להתפרצות הקורונה

אין השלכות פוליטיות, בינתיים, אבל למבחן הניהול של בנט יש מחיר ציבורי. כאופוזיציונר הוא חיבר את הספרון "כיצד לנצח מגפה" אולם כראש הממשלה הוא כותב תוכנית אחרת: כיצד לחיות לצד המגפה. מקדם ההדבקה אינו יורד, מספר הנדבקים מטפס, וכך גם שיעור הבדיקות החיוביות. אבל הנתון החשוב ביותר - מספר החולים קשה - מטפס בקצב מתון בהרבה. לכן קבינט הקורונה משתהה, אבל הספק הזה עלול לעלות לבנט ביוקר.

הוא מעדיף להימנע מהגבלות שימוטטו את המשק כשלא ברור אם נשקפת סכנה דומה למערכת הבריאות והאשפוז, ובינתיים הנגיף מתפשט. הגדרת החולים במצב קשה בקורונה בישראל מרחיבה למדי, אבל הם מוגדרים כך במשך זמן קצר בהרבה. השבוע נוספו יותר מ־021 חולים קשה חדשים, אך מספרם הכולל כעת מעט יותר משבעים. ייתכן שזו תופעה חולפת של תחילת גל, וייתכן שזו עוד אחת ההשפעות הלא מפוענחות של החיסונים. מבחינת בנט יש כאן פתח לאופטימיות, אם יצליח להוכיח קור רוח שמנע הגבלות היסטריות; אבל יש גם סכנה: מבחינה ציבורית קשה יותר לא לפעול מאשר לפעול, בפרט כשבקצה הדרך נשמעים איומים בסגר, כולל מראש הממשלה עצמו.

בינתיים האסטרטגיה של הממשלה היא להכביד על הלא מחוסנים: החלת התו הירוק על אירועים כוללת בתוכה בדיקה שלילית עדכנית, במימון עצמי, של מי שלא התחסנו. גם מתווה נתב"ג המעודכן, שמחייב בידוד מלא ושתי בדיקות שליליות למי שאינו מחוסן, לא ימנע כניסת וריאנטים חדשים לארץ, מאחר שגם מחוסנים עשויים להידבק, אלא בעיקר יכביד על סרבני החיסון.

בנט מדבר עם אלברט בורלא באובססיביות שמזכירה את זו של נתניהו (שבמהלך מגושם מעט ניסה השבוע לעקוף את ראש הממשלה ופנה בעצמו למנכ"לי חברות החיסונים), אבל אינו טורח לדווח על כל השיחות לתקשורת. לב המגעים ביניהם הוא על פיתוח הזריקה השלישית, בוסטר מותאם לזן הדלתא, שישראל צפויה לקבל ראשונה אם יאשר אותו מנהל המזון והתרופות האמריקני.

ההחלטה להימנע מהגבלות חריפות מובנת ואפילו אמיצה נוכח ההבנה שהקורונה עלולה להישאר כאן כמה שנים, שהחיסון אינו מגן הרמטית מהדבקה, ושלא נהיה מחוסנים יותר ממה שאנחנו כעת; אבל הממשלה לא מתווכת את הדברים בבהירות לציבור, ואיומי הסגר רק מוסיפים למהומה. כבר עכשיו צריך להגיד בבירור: סגר יהיה כישלון. לכן עדיפות מגבלות כבדות בשלב מוקדם, שיחסכו את הצורך במגבלה החריפה מכולן בשלב מאוחר יותר. הצידוק היחיד להגבלת חופש התנועה, התפילה או הפרנסה של האזרחים הוא החשש מקריסת בתי החולים. כל זמן שתרחיש כזה אינו על הפרק, גם סגר לא יוכל לעמוד על הפרק.

ממשלת בנט־לפיד, למרבה המזל, טרם נאלצה להתמודד עם התפרצות נרחבת במגזר החרדי או הערבי: נתניהו התקשה לאכוף את התקנות במגזר של שותפיו הפוליטיים, אבל במגזר שחש כי הממשלה עוינת לו יהיה קשה עוד יותר להשיג אמון ושיתוף פעולה. כשרע"ם בקואליציה, גם ההתנהלות מול המגזר הערבי בתרחיש של התפרצות מחודשת עשויה להיות מגושמת. בינתיים, אולי בחסות מספר המחלימים הגבוה מבגלים הקודמים, המגזרים הללו בולטים לטובה בנתוני התחלואה. דווקא לכן קשה לקבל את התדרוכים על מגבלות צפויות בחגים, ובכלל זה הנסיעות לאומן: אלפי מוסלמים טסו השבוע לטורקיה האדומה, אבל מישיבת הממשלה דלפה דווקא הדאגה מהרכבת האווירית הצפויה לקברו של רבי נחמן. המוסלמים אינם עדיפים על חסידי ברסלב, חג הקורבן אינו קדוש מראש השנה, וחופשת יולי אוגוסט אינה חשובה מחגי תשרי.

פגישת ההיכרות

בין שר הדתות החדש לרב הראשי הספרדי לפני כחודש התנהלה דווקא באווירה חיובית, עד למשפט הסיום. מתן כהנא ציין בפני הרב יצחק יוסף כי הוא "מכבד את הרבנים הראשיים אבל לעיתים יהיו חילוקי דעות". מבחינת הראשון לציון ההערה הזאת נתפסה כהכרזת מלחמה. "שמעתם?", שיתף את מאזיני השיעור השבועי ביזדים, "הרבנים הראשיים שכל ימיהם עוסקים בתורה, יש לו חילוקי דעות איתם, מה זה?"

