באמצע הריאיון עם יאיר מעיין, מנכ"ל הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, הטלפון מצלצל: באל־פורעא שליד ערד נזרקו אבנים על פקחים שבאו לאכוף את החוק האוסר בנייה בלתי חוקית. זה בעצם הסיפור כולו, אני אומר לו. אתם עושים לילות כימים למצוא פתרונות לבעיות הקשות של המגזר, והם בתמורה זורקים עליכם אבנים.

"המשטרה תטפל בהם", משיב מעיין. "האוכלוסייה הכי 'נאכפת' היום בישראל, בכמות ובביצוע, היא האוכלוסייה הבדואית. מספר הריסות הבתים הלא חוקיים מגיע 3,500־ל בשנה, 95 אחוז מהתיקים. יותר מכל המדינה יחד. בירושלים, שיעור ההריסות אינו עולה על שניים־שלושה אחוז. אצל הדרוזים בגליל לא הורסים בכלל".

הבדואים הם אזרחי ישראל לכל דבר, מדוע צריך להקים בעבורם רשות מיוחדת?

"ממשלות ישראל, כנראה במתכוון, התעלמו מהם, קיפחו והזניחו אותם. תכננו שכונות מגורים בלי שטחי מסחר

הפוליטרוקים, יושב עם הפקידים ושואל שאלות ולא מתעצל? יש לו סבלנות ועקשנות".

"אכיפה מפחיתה עבריינות"

הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים מתכננת בניית רבבות יחידות דיור, ואני שואל את מעיין מה שוות התוכניות אם הבדואים אינם מוכנים להעתיק את מקום מגוריהם. "איש אינו רוצה להיות מועתק ממקומו", הוא משיב. "לאנשים שגרים בשטח אש, על תוואי כביש 6 או מתחת לקו מתח גבוה ברור שהם ייאלצו לזוז, וההתעקשות היא רק כדי לקבל יותר. אנחנו רוצים לשכנע את המערכת לתת להם כמה שיותר".

במילים אחרות, פרס על העבריינות.

"העבריינית היא הממשלה ולא הבדואים. מאז קום המדינה איש לא דיבר עם 80 אחוז מהבדואים בפזורה כדי לומר להם לאן הם אמורים לעבור. רק בשלוש או ארבע השנים האחרונות, מאז הצגנו את מפת התכנון שלנו, ניתן מענה, כך ש־06 אחוז מהם יישארו במקומם במסגרת מה שמכונה 'הסדרה במקום', והתב"ע שלהם תאושר".

גם הפולשים?

"לפני 30 שנה תוכננה שכונה בתל־שבע, והתב"ע שלה עדיין בתוקף, אלא שהמדינה ברוב איוולתה ועצלותה לא הוציאה את המגרשים לשיווק, והמגרשים נותרו ריקים. הבדואי שגר סמוך להם מתחתן, מחפש מקום לגור ולא נותנים לו. מה הוא אמור לעשות?"

ודאי שלא לעבור על החוק.

"אולי בשנה הראשונה והשנייה, אבל מה יעשה אחרי שיש לו חמישה ילדים, ואבא שלו אומר לו לצאת מהבית? אני לא רוצה להשוות בין האוכלוסיות, אבל ב־29' כשממשלת רבין הקפיאה את הבנייה ביו"ש, ראשי ההתיישבות וארגונים כמו 'אמנה' עשו תרגיל. עשו תב"ע 'בכאילו', ונתנו היתרי בנייה. לבדואים אין גופים ויכולות כאלו. בתל־שבע פלשו לשכונה שלמה, ואז אמרתי לראשי הרשות: 'למה לא שיווקתם להם את המגרשים 30 שנה? בגללכם הם פלשו, וכעת, בגללכם, במקום לגרש את העבריינים אני נותן להם פרס".

אתה משווק להם כעת את הבתים שכבר בנו. אתה בטוח שישלמו?

"מי שלא ישלם - יפנו אותו ויהרסו לו את הבית. הם לא משלמים הרבה, הם נדרשים לשלם 150 או 180 אלף שקל למגרש של 600 עד 800 מטר, משלמים רק על הפיתוח ולא על הקרקע. זו הטבה מיוחדת שהם מקבלים".

עם זאת, אני אומר, מתברר יותר ויותר שהבדואים השתלטו על הנגב, ועושים בו כבשלהם.

