מה את עושה?

אני אחות במחלקת המטואונקולוגית ילדים בהדסה עין־כרם. תפקיד האחות הוא לרכז את הטיפול במטופל. האחיות הן הגורם שמתאם בין כל הגורמים המטפלים, ומי שמוציאות לפועל את הטיפול. חשוב לגלות בקיאות בידע קליני: שנהיה מיומנות בדרך הענקת הטיפול ובמינון שלו, ונדע גם לבדוק פיזית את המטופל. תכנון הטיפול גם כולל סיעוד - תכנון סדר יום למטופל ודאגה לכל פן ברווחה; יש לוודא שהטיפולים אכן ניתנים, לטפל בכאבים, לדאוג לנוחות המטופל, לרחצה, לוודא שאין פצעי לחץ מישיבה ממושכת. הרופא רואה את המטופל כרבע שעה, רושם טיפול ויראה אותו שוב באותו יום רק אם קרה משהו. מי שנמצאות כל היום עם המטופל ויודעות לאמוד את המצב שלו (אם הכול בסדר, מחמיר או צריך שינוי) הן האחיות. אחיות הן לא פקודות של הרופאים, אנחנו עובדות איתם בשיתוף פעולה. אם רופא אומר משהו שלא נראה לנו, על סמך הניסיון וההיכרות שלנו עם מטופל, יש לנו אמירה.

איך נראית שגרת העבודה?

משמרת בוקר )15:00־7:00( מאופיינת בביקורי רופאים שקובעים את הטיפול לאותו היום, רחצה, תרופות ומטופלים שיוצאים לבדיקות; במשמרות ערב )23:00־15:00( ולילה )23:00־7:00( יש יותר סיעוד. אנחנו מקבלות מטופלים לאשפוז, משככות כאבים, משחררות מטופלים וממשיכות את שגרת היום, ומספקות תגובות מהירות להתרחשויות.

איך התחלת לעבוד בתחום?

בתיכון אהבתי ביולוגיה, ואחות של חברה הייתה מיילדת וזה נשמע לי מדהים. כדי להיות מיילדת צריך תואר בסיעוד. לסטאז' של שנה ד' חברה המליצה לי על מחלקת המטו־אונקולוגית ילדים. בשבוע הראשון הייתי בהלם. קשה להיות בסיטואציה של חולי קשה, ילדים, קרחות. אחרי כמה שבועות התאהבתי במקום, נשאבתי לתחום ואני יותר ויותר נכנסת לעולם הזה. אני אחות שם כבר שש שנים וחצי וחלום המיילדות בינתיים בהמתנה.

מה את אוהבת במקצוע?

הטיפול בילדים יכול להימשך גם עד שלוש שנים, אני מקיימת קשר עם ההורים וזה נהיה כמו משפחה. כ־08 אחוז מהילדים מחלימים, ולראות אותם חוזרים לביקורות אחרי שהחלימו, מסיימים לימודים, מתגייסים לצבא וממשיכים בחיים שלהם - זה הסיפוק הכי גדול שיש.

מה את לא אוהבת במקצוע?

אנשים סקרנים מאוד כלפי העבודה שלי אבל זה מקצוע שמציף נפשית, אז אני מצנזרת 90 אחוז מהסיפור. לאנשים קשה לשמוע דברים כאלה, בטח על ילדים חולי סרטן. סיפורי הצלחה הם "מטופל כמעט מת והצלחנו להחזיר אותו לחיים". למי שמחוץ למקצוע קשה להכיל הכול.

איזו טעות של מתחילים עשית?

כאחות חדשה הייתה לי במשמרת לילה מטופלת עם חום גבוה ולחץ דם על גבול הנמוך. לא הייתי בטוחה האם זה תקין או נמוך מדי והאם להחליף לה טיפול. בבוקר אמרו לי שהייתי צריכה לדווח לרופא כי אמנם הפעם לא קרה לה כלום, אבל באותה מידה היא הייתה יכולה להידרדר. למדתי שאם אני לא בטוחה - תמיד לשאול ולהתלבט בקול רם. זה מראה על יסודיות ועל מקצועיות גבוהה יותר, וחשיבה של כמה אנשים ביחד טובה יותר למטופל.