תקין ולא היו בעיות. הגעתי לכנס משגיחים ואמרתי להם: אין מצב שאין בעיות. אנחנו נקים חברה שהיא תעסיק אתכם ולא העסק, ואז יהיה לכם קל יותר להיות גלויים איתי. היום הם מדווחים על הכול, כי ניגוד העניינים הוסר".

בעיה נוספת שהרב הלוי מצביע עליה בהצעת ההפרטה, היא שיתוף המידע הארגוני. "קח לדוגמה מצב שבו הגיע לעיר משווק בשר בעייתי שאנחנו לא יודעים מה מקור הבשר שלו, או סּפק ירקות שמשווק סחורה שלא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות. כרגע כל המשגיחים בעיר עובדים תחתיי, ואני חלק מהרבנות הראשית לישראל. מידע שמגיע אליי עובר און־ליין גם למעלה לרבנות, גם לקולגות בערים אחרות, וגם למטה לכל המשגיחים. מפיץ בעייתי שנחסם אצלי, לא יוכל לעקוף אותי ולהמשיך במעשיו ברשויות אחרות.

"דוגמה נוספת מתחום הבשר: בכל הארץ יש לך היום 15 משחטות גדולות, ובגלל שהרבנות שולטת בכולן אין כמעט מצב של בשר לא כשר שמסתובב בשוק. בכל משחטה יש הרי אחוז מסוים של עופות שנפסלו בשחיטה והוגדרו כטרפות. היום כל העופות הללו מסומנים במדבקות עם צבע אחיד ומתועדים במחשב. הם משווקים במגזר הערבי, ואם בשר כזה הגיע בטעות למפיצים שמציעים אותו לקמעונאים יהודים - עולים על זה תוך רגע והרבנות מפרסמת אזהרות בכל הארץ. ריכוז הידע והשליטה מאפשר תגובה גמישה ומהירה לתקלות. כל זה לא יקרה כשהמערכת תהיה מופרטת.

"ויש גם את העניין הגיאוגרפי. רגולציה זה אומר מעָבר לחברות ארציות. הבעיה היא שרב מאילת לא יכול לנהל את הכשרות בפתח־תקווה. כשיש בעיה בעיר שלי, בעל העסק והמשגיח מגיעים לשימוע בו ביום ואני פותר את הבעיה. כשאני מוזמן לאירועים, אני נכנס לבקר את המשגיח במטבח. אני עם יד על הדופק, ולא רק רגולטור שמוציא דו"ח סתמי בסוף השנה. זו איכות אחרת לגמרי של השגחה".

"נקודה אחרונה היא היעדר השיניים. כרגע אם הורדתי תעודה לבית עסק, הוא לא יכול למכור מזון כשר בכל פתח־תקווה. במתווה רגולציה, אם אני מסיר השגחה מעסק הוא ילך לגוף כשרות אחר ויוציא ממנו תעודה. בעלי העסק ינהלו מו"מ מול גופי הכשרות, וילכו למי שידרוש מהם הכי פחות כשרות. זה יהפוך את הכשרות למסחרה".

"גם בתי העסק חשובים לנו מאוד", מוסיף רכז העסקים ישראל פלס. "עסקים שהוכיחו לנו שהם לא עבדו בימי הקורונה, קיבלו זיכוי מלא על התקופות שהם היו סגורים. מי שעבדו רק במשלוחים שילמו תעריף חלקי בהתאם. אנחנו משתדלים מאוד לבוא לקראתם ולתת להם שירות הוגן".

לאחר סיום השיחה יצאתי ממשרדי רבנות פתח־תקווה, הסתובבתי בעיר וחיפשתי בעלי עסקים שיוכלו לספר על הרפורמה מהזווית שלהם. פגשתי את אורן (שם בדוי), בעל מסעדה עם תעודת כשרות, שמרוצה מהרפורמה. "זה שאני לא צריך לנהל משא ומתן עם המשגיח על המשכורת שלו, זה מוריד לי המון כאב ראש. מבחינתי הוא עובד בחברת כוח אדם, נמצא כאן את השעות שלו, עושה את העבודה, בסוף החודש אני משלם לחברה ומקבל חשבונית. אנחנו ביחסים מצוינים. אני לא דתי, אבל בעיר הזו הרבה מהלקוחות רוצים אוכל כשר, והם יודעים שאפשר לסמוך עליי".

באו לקראתך בתקופת הקורונה?

"לגמרי. על תקופות הסגר לא שילמתי, וכשעשינו משלוחים שילמתי חצי. לא הייתי צריך להתווכח כדי לקבל את זה".