האם אדם או גוף יכולים לייצג ציבור שלא בחר בהם? השאלה הפילוסופית הזאת הייתה יכולה להישאל ביחס לראש הממשלה נפתלי בנט, אבל היום תרשו לי להתרכז בגוף אחר, מועצת יש"ע שמו.

מועצת יש"ע תמיד הייתה גוף שאוהבים לשנוא. בעיניי, הדבר טבוע במבנה המועצה ובדרך פעולתה שלה: המועצה היא גוף ייצוגי כביכול, אבל העומד בראשה לא נבחר בידי מי שהוא אמור לייצג, קרי תושבי יש"ע. אומנם רוב ראשי המועצות יושבים סביב שולחן מועצת יש"ע, אך הם נבחרו כדי לנהל את החיים המקומיים ולפעול מול הדרג הפוליטי כדי להבטיח את שגשוג האזור שלהם עצמם. הם לא נבחרו כדי להחליט במקום התושבים מהו היחס הנכון כלפי השלטון המרכזי.

יש פה מתח מובנה: ראשי המועצות זקוקים לממשלה כדי להבטיח את פיתוח יישוביהם, ועם זאת הם חברים בגוף שאמור לתקוף את אותה ממשלה כאשר היא פועלת בניגוד לאינטרס של ההתיישבות. את הפלונטר הזה אי אפשר לפתור בשיטה הנוכחית. הדבר היה נכון 2004־ב ,2005־בו בזמן המאבק נגד תוכנית ההתנתקות, והדבר נכון שבעתיים היום, כאשר בראש מועצת יש"ע עומד דוד אלחייני, ראש מועצת בקעת הירדן, איש מפלגת תקווה חדשה שזכתה לתמיכה מזערית ברחבי יהודה ושומרון; וכאשר שיעור ההתנגדות לממשלה הנוכחית בקרב המתיישבים הוא אדיר.

אילו הסתפק אלחייני בתואר יו"ר מועצת יש"ע ולא היה גורם נזק, החרשתי. אבל מכיוון שיו"ר מועצת יש"ע חוטא לתפקידו פעם אחר פעם, החל בהתקפותיו נגד דונלד טראמפ, דרך בחישותיו בוושינגטון נגד תוכנית המאה וכלה בהופעותיו בתקשורת לאחרונה, אי אפשר להחשות עוד.

התבשרנו השבוע שממשלת בנט, בלחץ וושינגטון, מקפיאה למעשה את התכנסות מועצת התכנון העליונה ביהודה ושומרון, שאמורה לאשר תוכניות בנייה חדשות. את ההחלטה קיבל שר הביטחון בני גנץ, וראש הממשלה בנט יישר איתו קו. התוצאה: הקפאה בפועל של הבנייה ביו"ש. מול המדיניות המסוכנת הזו היינו מצפים לראות את מועצת יש"ע עולה על בריקדות, נכון? ובכן, זה לא קרה. המועצה הסתפקה בהודעת התנגדות רפה.

בנאומו ביום השבעת הממשלה הסתפק ראש הממשלה נפתלי בנט - מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר - באמירה עמומה על "התיישבות בכל רחבי הארץ", בלי לציין את יהודה ושומרון. היינו מצפים ממועצת יש"ע לדרוש הבהרה, וזה לא קרה. הנאום עבר בלי ביטויי מורת רוח ניכרים מצידה.

זאת ועוד, כאשר חברי הקואליציה שמנהלת מפלגת ימינה תוקפים פעם אחר פעם את "הכיבוש" ואת המתנחלים, היינו מצפים שדוד אלחייני יזעם ויתקוף את הממשלה. אבל - צרצרים. שקט תעשייתי ולא בריא.

השנים האחרונות היו ימי עדנה להתיישבות ביהודה ושומרון. תודעתית, אנחנו המתיישבים הפסקנו סוף־סוף לפחד מחרב הגירוש שהונחה על צווארנו במשך עשרות שנים. הרגשנו שאטאט הפכנו לחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. איום המדינה הפלסטינית הוסר. "פתרון שתי המדינות" כבר לא עמד על הפרק. בשורה התחתונה: יישובי יו"ש מעולם לא ידעו תקופת תנופה כמו תחת שלטון נתניהו - תנופה שאומנם הייתה לעיתים סמויה מן העין, אך בהחלט הייתה. והנה, פתאום אופפת תחושת דז'ה־וו כואבת את ההתיישבות. המקום שלנו, שנראה בטוח, שוב מתחיל להתערער. נרטיב הכיבוש אינו רק נחלתם של מטורללי שלום עכשיו, אלא נחלת שרים בכירים בממשלה ובכירים בקואליציה.

האם ראש הממשלה נפתלי בנט חצה את הרוביקון והבין שאין לו מה לחפש אלקטורט בימין? את התשובה נדע בחודשים הקרובים. אבל אם חפצי התיישבות אנחנו, עלינו להציב בפני ראשי המועצות ביהודה ושומרון אולטימטום ברור: בראש מועצת יש"ע חייב לעמוד אדם שזוכה לתמיכה של רוב התושבים, ולא מי שמצדד בממשלה שמוכנה להתקפל מול הממשל האמריקני.

בראש מועצת יש"ע חייב לעמוד אדם שזוכה לתמיכה של רוב התושבים