אצל אלי הכול מרגיש טרי כל כך. רעייתו היילי נהרגה בתאונת דרכים ליד נתב"ג, זמן קצר לפני שפרצה הקורונה. אני זוכרת היטב את הידיעה הקשה על תאונת האוטובוס שגבתה את חייהם של ארבעה נוסעים. הייתה זו חוויה מטלטלת לשמוע את הסיפור האישי של אלי, מעבר למה שדווח בתקשורת.

"בחודשים האחרונים הבנתי שלמרות שהיינו נשואים שלוש שנים וחצי בלבד, אני ממש לא יודע איך לחזור להיות רווק. אני מאמין שיש לי מה לתת, ובגילי אני לא רוצה לוותר על השאיפה להתחתן ולהקים משפחה. האובדן קשה וכבד, ואני יודע שכך אוכל להתמודד איתו טוב יותר. מאז התאונה הנוראה אני נפגש עם פסיכולוג, ובשיחות בינינו עולה המון פעמים הצורך שלי להירפא. הגעתי להבנה שחלק מתהליך הריפוי שלי יהיה למצוא אהבה חדשה והמשכיות למשפחה.

"אני לא רוצה לשחזר את חיי הרווקות, ומצד שני אני לא מחפש איך למצוא את מה שאיבדתי. היילי תמיד תהיה אהבה שלי, אף פעם לא אשכח אותה, ואפשר לומר שהיא כעת אהבה רוחנית. אני לא חושב שאביא אותה לחיים החדשים, הזיכרונות הם שלי, ואני מעריך שזה לא ישפיע על הזוגיות הנוספת. מה שהיה בינינו אלו רגעים פרטיים שתמיד יהיו בתוכי".

מתי התחלת באמת את החיפוש, ואילו רגשות הוא מעורר בך?

"לפני כחודשיים התחלתי לצאת, והייתה התרגשות ואפילו קצת מבוכה. זה הסתיים בעקבות פערים, אבל נתן תקווה להמשך החיפוש. אני מרגיש שההזדמנות לצאת שוב לדייטים היא התחדשות, בנייה מחדש, וזה משמח אותי".

יש דברים שתרצה לקחת איתך מהזוגיות הקודמת לזו החדשה, שתגיע בעזרת השם?

"בין היילי וביני תמיד הייתה כנות, הייתה לנו תקשורת טובה מאוד. אני אדם כן וישר, ובעיניי זו נקודה מהותית. יש כמובן מקום לעשות רושם כדי למצוא חן, אבל אני לא אשקר ולא אסתיר את מי שאני".

אני מרגישה שגם אצלי, במסע הפרטי שלי,

"אחת המתנות הגדולות ביותר שלי ושל היילי הייתה היכולת לתקשר. אנשים לא מאמינים לי, אבל בשנות הנישואין שלנו לא רבנו מעולם. ידענו איך להגיד את דעתנו ועמדתנו באופן מכבד ובוגר, בלי שזה יהפוך לוויכוח. אני לא יודע אם אזכה לזה, אבל תקשורת אמיתית היא מה שאני מחפש ומקווה למצוא".

כאלמן ללא ילדים, יש לך קצת יתרון בעולם הדייטים של פרק ב'. אתה רואה את עצמך יוצא עם אישה שיש לה ילדים?

"אני לא פוסל מישהי עם ילדים, זה לא אישיו מבחינתי. אם יהיו חיבור ואהבה, אני מאמין שאצליח להשתלב ולמלא את התפקיד שלי בתוך המכלול המשפחתי. אך כמובן, חשוב והכרחי לי להמשיך להקים משפחה, יחד עם החיבור בינינו".

יש דברים מהעבר שהיית רוצה להניח בצד? היבטים שהיו דומיננטיים בזוגיות הראשונה, וכעת אתה מרגיש שאין להם מקום?

"בהחלט. אני ניגש לזוגיות הזו ממקום הרבה יותר בוגר ועצמאי, ופחות תלוי במשפחה. היילי

ואני לא התחתנו צעירים, ובכל זאת נתנו להורים הרבה מקום בחיים שלנו יחד. כעת אני מרגיש שזה יהיה אחרת".

ואם כבר הזכרת הורים, איפה הוריה ומשפחתה של היילי במסע הזה ובחיפוש שלך אחר זוגיות חדשה?

