"האם זה משהו שאנחנו עושים? 1,500 שנות אנטישמיות לימדו אותנו - באופן הכואב ביותר שאפשר - שיש בנו משהו שמעצבן את העולם". את התהייה הזו העלה אי־אז הכותב המוכשר יאיר לפיד באחד מטוריו בעיתון, שנבחר להופיע בספר שמקבץ את המיטב שבהגיגיו. המסר שעולה מהמשפט חד וברור: אנטישמיות היא שנאה ייחודית המופנית כלפי העם היהודי, וצריך לחקור ולהבין את מקורה. אז מה קרה ללפיד?

בשבוע שעבר, כמה שנים אחרי כתיבת המשפט הברור והפשוט לעיל, הוא אמר את הדברים הבלתי נתפסים הבאים בפורום הגלובלי למאבק באנטישמיות: "האנטישמים לא היו רק בגטו בודפשט. האנטישמים היו סוחרי עבדים שזרקו מספינות עבדים למי האוקיינוס עבדים כבולים בשרשראות. האנטישמים הם בני שבט ההוטו ברואנדה שטבחו בבני שבט הטוטסי. האנטישמים הם קנאים מוסלמים שהרגו בעשור האחרון יותר מ־02 מיליון מוסלמים אחרים. האנטישמים הם דאעש, ובוקו חארם. האנטישמים הם אנשים שהורגים במכות צעירים מהקהילה הלהט"בית".

מה קרה ללפיד, שהבין פעם את מה שאמור להיות מובן מאליו לכל יהודי בעולם - שנאת יהודים אינה דומה לשום שנאה אתנית, מעמדית או מגזרית אחרת? כיצד הפך לאדם שמפריט את האנטישמיות בהבל פה והופך אותה לשווה ודומה לכל שנאה שמובילה להרג באשר היא?

מה שקרה ללפיד הוא שלא קרה לו הרבה, וזו בדיוק הבעיה. הוא נשאר כותב טורים, שמנסה להרשים את קוראיו או שומעיו באמירות "קאצ'יות" ובמשפטים זכירים, לרוב אחרי רעיון ששמע כבדרך אגב באיזו שיחת רעים.

אני יודע בדיוק איך הדברים האלה עובדים. זכיתי ואני כותב טור אישי קבוע במקור ראשון מאז ,2006 ברציפות. מאות טורים, חלקם טובים יותר וחלקם פחות, חלקם רציניים וחלקם סאטיריים. לא קל למצוא נושא בכל שבוע. לא פשוט לחדש בכל פעם, לתת איזו זווית אחרת על אירועים שכולם כותבים עליהם. אז מוצאים איזה הגיג נסתר וחבוי, ובונים סביבו טור. זה אחלה ואפילו סבבה בטור בעיתון; אבל יש רושם שלפיד לא הפנים שהוא שר החוץ של מדינת ישראל. אין לו מושג איזה נזק עלול להיגרם מהכרזתו ש"האנטישמיות היא לא השם הפרטי של השנאה, היא שם המשפחה שלה".

הנה, קבלו סצנה מהעתיד הקרוב: מבצע של צה"ל בעזה. אזרחים נהרגים בטעות, גם כמה ילדים. השמאל האירופי והאמריקני מתחיל להאשים את מדינת ישראל וצבאה באנטישמיות כלפי הפלסטינים. כולנו - כולל שר החוץ לפיד, אולי הוא יהיה אז כבר ראש ממשלה - נזדעק ונצווח עד לב השמיים על עלילת הדם הזו. אבל אז ישמיעו פעילי שמאל את המשפט של לפיד שלפיו אנטישמיות היא שם המשפחה של השנאה, ויגידו שהוא זה שקבע ששנאה היא שנאה היא שנאה, ולכן מי ששונא פלסטינים הוא אנטישמי. אלף חכמים לא יצליחו להוציא את האבן הזו מהבור.

לא, לפיד אינו טיפש שזורק אבנים לבורות. הוא פשוט מאוהב בכתיבת טורים. כמה חבל שהוא לא ממשיך לעשות את מה שהוא אוהב.

אם זה היה הדבר היחיד שבכיר בממשלה שגה בו קשות בימים האחרונים, ניחא. אבל לפיד המשיך בדהירה לעבר תהום ההכרזות המביכות והמוזרות, כשאמר בישיבת סיעתו שהמקום הקדוש ביותר ליהודים הוא הכותל ולא הר הבית. לפיד הכריז כמה פעמים בעבר, במעין חדווה עולצת, שאין לו תעודת בגרות. אבל את העובדה שהר הבית, המקום ששני בתי המקדש עמדו עליו, הוא האתר הקדוש ביותר ליהדות לומדים בגן חובה, לכל המאוחר בכיתה א'. זה לא אומר שלפיד צריך להסכים לתפילת יהודים בהר הבית. הוא היה יכול להיאחז בסטטוס־קוו (המפלה והגזעני) שקיים כבר שנים רבות ואוסר על תפילת יהודים בהר. מדוע היה צריך ללכת את הַמייל הנוסף מלא הבורות הזה? שוב, זהו הצורך של כותב הטורים להיות שונה, להביא את הדברים בזווית אחרת, מקורית. אז כן, לפיד, היית מקורי. אבל שר חוץ לא צריך להיות מקורי, אלא קודם כול לייצג את המדינה עם ידיעת עובדות היסטוריות בסיסיות.

ההצהרות המוזרות של לפיד משתלבות היטב למרבה הצער באובדן הדרך הכללי שמפגינה ממשלת בנט־לפיד, זמן קצר, קצר מדי, אחרי הקמתה. קל ללכת לעניינים מדיניים ופוליטיים, אבל דווקא ענייני הבריאות מוכיחים שהבלבול והסחרור עלולים להיות מסוכנים אם לא ייעצרו מתישהו, ובקרוב. ראש הממשלה "מבקש מאזרחים לא לטוס". אתה חושב שמסוכן לטוס עכשיו כי עלולים להיכנס וריאנטים שונים ומשונים? אז תחליט לסגור את נתב"ג, או לפחות לאסור על טיסות למדינות אדומות לחלוטין.

ומה עם כל הדיבורים המופקרים על "ירידה ביעילות החיסון", כאשר כל הנתונים מהארץ ומהעולם מראים שמדינות מחוסנות עוברות את הגל הנוכחי עם זן הדלתא הרבה יותר טוב ממדינות לא מחוסנות? לא פלא שהציבור הלא מחוסן, שעד שהתחילו הדיבורים הללו התחסן בהמוניו - כ־51 אלף ביום - פשוט הפסיק להגיע למרכזי החיסון, ובשבועיים האחרונים נרשמים מספרים עלובים של מתחסנים חדשים?

הציבור צריך מנהיגות ברורה שאומרת לו את האמת, בלי טריקים ושטיקים. בנט הגיע לתפקיד על גבם של לא מעט טריקים ושטיקים - אם להתנסח בעדינות - ולכן סובל מראש מאי־אמון מובנה. הדרך לבנות את האמון מחדש עוברת באמירות ברורות שמבוססות על נתונים, וזה בערך הפוך ממה שקורה כרגע, לפחות בכל הנוגע לקורונה.

אני מודה שמראש לא חיבבתי את הממשלה הזו, אבל כן רציתי לתת לה הזדמנות. אנחנו זקוקים להצלחתה. בינתיים ראשיה עסוקים בהמלצות ובכתיבת טורים. בשביל זה יש עיתונים. תתחילו לעבוד בעבודה שלכם.