הרב יוסף גם פירט מה מטריד אותו ברפורמה: "הוא יקבע אם אישה תהיה משגיחת כשרות? האם הכשרות הזאת תהיה בכל העיר? איך אפשר שרב בעיר אחת ייתן כשרות בעיר אחרת? איך אפשר שמשגיח כשרות מאפרת יהיה גם באילת? בשביל מה להרוס ולקעקע?"

הוא התייחס למתווה שהופיע בהסכמים הקואליציוניים, ולפיו אזורי הכשרות ייפתחו כך שכל רבנות תוכל להעניק תעודת הכשר בכל מקום בארץ, בדומה לאזורי הרישום לנישואין. לו הרב הראשי לא היה מסרב בימים האחרונים לפגוש את השר לשירותי דת אולי היה מתעדכן שהרפורמה המקורית שגיבש כהנא מרחיקה לכת הרבה יותר: לפי התוכנית הרבנות לא תוכל להעניק כשרות כלל. תפקידה יהיה לפקח על הגופים הפרטיים והבד"צים, ולקבוע תקן הלכתי שגם אותו יוכלו לעקוף כל שלושה רבנים שהוסמכו לכהן כרבני עיר.

יש מי שתלו את הנוסח המהפכני במעורבות של ליברמן בחוק, שיועבר בחוק ההסדרים בגלל ההשלכות התקציביות והקשיים הפוליטיים, ובעיקר במעורבות של הרב דוד סתיו. יו"ר ארגון רבני צהר, שמאתגר כבר שנים את הרבנות, היה מעורב מאוד בגיבוש ההצעה, ונחשב מקורב ליו"ר ישראל ביתנו. כהנא מתעקש שזו הייתה דווקא החלטה שלו, ובמשרד הדתות יש מי שמעריך שהיא עוד תשתנה: שלילת היכולת להעניק כשרות מטעם הרבנות והקמת המסלול העוקף הן "עיזים" שכהנא יוכל לסחור בהן מול הרבנים. גם אם הנוסח הסופי יקבע שגופים פרטיים יוכלו "רק" להעניק כשרות ולהתחרות ברבנות, בלא צורך בכפל תעודות, זו תהיה מהפכה גדולה.

פשרה כזאת יכולה להביא לשינוי בעמדת רבני הציונות הדתית, שכהנא פגש השבוע לשווא בניסיון לקבל את תמיכתם או לפחות את אי התנגדותם. הרב דרוקמן, המארח, נהג בכהנא כבוד והושיב אותו לידו תוך שהוא מעיר ש"אומנם זו לא הממשלה שרצינו אבל זו הממשלה"; אך בהמשך השבוע חתם עם רבנים נוספים על מכתב מתון יחסית נגד הרפורמה, וציין שגם אם נדרשים שינויים הם צריכים להיעשות בהסכמת הרבנות.

נראה שהרב דרוקמן מוטרד יותר ממהפכת הגיור המתוכננת: במקום מתווה משה נסים, שהוא תמך בו בעבר אבל נתקל בהתנגדותו של סמוטריץ', הקואליציה מתכוונת להעביר מהלך מרחיב יותר שיאפשר לרבני הערים לגייר, בלי כפיפות לרבנות. "סמוטריץ' שלך" הכשיל את מתווה ניסים, אמר כהנא לרב דרוקמן, שהשיב בחיוך: "זה סמוטריץ' שלך".

הסעיף האחרון ברשימת המהפכות שמבטיח שר הדתות הוא מינוי רב ראשי ציוני, וזהו גם הסעיף המורכב ביותר. גם אם ישונה הרכב הגוף הבוחר, קשה לראות מועמד שיאחד סביבו את כל גוני הכיפה הסרוגה - תנאי בסיסי כדי לגבש רוב. ״תביאו רב מוסכם על הציונות הדתית ואני אדאג שייבחר״, אמר כהנא לרבנים באירוניה. הוא בטח יודע שהסיכוי שיצליח לקיים את החלק השני נמוך כמעט כמו האפשרות שהם יעמדו בחלק הראשון.

צירוף המילים

"חופש פולחן ליהודים" בהר הבית, שהסתנן השבוע להודעה רשמית של ראש ממשלת ישראל, החסיר לרגע פעימה בלב שוחרי המקדש ומבקשי הריבונות. ההתעקשות על עליית יהודים להר בתשעה באב, יחד עם דיווחים על תפילות חרישיות שמתאפשרות שם בחודשים האחרונים (מהפכה שקטה שהחלה עוד בימי השרים ארדן ואוחנה) נדמו לרגע, בצירוף הודעת ראש הממשלה, כשינוי של הסטטוס־קוו בכיוון הנכון. כגודל הציפייה, כך היה גם גודל האכזבה מההבהרה שנמסרה לכתבים למחרת, על כך שהכוונה הייתה ל"חופש הביקור".

חוסר תשומת לב בניסוח, ואישור חפוז של ההודעה שכלל לא הייתה נדרשת, הוביל לשגיאה הראשונה. גם ההתקפלות לא נעשתה במחשבה תחילה: האמריקנים אכן ביקשו הבהרות משר החוץ לפיד, והירדנים, שנרקם איתם עידן חדש ביחסים, כעסו על הסרטון שבו נראים ח"כים שרים את ההמנון הלאומי, אבל בלשכת ראש הממשלה לא זיהו משבר חריג ולכן גם לא יזמו תדרוך הרגעה לכתבים. הכותרת ניתנה כמענה בעל פה לשאילתא, וגם כאן כנראה לא בזהירות מספקת. בטווח שבין ניסוח רשלני לניסיון מגושם לגנוב סוס ימני, בלשכת ראש הממשלה מצביעים על האפשרות הראשונה, והיא לא פחות מאכזבת.