"זה מוגזם. אני גר במושב פעמי־תש"ז ושם ובכל המושבים בסביבה יש יותר עבריינים מאשר אצל הבדואים. ילדים נוהגים בטרקטורונים ובמכוניות, בכל המושבים בנגב כמעט לא תמצא בית אחד בלי בנייה בלתי חוקית, חוץ מהבית שלי. במבועים, שם גרנו בעבר, אנשים הוסיפו מחסנים, קרוונים או יחידות דיור להשכרה. הבדואי אינו יכול למצוא לעצמו פתרון דיור. אין אצלם דירות להשכרה או בתים מיד שנייה. שם המשפחתיות קשורה לאלימות ולכן הבדואי חייב לגור צמוד למשפחתו".

ומה עם אלה המשתוללים ומטילים טרור בכבישים והופכים אותם למסוכנים?

"אלה 'נוער הגבעות' של הבדואים. מדובר באוכלוסייה מוזנחת, אין להם מתנ"ס, חוגי כדורגל או כדורסל. אין להם הזדמנויות לפעילות אחר הצהריים, אחרי הלימודים. בשונה מהיהודים, המעורבות החברתית או החינוכית של ההורים שואפת לאפס. את הרחובות לא מנקים. ערמת זבל יכולה להיות מונחת חודשים עד שמישהו יעשה מבצע ניקיון. אם יש בור בכביש איש לא יתקן אותו. זה מוביל למצב של איש הישר בעיניו ייעשה".

והמשטרה, היכן היא?

"בכל עיר יהודית יש תחנת משטרה. בכסייפה, בערוער, בחורה או בתל־שבע, ששם אנשים לא מסתובבים בלילות מפחד הכנופיות החמושות, אין. פעם מדיניות המשטרה כלפי הערבים הייתה לעצום עין, 'שיהרגו אחד את השני'. לפני עשר שנים הבינו שזו טעות. כשיש אנרכיה אתה לא יכול לדעת היכן היא תיעצר. צריך להקים תחנות משטרה, והראשונים שמבקשים את זה הם ראשי הבדואים. הכנו תוכנית, והיא כבר הוגשה למשרד לביטחון הפנים ולמפכ"ל. אני רוצה לראות בכל יישוב בדואי תחנת משטרה עם 100 שוטרים ובכל עיר .150 בדיוק כמו בנתיבות, באופקים או בדימונה. בשנתיים האחרונות הוגברה האכיפה בכבישים ובשטח הפתוח. 90 אחוז מהעצורים על נהיגה בלי רישיון הם בדואים. האכיפה מורידה את העבריינות".

אין שינוי במדיניות

לפני כשבועיים ביקשה הרשות לשוב ולדחות את הריסתם של שישה מבנים בלתי חוקיים בשכונת זיאדנה בצפון רהט, אחרי שממשלת נתניהו דחתה פעמיים את ההריסה. לפי הפרסומים, הפעם נעשה הדבר על פי דרישת ח"כ מנסור עבאס מרע"ם החברה בקואליציה, שדרש לממש את ההסכמים הקואליציוניים. מעיין דוחה את הפרסומים הללו ואומר כי לא הייתה כל מעורבות פוליטית בהחלטה.

"זו הייתה יוזמה שלי, איש לא פנה אליי. בשנה מּוצאים 3,500 צווים והם מבוצעים כרגיל, בלי עצירה או שינוי במדיניות. לרשות הבדואים אין סמכות והיא אינה מתערבת באכיפה. היכן התערבנו? במקרים שיש 'אכיפה תומכת הסדרה'. מדובר בבדואים המתגוררים על תוואי כביש 6 או בשטח אש, ומסרבים לעבור. אנו נמצאים בהידברות עימם. אחד מהם גר מתחת לקו מתח גבוה ומסכן את חייו ומשפחתו, והוא לא מוכן לזוז למגרש הנמצא במרחק 200 מטר, שהוא מקבל ממני חינם נוסף על מענק של 250 אלף שקל. התחלנו בהליך משפטי לפינוי, אם באמצעות 'הסיירת הירוקה' או היחידה הארצית, ובמקביל אני ממשיך בהידברות".

למה הוא מתעקש?

"עניין של כבוד. אבל הוא מבין שלא יישאר". ההצעה שמוצעת לאותם בדואים נדיבה ביותר. הבדואי הממוצע נושא ארבע נשים, ואף על פי שהוא חי רק עם אחת מהן, הוא יקבל מגרש לכל אחת מנשותיו, שכן כל אישה עם ילדים מוגדרת משפחה.