"להורים של אשתי ולי היו דעות שונות, אבל תמיד התייחסנו זה לזה בכבוד. בכל הנוגע לזוגיות שנייה, אני לא מחפש אישור מצידם. אמשיך להוקיר אותם, אך אני לא מוצא אותם קשורים למה שייבנה בעתיד. כמובן אמשיך תמיד לכבד ולזכור את היילי".

כשאני שומעת את הסיפור שלך, אני אומרת לעצמי שהאתגר הגדול ביותר הוא האלמנּות ללא ילדים, הרצון הגדול להקים משפחה שכרגע איננה.

"נכון, האתגר שאיתו אני מתמודד הוא העובדה שאני גבר בן 41 ללא ילדים. אני מחפש חיבור ואהבה, רוצה מאוד למצוא חברה לחיים, אבל ודאי שיותר מכול ארצה את מה שלא זכיתי לו עם אשתי הראשונה. לכן אני לא מתעכב עם החיפוש הזה, ומצפה בהתרגשות גדולה לחזור להיות שותף בהקמת משפחה".

בן ,32 אב לארבעה ילדים בני 5 עד ,12 תושב עטרת, מלמד במכינה קדם־צבאית. אלמן כשנתיים וחצי

יונדב התאלמן כשנה אחריי. רעייתו הדס נהרגה בתאונת דרכים, שככל הנראה נגרמה מיידוי אבנים. בתקופה הזו נצרתי בליבי כל מקרה של הרג או רצח שקרה בארץ. יצרתי קשר עם יונדב כבר בתחילת הדרך, ומאז אנחנו מדברים, מחליפים חוויות ושותפים לדרך בעולם האלמנות.

יונדב, באיזה שלב התעורר אצלך הצורך למצוא זוגיות חדשה?

"מהר מאוד אחרי שהדס נהרגה. לצד הגעגועים הגדולים והלב השבור, ובלי לסתור אותם - תחושת הבדידות כבשה אותי, והבנתי שאני לא רוצה את הלבד הזה. ככל שהזמן חלף היה לי ברור שמעבר לחסרונה של הדס, חסרה לילדים דמות אם. לבנות שמתבגרות צריך להיות מודל לחיקוי, הבית זקוק למישהי שתמלא אותו בחיות ואור, בתוכן שאני מטבעי לא יודע לספק.

"היו שאמרו לי - אתה צריך להתחתן כדי שתהיה מישהי שתעזור לך בכביסה, בסידור הילדים, בניקיון ובבישולים. ממש לא הסכמתי. אלו מטלות שאם לא אצליח לעמוד בהן בעצמי, תמיד אוכל לשכור עזרה. זו לא סיבה להתחתן. בת הזוג שלי בעתיד, אם ילדיי בעתיד - אותה אני מחפש. לא מנקה ומבשלת".

אני שמחה שאתה מניח את זה על השולחן:

"התחלתי לצאת עוד לפני שהחלטתי שצריך לעשות את זה. תקופה קצרה אחרי שהדס נהרגה, נרקמה היכרות עם מישהי שהושיטה יד לנחם ולסייע. לאחר שזה הסתיים, הבנתי שאני צריך להימנע כרגע מעולם ההיכרויות. שצריך להקדיש זמן כדי לכאוב, להתפרק, לגלות מחדש את עצמי ואת הבית, להבין איך נראה העולם בלי הדס.

"כחצי שנה אחר כך החלטתי במודע להתחיל לצאת. שכנה אספה בשבילי הצעות שהגיעו אליה מיד אחרי התאונה, כך שאפשר היה להוציא אל הפועל פגישה בתוך זמן קצר".

ואיך זה היה?

"באופן מוזר, בפעם הראשונה הרגשתי קצת תחושת בגידה, אבל זכרתי שיחה שהייתה לי פעם עם הדס, אחרי שצפינו בסרט שבו הגיבור התאלמן. אמרתי לה שאם אמות פתאום - אני מבקש ממנה להינשא שוב ולמצוא אושר ואהבה. הדס השיבה לי באותן מילים, ואני מרגיש שהיא מלווה אותי בחיפושים היום. לפעמים אני הולך לדבר איתה בבית העלמין, מספר על התחבטויות ומשתף בסיפורי דייטים. ברור לי שאתחתן עם מישהי שהדס הייתה שמחה בה, עבור הילדים ועבורי".

