מקור ראשון

לוקחים ובוכים

השבוע לפני 47 שנים נערך ניסיון ההתנחלות הראשון בתחנת הרכבת הטורקית הנטושה בסבסטיה. קטר ההתיישבות היהודית בשומרון יצא לדרך. נכחתי אישית באירוע ההמוני ההוא, ולמיטב זיכרוני איש מראשי הקהל לא הבטיח לנו אז גלידה אמריקנית, אפילו לא קרטיב פקיסטני. על סמך הניסיון שהצטבר בינתיים, וההתקוממות הכללית פה נגד החרם הטרי של בן אנד ג'ריס על יהודי יו"ש, אפשר להעריך בזהירות שמפעל ההתיישבות יוסיף להתקיים עוד 47 שנים נוספות לפחות גם בלי גלידה כזאת. אחר כך נראה. בעזרת השם ורמי לוי, נסתדר. מעניין אם בינתיים יימצא חיסון לנגיף שהניע השבוע יצרנית גלידה, אשר אחד ממייסדיה היהודים נושא את השם כהן, להחליט שאפילו הר הבית הוא שטח כבוש.

היכן הנגיף התפרץ? לא ברמאללה, לא ,BDS־ב כאן בארץ. מציון נפתחה הרעה. גדולי המסיתים, המעלילים, השונאים והמחרימים חיים בינינו. יש להם עיתון חשוב ומושקע עם מהדורה באנגלית, ערוצי טלוויזיה, תחנות רדיו, אוניברסיטאות, מכוני מחקר וקרנות קולנוע למכביר - תעשייה ישראלית ותיקה וחרוצה בשירות האויב.

השבוע, אגב בליל תשעה באב, הוענק פרס חבר השופטים בפסטיבל קאן לסרטו האנטי־ישראלי של הבמאי הישראלי נדב לפיד, "הברך". מי שקרא או ראה את הראיונות עם חתן הפרס יכול להבין מדוע אפילו בארה"ב ישראל שנואה יותר מצפון קוריאה או מאיראן, עד שתעשיינים בכירים שם מעדיפים להפסיד כסף מאשר למכור פה גלידה. כל עוד ישראל עצמה מתפקדת כפס ייצור סדרתי של מוציאי דיבתה, העולם הגדול נוטה להאמין לה.

"יש לי רק מילים רעות להגיד (על ישראל)", הצהיר הבמאי לפיד בריאיון לידיעות אחרונות ערב זכייתו בפרס. הוא אישר בגאווה שהסרט "ברוטלי וקיצוני", ממש במילים אלו, אך נקלע למבוכה

מה בכלל יודעים על ישראל אלה שמחרימים אותה בחו"ל? בין השאר מה שהם רואים בסרטים שמסובסדים על ידי מדינת ישראל

המדינה המחוסנת בעולם, נותרו ארבעה מיליוני אזרחים בלתי מחוסנים, ובתוכם מאתיים אלף אזרחים בוגרים מעל גיל .50 הדיון המקצועי והתקשורתי הנוקב על יעילות החיסון במניעת הדבקה ותחלואה קשה אינו נוגע להם. עד לפני שבועות אחדים הם נהנו מחסינות העדר שיצרו עבורם חמשת מיליוני הישראלים שכן טרחו להתחסן, אבל כושר ההדבקה הגבוה של זן דלתא הגביה מאוד את רף החסינות, וחושף אותם כעת לסכנת הידבקות גדולה. הם היו אדישים לעבודות הכלליות למען הקמת סכר בין ישראל לקורונה, ועתידים לשלם יותר מכולם את מחיר קריסתו.

לנגיף המשודרג אין אמנם הבחנות מוסריות בין צדיק לרשע, ולכן גם מחוסנים גמורים נדבקים בו, אבל הבלתי מחוסנים פגיעים פי כמה. המצב האפידמיולוגי החדש מעמת אותם עם השלכות ההחלטה הגורלית שקיבלו כשהחליטו להתמסר להפחדות בפייסבוק במקום להפשיל זרוע וליהנות מפלאי הטכנולוגיה הרפואית. הוא גם יעמת הורים שהתחסנו בעצמם עם החלטתם שלא לחסן את ילדיהם (מעל גיל )12 רק בגלל שמועה קלושה על תופעות לוואי של החיסון. כשמספר הנשאים הכללי יאמיר, גם מספר החולים הקשים בין הילדים עלול להאמיר בהתאם.

