לאורך ההיסטוריה התבטאה שנאת ישראל בדרכים שונות ומשונות. השבוע, מכל המקומות שבעולם, היא התגלגלה לזירת מקררי הגלידות. חברת בן אנד ג'ריס העולמית הודיעה כי היא מפסיקה למכור את הגלידות שלה ביהודה ושומרון, מכיוון ש"מכירת גלידה של בן אנד ג'ריס בשטחים הכבושים אינה עולה בקנה אחד עם ערכינו". ההצהרה עוררה שורה של תגובות בישראל; בתחילה נשמעו קריאות להחרים את המותג, ואחר כך לחזק אותו משהתבררה ההבחנה בין החברה העולמית לזכיין המקומי. ראש הממשלה בנט הרים בעצמו טלפון למנכ"ל יוניליוור העולמית, בעליו של המותג בן אנד ג'ריס, והודיע כי "בן אנד ג'ריס החליטה למתג את עצמה כגלידה אנטי־ישראלית". שרת הפנים איילת שקד עצרה את הלו"ז שלה ויצאה לסיור במפעל הגלידה המקומי.

מה בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון "אינו עולה בקנה אחד" עם ערכיה של חברת גלידה? בן אנד ג'ריס היא חברה עסקית, לא פקולטה לאתיקה. גם אם בן וג'רי עצמם סולדים ממפעל ההתנחלויות, חברה עסקית מקימים כדי להשיג רווחים. תנועת ,BDS־ה למרות יחסי הציבור שלה וכמה סיפורים מתוקשרים, לא באמת הצליחה לייצר תנועת חרם מסיבית על ישראל. הכישלון נובע מכך שלא קל לשכנע חברות מסחריות לגרום לעצמן נזקים כלכליים.

חברת גלידות שמחליטה לא למכור גלידה לחבל ארץ מאוד ספציפי, היא כנראה מאוד אידאולוגית, או מבצעת תרגיל שיווקי. במקרה דנן, נראה שגם וגם. בן כהן וג'רי גרינפילד, שהקימו את החברה ,1978־ב ראו בחזונם חברה שעושה גלידה, אבל עם זכויות אדם. הם היו מהמובילים של תנועת הסחר ההוגן, ומקפידים שכל המרכיבים שהם משתמשים בהם יגיעו מחברות שמעניקות לעובדיהן תנאי עבודה ושכר ראויים. הם הקימו קרן פילנתרופית המוקדשת למטרות חברתיות, ובכל שנה הם תורמים 7.5 אחוזים מרווחי החברה. החברה מעסיקה מנהל אסטרטגיית אקטיביזם חברתי במשרה מלאה, וגם כשהחברה נמכרה ליוניליוור היא דרשה שמועצת המנהלים שלה תישאר עצמאית בכל הנוגע למותג, איכות המוצר והאקטיביזם החברתי.

מועצת המנהלים הזאת הייתה פעילה במיוחד בעת המחאה על רצח ג'ורג' פלויד, והיא מצדדת מאוד בארגון "חיי שחורים נחשבים" .)BLM( בן כהן הביע תמיכה פומבית בברני סנדרס בעת המרוץ לנשיאות ,2016־ב והחברה, שבסיסה שוכן במדינת ורמונט בארה"ב, הוציאה טעם מיוחד על שמו של הסנטור מוורמונט Bernie's( .)yearning "המהפכה הפוליטית בפנים", הובטח על האריזה. 2018־ב הם השיקו טעם חדש בשם "התנגדות פקאן", כשהמסר היה "להתנגד למדיניות הרגרסיבית והמפלה של משטר טראמפ".

ההחלטה האחרונה בעניין שיווק הגלידה בישראל היא צעד אידאולוגי של מותג המזוהה פוליטית וחברתית עם הצד השמאלי־פרוגרסיבי של המפה הפוליטית, אבל יש לה גם היבט מסחרי. קהל היעד של המוצר הוא צעירים בני ,35־20 וכמוצר סופר־פרימיום עם מרכיבים טבעיים הוא מכוון בעיקר לצעירים מהחוף המזרחי והמערבי, מהמעמד הבינוני־גבוה. אלה הצעירים המילניאליים, הדור השבע והפרוגרסיבי, שיותר מהטעם חשובה לו תחושת הנאורות והעליונות החברתית של "ערכי המותג" ו"כלכלה מוסרית". הודעה מהסוג שפרסמה השבוע בן אנד ג'ריס היא איתות לצעירים הללו שמדובר במותג שנושא את כל המסרים ה"נכונים". ההימור של בן אנד ג'ריס הוא

