה מאולף לגמרי. לא עלה על ספות, לא שרט את הדלתות, אפילו סימן לעצמו טריטוריה שהסתכמה במעבר בין המסדרון לסלון. השכנים היו המומים לגלות שהצלחנו להשיג כלב שלא נכנס לחדרים ולא עולה במדרגות, אך עד מהרה התגלתה הטרגדיה - לכל הטוב הזה יש מחיר, והמחיר הוא שבאינטראקציות החברתיות שלו איצקו הוא, ואין דרך מחמיאה לתאר זאת - כלב די מטומטם.

כל בוקר אני מתפדחת כשהוא מבצע את טקס ההשתנה שלו. אפילו השכן נקרע מצחוק כשאיצקו נכנס למעגל התנועה, עובר על כל אזור העפר ומשתין דווקא מחוצה לו, על המדרכה, כשהוא אפילו לא מתאמץ להרים את הרגל. "מה זה, כלב או סבא?", הוא צוחק לעברי. "כן, הוא קצת גריאטרי", אני עונה במבוכה, ולא מגלה שהוא כולה בן שש.

נוראים מזה הם הרגעים שבהם איצקו נכנע לכלבים קטנים ממנו בעת מפגש אגבי. ממש נשכב על הכביש בתנועת "איני יכול עוד". א־לוהים עדי שפעם הרמתי אותו בכוח אחרי כניעה מביכה לאיזו פודלית ננסית. טוב שלא שם סינר והלך לשטוף לה כלים.

אפרים קישון הקדיש פעם את אחד מספריו לכלבתו מקס, שאותה כינה "היצור היחיד בבית ששומע בקולי". משפט שקשה להגיד על איצקו. הגם שאינו מרדן מטבעו, כל מיני מנהגים משונים באים יחד עם מנת המשכל הנמוכה שלו, כמו למשל נטייתו לנבוח מאחורי דלת הכניסה כשהחצר פתוחה והוא יכול להיכנס דרכה, או הדחף שלו להיצמד דווקא לאורחים שהכי לא סובלים אותו.

עם הכול למדנו להתמודד, ואז הגיעה הקרחת. זה קרה באחד האמשים, כמו שקישון אוהב לתאר, כאשר הבחנו באזור חף משערות במעלה חוטמו. האזור הלך והתרחב והחל להיראות כמו נגע של ממש. הווטרינר הסביר לנו שזה טפיל שהגיע אליו כתוצאה מחתולים ששתו לו את המים או משהו בסגנון, והדגיש שזה לא משהו שעובר לבני אדם. אבל עד שהטיפול ישפיע, אנחנו נאלצים לטייל עם כלב שלא רק מתנהג כמו מסכן, עכשיו הוא גם נראה כזה. בעלי כלבים מרחיקים אותם בכוח ממנו כדי שלא יידבקו. מבטים מלאי רחמים נשלחים לעברו בכל פעם שהוא משוטט בשבילים. איצקו עושה בושות.

"לפחות הוא לא בורח לרחוב כמו כלבים אחרים", ניסה שיחיה לנחם אותי. ובאמת, רק זה חסר לי, שהוא יתחיל להיות מהכלבים האלה שמוצאים פרצה בגדר ובורחים ממנה, ויום אחר כך מישהו עושה להם שיימינג בדף הפייסבוק של היישוב. למרבה המזל לטמטום של איצקו יש יתרונות - גם אם השער פתוח והכלבים ברחוב יקראו לו "בוא נראה אותך גבר" הוא יישאר ברביצתו. פעם מישהו שאל אותי אם לקחנו אותו לצורכי הגנה. צחקתי ועניתי שאם מחבל יפרוץ הביתה, איצקו יעשה לו סיור בחדרים ויגיד "הנה, פה הם ישנים".

איצקו אינו כלב שימושי. כמו כל המשפחות הבורגניות, הוא פרץ לחיינו כשהחיים נעשו נוחים ומשעממים מדי, וזה בדיוק הזמן שבו בוחרים להפר את האידיליה ומסתבכים עם כלב. אבל יש יתרון אחד לקיומו, והוא מחפה על הכול: לעולם לא יימצא תחליף לרגע המרגש הזה, שבו אנחנו חוזרים הביתה מחופשה ארוכה והוא מסתער עלינו בקריאות שמחה ומסתובב סביב עצמו בהתלהבות מופגנת. באותו רגע הוא נראה הכלב המושלם ואנחנו ממש מתחרטים שחשבנו שהוא אידיוט.

ואז אנחנו מגלים שהוא אכל את השלט.

איצקו אינו כלב שימושי. כמו כל המשפחות הבורגניות, הוא פרץ לחיינו כשהחיים נעשו נוחים ומשעממים מדי, וזה בדיוק הזמן שבו בוחרים להפר את האידיליה ומסתבכים עם כלב

תוכן העניינים

he-il

2021-06-11T07:00:00.0000000Z

2021-06-11T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.makorrishon.co.il/article/283248805881950

Israel Hayom