שורה של רפורמות שמטרתן הורדת יוקר המחיה פורסמו השבוע, והמכנה המשותף לכולן הוא התחרות. בתחום המזון, משרד האוצר מבקש להפחית את הרגולציה על היבוא כדי שנוכל לייבא לארץ מוצרי צריכה, כולל מזון, בלי מגבלות מיותרות. בתחום הכשרות, הניסיון הוא להחיל תחרות בין גופים פרטיים על האפשרות לתת תעודת כשרות לעסק. גם בחקלאות, התוכנית שפרסם משרד האוצר היא להוריד מכסים וחסמים על יבוא פירות וירקות, כדי להגדיל את התחרות ולהוריד את המחירים, שהאמירו לאחרונה.

בכל מקום שיש בו מחירים גבוהים, מגוון דל או אי יעילות, משרד האוצר מכוון להגביר את התחרות כדי להגדיל את היעילות ולהפחית את המחיר. לא מדובר בטענה חדשה; היא מוכרת לכל מי שלמד קורס בסיסי בכלכלה, ומנוגדת לטענה שכדי להגן על הצרכנים יש לקיים פיקוח מחירים ותכנון שוק. כמעט בכל מקום שהדבר נוסה, התחרות הורידה מחירים ושיפרה איכות.

השבוע קיבלנו ראיה נוספת לכך מרשות התחרות. במחקר שפרסמה הרשות על ענף החמאה הודגם כיצד הסרת המכס מן החמאה הגדילה את היצע המוצרים, פתרה את המחסור בחמאה ובלמה את מגמת עליית המחירים.

בקצב האירועים המהיר אולי כבר הספקנו לשכוח שבראשית 2019 היה בישראל מחסור חמור בחמאה. מוצר הצריכה הבסיסי הזה, שבשל הגדרתו כך זכה למחיר מפוקח, נעלם מן המדפים. עלויות הייצור היו גבוהות מדי, והמחלבות העדיפו לייצר מוצרים אחרים ששולי הרווח בהם גדולים יותר. מי שביקש חמאה נתקל במקררים ריקים ברשתות השיווק, משל חזרנו לימי הצנע או לברית המועצות. באופן אבסורדי הטילה מדינת ישראל מכס גבוה, בשיעור של 140־126 אחוזים, על יבוא חמאה. המכס הגבוה לא אפשר לפצות על המחסור המקומי באמצעות חמאה מן הנכר.

בראשית המשבר הרחיבה מדינת ישראל את מכסות היבוא הפטורות ממכס, אבל בהמשך החילה פטור מלא ממכס על חמאה מיובאת. בתגובה הזדעקו החקלאים וטענו שהשוק המקומי ייפגע, וכך גם פרנסתם של הרפתנים והמחלבות. הם אף עתרו לבג"ץ נגד פתיחת השוק ליבוא חופשי, ושר החקלאות דאז אלון שוסטר טען שביטול המכס יביא לעליית מחירים.

אז רשות התחרות בדקה, וגילתה את ההפך הגמור. היבוא החופשי הביא לסגירת הפער בין הביקוש הגבוה להיצע הנמוך, שהיה הסיבה למחסור, והביא להוזלת מחיר החמאה. בשיאו של המחסור מי שביקש חמאה פשוטה ולא מצא אותה על המדפים נאלץ לקנות חמאה במחיר יקר יותר, ומכירות החמאה הלא מפוקחת גאו עד כדי מחצית מהחמאה שנמכרה בארץ. כשכמות החמאה במשק גדלה ופערי הביקוש ירדו, צרכנים רבים חזרו לקנות חמאה במחיר מפוקח והמחיר הממוצע ירד בחזרה.

מלבד זאת, המגוון לצרכנים התרחב. מספר מוצרי החמאה ששווקו לצרכנים גדל בכ־03 אחוזים אצל מגוון קמעונאים. הצרכן הישראלי יכול ליהנות היום ממגוון גדול יותר של מוצרי חמאה, מיצרנים שונים, בכמה דרגות איכות ורמות מחיר, כולל מחיר נמוך מהמחיר המפוקח. מי שמעדיף מחיר נמוך נהנה מזמינות גבוהה יותר, ומי שמעדיף חמאה איכותית ומוכן לשלם עליה יותר נהנה גם כן. גם הריכוזיות בתחום פחתה. לפי בדיקת רשות התחרות, בשנים שקדמו 2019־ל עמד חלקה של תנובה בתחום החמאה על 80 עד 90 אחוזים, אבל עד סוף שנת 2019 חלקה פחת ל־53 אחוזים.

בסופו של דבר, האיום בפגיעה בייצור המקומי ובעליית מחירים לא התממש. להפך, רק פתיחה מלאה ליבוא אפשרה לסיים את המחסור ולבלום את מגמת עליית המחירים. בפעם הבאה שינסו להפחיד אותנו מפני תחרות, ויאיימו עלינו בפגיעתו הרעה של יבוא פרוע בצרכנים או ביצרנים, כדאי שנזכור את המלחמה על החמאה.