הרפורמה לא תחסל את החקלאות אלא תדרוש ממנה להשתפר. יש בישראל ענפי חקלאות מצליחים שלא רק שאינם חוששים מייבוא, אלא גם מייצאים תוצרת מעולה

שמי שאיננו חלק מהקהל הפוליטי הזה, או שלא מתעניין במיוחד בפוליטיקה, ככל הנראה לא ישמע על ההחלטה להחרים את ההתנחלויות וממילא לא יפסיק לצרוך את הגלידה. מי שאוכל את הגלידה כי היא טעימה ימשיך לאכול אותה, ומי שחשוב לו שחברת הגלידה גם תהלום את ערכיו - אולי יגדיל את הרכישות.

לעומת זאת, אם מדינת ישראל תצליח לגבות מחיר על הצעד הזה, הוא יהפוך להיות פחות משתלם בעבור החברה. שגריר ישראל בארה״ב ובאו״ם גלעד ארדן פנה השבוע ל־53 מושלי מדינות בארה״ב שבהן קיימת חקיקה נגד החרמת ישראל, וביקש מהם לפעול משפטית נגד חברת בן אנד ג׳ריס. בינתיים, שורה של חנויות ורשתות מרכולים בבעלות יהודית הודיעו כי הם מורידים מהמדפים את מוצרי החברה. ,2018־ב לחצים כאלה הביאו את חברת Airbnb להפוך את החלטתה שלא לפרסם דירות הממוקמות ביהודה ושומרון מטעמים אידאולוגיים. ייתכן שגם כאן שורת הרווח תכריע את החברה.

מוצרים אחרים אולי לא היו מחוללים סערה גדולה כל כך, אבל מתברר שבלב הקיץ הישראלי גלידה היא נושא רגיש. ישראל היא אכן צרכנית גלידה משמעותית, וישראלי ממוצע צורך כ־01 ליטרים של גלידה בשנה. כשהטמפרטורות מגיעות ל־04 מעלות באזורים נרחבים, יש הצדקה לתעשייה שמגלגלת 2.5 מיליארד שקלים בשנה - מגלידריות שצומחות בכל פינה, דרך האריזות המשפחתיות הנמכרות במרכולים, ועד שוק הפיצוציות.

גלידה היא גם מוצר שזול יחסית לייצר. מרכיביה הם בעיקר חלב, סוכר וחומרים מייצבים, והאקלים החם בישראל הופך אותה לתעשייה שעשויה להיות כדאית מאוד. ובכל זאת, השוק נשלט בידי שתי ענקיות - שטראוס ונסטלה, השולטות יחד על כ־77 אחוזים מהממכר במרכולים ובמינימרקטים. בישראל יש כ־03 יצרני גלידה, אבל היו יכולים להיות פה הרבה יותר. יש כאן כל התנאים להקים גלידריות בוטיק בטעמים מקומיים, שיכולות לקום בכל פינה ולשווק גלידה בייצור עצמי, כמו באיטליה. אבל כרגיל, הרגולציה המקומית מפריעה.

מי שמעוניין לייצר ולשווק גלידות, זקוק לשלושה רישיונות: האחד הוא רישיון עסק מהרשות המקומית. זהו תהליך שידוע כרצוף קשיים ודרישות סותרות ויקרות. ככל עסק לממכר מזון, נדרש רישיון ממחלקת בריאות הסביבה במשרד הבריאות, בדומה לזה שנדרש ממסעדה או מבית קפה. למפעל לייצור מזון דרוש גם רישיון יצרן של שירותי המזון במשרד הבריאות, כפי שנדרש ממפעלי מזון. כן, מדובר בשני אגפים שונים באותו משרד, אך איש לא חשב לאחד את הרגולציה ביניהם. כל אחד מהם מעלה דרישות משלו ותובע תהליכים שעלולים להימשך חודשים ושנים ושכרוכות בהם עלויות לא מעטות, אישורים של טכנולוג מזון ומהנדסים, תשלום אגרה והמתנה לביקורת.

"לנו לקח שלוש שנים לקבל רישיון", סיפר לנו השבוע