ממשלה יעילה הייתה מניעה עכשיו מבצע הסברה משוכלל למען התחסנות נרחבת, אך אפילו מימוש האתגר הזה מתנהל בעצלתיים. מסע השיווק של החיסונים סובל מחוסר יצירתיות משווע, לא יותר מניג'וס משמים שעובר ליד האוזן. הוא לא ממחיש לסרבנים כדבעי את הסכנה שהם ממיטים על עצמם, על ילדיהם ועל ישראל כולה.

רק סגר מקיף עשוי לחסוך מהם מפגש מסוכן עם הנגיף, אבל הממשלה החדשה תהסס מאוד להטיל אותו. הוא יהווה הודאה באוזלת ידה ובדמיונה הרב לממשלה הקודמת, שנואת נפשה, והוא גם צפוי לכישלון. ברחוב החרדי יתייחסו אליו כאל הזדמנות פז למרידה ב"ממשלת הזדון", וגם במרחבי הימין האחרים צפוי ציות חלקי בהחלט. עדיין זוכרים שם היטב את הצפצוף של מפגיני בלפור על הסגר הקודם, ואת הגיבוי התקשורתי והבג"צי שניתן להם. "סגר פוליטי", האשים אז ניצן הורוביץ, שר הבריאות דהיום, והצביע נגד חוק הקורונה.

מחלקת הכשרות

מיקי זוהר הוא קול חשוב בליכוד. בכנסת הקודמת כיהן כיושב־ראש הקואליציה, זו שהתפרקה בתחילת החורף אחרי שהליכוד התיישר כאיש אחד עם החלטת בנימין נתניהו לפזר שוב את הכנסת. כעת, אולי בהשפעת חודש אלול המתקרב, זוהר מבין ומודה שהליכוד שגה כשסיכל בחורף את העברת תקציב המדינה רק כדי שבני גנץ לא יזכה לממש כעבור שנה את חלקו בהסכם הרוטציה.

בריאיון לערוץ הכנסת ובטוויטר הפציר השבוע זוהר בגנץ, "כמי שטובת ישראל עומדת לנגד עיניו", לחבור לגוש הימין כדי "להיות ראש ממשלה עכשיו". בכך הוא העניק חסות פומבית לרינונים בשבועות האחרונים על חיזורי הליכוד אחרי שר הביטחון. כיוון שמסביבת נתניהו לא בקעה הסתייגות כלשהי מההצעה של זוהר לגנץ אפשר להניח שראש הממשלה לשעבר אינו שולל אותה. בעוד אוהדיו שופכים אש וגופרית על הממשלה המוזרה בראשות בנט, הוא עצמו מוכן להקים מחר בבוקר ממשלה מוזרה בראשות בני גנץ.

כזכור, הצעה דומה הונחה על סדר היום הפוליטי בשבועות הדרמטיים שבין הבחירות האחרונות להקמת ממשלת בנט־לפיד. נתניהו הודיע רשמית שהוא מוכן להעביר את ראשות הממשלה לבנט או לגדעון סער, ובאופן בלתי רשמי הביע נכונות למסור אותה גם לבני גנץ. תוצאות הבחירות גרמו לו להבין באיחור שהפרת הסכם הרוטציה הייתה מעשה נמהר. מי שלא רצה שבני גנץ יהיה ראש ממשלה בנובמבר, נאלץ להציע לו את השרביט בצעד של ייאוש כבר במאי־יוני. כידוע, גנץ אמר לא־תודה ונשאר בגוש השמאל.

מה יקרה אם הוא יפתיע עכשיו, יתקשר לנתניהו באמצעות המתווך מיקי זוהר, ויבשר על אימוץ העסקה? מה שהיה קורה במאי או ביוני במצב שכזה: סיעת כחוללבן, סיעה בת שמונה מנדטים בלבד, מנדט או שניים בלבד יותר מימינה, תהפוך למפלגת שלטון. רצון הבוחר יעּוות שוב, אך הפעם בברכת הליכוד. יש הרבה דברים שרק לו מותר לעשות. חודש וחצי אחרי שאיבד את השלטון, הוא עדיין מחזיק במחלקת הכשרות.

אריאל שנבל

he-il

2021-07-23T07:00:00.0000000Z

2021-07-23T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.makorrishon.co.il/article/281767042247947

Israel Hayom