מעיין מסביר שבקשת הדחייה של ההריסה חריגה ביותר; אחד מששת הצווים הוצא לביתו של קצין במערך הכבאות והוא התבקש לעזור לו, ולעכב את ההריסה עד שיסדיר בנייה במקום אחר. "אמרו לי שלא כדאי להרוס, שכן הבדואים יגידו שהורסים דווקא את ביתו של קצין כיבוי אש, שמשרת את המדינה. היות שהבתים הללו נתונים ממילא בהליך אכיפה תומכת הסדרה, הגשנו פנייה לבית המשפט וההריסה נדחתה עד השבוע שעבר. ביקשתי מגופי האכיפה דחייה נוספת. מכיוון שלא יכולתי לבקש רק בשבילו, ביקשתי בשביל כל הבתים. הסכימו לדחות את ההריסה בכמה חודשים, ובינתיים יהיה להם זמן להוציא היתרי בנייה. מדיניות בתי המשפט והיועץ המשפטי לממשלה היא לאפשר לתושבים להסדיר את חריגות הבנייה שלהם בחוק".

לפי דבריך, הטענות ש"ממשלת בנט־לפיד מכרה את הנגב לרע"ם" אינן נכונות.

"איש לא מכר את הנגב. אין שינוי במדיניות. שום גורם בממשלה לא הורה להאט את ביצוע הצווים, להוריד את הפקחים או להפסיק את צילומי האוויר שעל פיהם נשלחים צווי ההריסה. איש לא יכול לעצור את הצווים, חוץ משופט. בהסכם הקואליציוני אין מילה על הפסקת האכיפה. אם יהיה שינוי באכיפה, זה יהיה בצפון. אני דווקא רואה דברים חיוביים. רע"ם הביאה 30 מיליארד שקל, 20 מהם לבדואים בדרום, תנופת פיתוח אדירה לנגב בשנים הבאות. לא אצטרך לקבץ נדבות כדי לפתח שכונות לבדואים. זה בדיוק התפקיד של הפוליטיקאים".

מי יגור בכסיף?

"חביב אדם שנברא בצלם. הרב קוק מתנגד לפסילת אדם בן אומה אחרת. אני יודע שהם לא רוצים שאנחנו נהיה כאן, אבל אנחנו לא עוסקים בפוליטיקה. כולנו אזרחי ישראל וחובתנו לדאוג להם. זו הזדמנות לעשות זאת".

עתה מונחת לפתחו של מעיין גם סוגיית העיר כסיף, שעדיין לא ברור מה יהיה הרכב אוכלוסייתה. לפי התכנון המקורי היא נועדה להיות חרדית, אלא שממשלת ישראל החדשה טרם החליטה אם כך יהיה. "יש לנו 25 אלף תושבים בפזורה במזרח הנגב בלי פתרון, ובעוד 20 שנה המספר יוכפל. כסיף היא פתרון מצוין עבורם. החרדים רוצים לגור קרוב לבני־ברק או לירושלים, והפתרונות בשבילם צריכים להימצא ליד קריית־גת, אשדוד או חריש. בערד הם מונים כאלף משפחות, והגידול הטבעי שלהם הוא 50 משפחות. זה לא מצדיק בניית עיר. מחיר דירה בערד הוא כ־003 אלף שקל ובכסיף המחיר יהיה כפול, אז למה שיבואו לשם?"

מעיין שומר גם היום על יחסים קרובים עם אביגדור ליברמן. לדעתו, למרות הניסיונות להדביק לו שחיתות, מדובר באדם ישר ללא רבב.

הוא לא ידע דבר מפרשיות השחיתות של ישראל ביתנו?

"אני יכול לומר בוודאות שהוא לא מעורב בשום שוחד. יכול להיות שהוא לא דאג שאחרים לא יבצעו מעשי שחיתות ואם ידע לא פעל נגדם; אבל הוא מספיק עשיר כדי לא להתעסק בכסף קטן כזה. לא ראיתי שום רמז לשחיתות".

עבדת גם עם נתניהו. מה אתה אומר על כתבי האישום נגדו?

"כשמייצרים סרגל מצמידים אותו לביבי לבחון את יושרו", הוא עונה. "אחרי פרשת בראון־חברון הוא נזהר שבע פעמים בכל החלטה. לגבי כתבי האישום הנוכחים - אני סומך על הפרקליטות ובית המשפט שיקבלו את ההחלטה הנכונה".

כעת מקבל מעיין בוס חדש - שר הרווחה מאיר כהן, שהרשות עוברת לסמכותו. "הוא איש הנגב, והוא מכיר את הבדואים כשכן וכמנהל בית ספר. כשאדם קרוב לעניין הוא משקיע מאמצים גדולים יותר, ואני מקווה שיחד נביא משאבים בהיקף רחב יותר לנגב".

"שום גורם בממשלה לא הורה להאט את ביצוע הצווים, להוריד את הפקחים או להפסיק את צילומי האוויר. בהסכם הקואליציוני אין מילה על הפסקת האכיפה"