כשאתה מתבונן על הזוגיות הראשונה, מה משם היית רוצה למשוך ולקחת איתך לזוגיות הבאה?

"זו שאלה מורכבת בעיניי, כי הייתי רוצה לקחת כמעט הכול. בזיווג ראשון זכיתי בלוטו. הדס הייתה אישה מדהימה, שמחה ואוהבת, אני מתגעגע לזוגיות הזו.

"מאידך גיסא, היום בפגישות אני לא מחפש את הדס. אני מחפש את בת הזוג שלי, שתהיה שונה ומיוחדת, וממילא ברור שגם הדינמיקה הזוגית שלנו תהיה שונה. אני חושש שאולי הביטחון שלי בניסיון העבר ימנע ממני לאמוד נכונה את היופי והאתגרים בזוגיות החדשה שאכנס אליה. אז הייתי רוצה לקחת הכול ושום דבר - להתפלל שהצדדים הטובים נטמעו בדמי, אבל גם להגיע בלב נקי ופתוח להכיר משהו חדש".

זו בגרות נפשית. אני חייבת לומר שלא ציפיתי לתשובה כזו, אבל החכמתי ממנה. לאילו אתגרים אתה מתכונן, כחלק מזוגיות שנייה?

"לפשר בין הנשים. האישה שתבוא תצטרך להבין שהיא אומנם ראשונה בסדר העדיפויות – אבל יש עוד אישה, שהיא חלק ממני ואני לא יכול לוותר עליה. סביב מועדים מיוחדים, כמו האזכרה, הלב והמוח שלי יהיו במקום קצת אחר, ונצטרך ללמוד לחיות עם המכלול הזה. אתגר נוסף הוא החיבור בין הילדים, המשפחה שלי יחד עם המשפחה שלה. זה מצריך הרבה התגייסות".

מה אתה בוחר להשאיר מאחור מהזוגיות הקודמת?

"את החיכוכים שהיו לי עם הדס, לא ליפול למלכודות של חוסר תקשורת ומריבות. אני מרגיש שאם אני צריך להיפרד ממשהו, זה בעיקר מהעצמאות ומהחופש שקניתי בשנתיים וחצי האחרונות. לא נעים לומר את זה, אבל במחיר הבדידות והנשיאה היחידנית בעול הבית וחינוך הילדים - יש בידי היום גמישות ועצמאות שלמדתי להעריך. לשוב ולהיות מוגבל בנישואין זה משהו שאני מצפה לו, אך ברור לי שאצטרך להשאיר מאחור חלק מהיתרונות שאליהם התחלתי להתרגל".

אני מסכימה עם האמת הזו. וההורים של הדס? איפה הם במסע החיפוש הזה?

"בלילה ההוא, מיד אחרי שהדס נהרגה, הייתי צריך להחליט איפה היא תיקבר. חמי וחמותי אמרו לי שהם יקנו שתי חלקות סמוך להדס, וכשהזדעקתי שצריך שלוש, כדי שתהיה גם אחת בשבילי – חמי גער בי. הוא אמר שהוא מצפה שאנשא, אז למה שאכבול את עצמי לקבר סמוך להדס? גם בסיום השבעה הייתה לי שיחה צפופה איתם, והם הבהירו לי שהם מצפים שאנשא. אמרו שהם מעוניינים לתמוך בי בכל צורה אפשרית כדי שזה יקרה. זה היה קצת שוק בשבילי, הכול היה אז טרי מאוד, אבל היום אני יודע שזה בא מתוך דאגה ואהבה רבה. חמותי אמרה לי פעם משפט מרגש מאוד: הנחמה שלהם תהיה גדולה יותר אם אנשא בשנית".

וואו! איזו אישה גדולה! והילדים? מה הם חושבים על האפשרות הזו?

"לילדיי הדס תמיד תחסר, זה בור שלעולם לא יתמלא, אבל הם שותפים לחיפוש ורוצים שאמצא אישה חדשה. מיד כשהחלטתי שהגיע הזמן לצאת, התחלתי לדמיין יחד איתם את החתונה ואת החיים עם אמא נוספת. ברור שזה מלווה בחששות, אבל הם מצפים לזה מאוד".