ההבדל בעומס החום בין רחוב מוצל לרחוב ללא צל יכול להגיע ל־05 אחוזים אזלמה מתכנני הערים שלנו לא מקדישים מחשבה ומשאבים כדי לסוכך עלינו מלהט השמש?

בחום הממיס בחוץ כולנו ממעטים ללכת ברחוב, ומעדיפים להידבק למזגנים. אבל האמת היא שבחוץ היה יכול להיות נעים הרבה יותר אם הרחובות היו מוצלים מספיק. ברחוב שאני גר בו אין עצים בכלל, והיציאה אליו ביולי היא ממוטטת, אבל אם אצליח לשרוד כ־005 מטרים בשמש הקופחת ולהגיע לרחוב המרכזי בשכונה, המצב טוב יותר. ובכל זאת, הרחוב הזה חדש: המרחק בין עץ לעץ הוא בערך מטר, אך עלוות העצים אינה מספקת די צל.

ד"ר אביעד הדר, רופא וחוקר, ערך ניתוח עלות־תועלת בתחום ההצללה בישראל בזמן שהיה היועץ המדעי בשירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות. "במרכזי הערים", הוא אומר, "ההבדל בעומס החום בין רחוב מוצל לרחוב שאינו מוצל עומדים על בין 30 ל־05 אחוזים. במדידת טמפרטורה בלבד, ההבדל נע סביב 3 מעלות פחות ברחוב המוצל, אך המדד הנכון לבדיקה הוא עומס תרמי, על פי 'מודל ריימן' המציג את ההשפעות המצטברות של לחות

וחום בהתחשב באספלט, במבנים ובהצללה. על פי המודל הזה, הצללת רחוב בקיץ בישראל מפחיתה עד 50 אחוזים מהעומס התרמי, והבדל המורגש גבוה פי כמה מ־3 מעלות ומגיע עד 15 מעלות".

אז האם בערים שאנו גרים בהן יש הנחיות שדורשות לתכנן צל ולהציל אותנו מהחום הלוהט? התשובה שלילית. מנהל התכנון, בשיתוף אגף יער ואילנות במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, פרסם בחודש נובמבר שעבר מדריך ארצי לצל, שתכליתו הטמעת שיקולי נטיעת עצים בכל רמות התכנון, וגיבוש אמות מידה ליצירת צל רציף ואיכותי ברחובות. "המדריך לצל עצים במרחב הבנוי מתייחס לאופי הנטיעה המדויק, למבנה בית הגידול, למרחקים בין העצים ועוד, ומטרתו לספק מתווה וארגז כלים מעשי למתכנן, כיצד לתכנן את המרחב הציבורי באופן שיספק צל בכל רשות מקומית לפי אופייה וצרכיה", נמסר לנו ממשרד החקלאות ופיתוח הכפר.

ואכן, המדריך מתייחס בעיקר לעצים, ומנחה ערים כיצד לנטוע עצים במרחב העירוני. למשל, ברחובות חדשים או קיימים ברוחב של עד 10 מטרים, לפי המדריך, יש לנטוע עצים בעלי קוטר נוף של עד 8 מטרים, ואילו ברחובות בעלי רוחב של עד 27 מטרים יש לנטוע עצים בעלי נוף בקוטר של עד 12 מטר בשני צידי הרחוב.

רוחבו של רחוב לואי ברנדייס בתל־אביב למשל, שהזדמנתי אליו השבוע, הוא כעשרה מטרים, כולל המדרכות משני צידי הכביש החד־סטרי. בחלק מהרחוב יש עצים בעלי נוף רחב ועלווה מלאה, שחלקם נטועים על המדרכה ואחרים נוטים מתוך חצרות הבניינים הקדמיות. בחלק אחר אין עצים כמעט, ואלו שכן נטועים – במרחקים של חמישה מטרים זה מזה – הם עדיין קטנים ונמוכים, דלי עלווה ומצומצמי נוף.

הצללה מלאכותית בפרויקט של 200 מ"ר שמעודד פעילות גופנית בגן שעשועים לילדים

והבינוי מאפשרים לנו סביבה מוצלת שמועילה לבריאות".

הסתכלתי על מדריך ההצללה של מנהל התכנון ומשרד החקלאות. הם מתמקדים שם בעצים, אבל מה קורה עד שהעץ צומח? איך עד אז יהיה צל?

"בטווח הארוך הפתרון המועדף הוא הצללה בעצים, בגלל השפעות בריאותיות שהן מעבר להצללה. העצים סופחים כל מיני מזהמים שאנו מפזרים במרכזי הערים בעיקר על ידי כלי רכב. אבל כאשר מתכננים שכונות חדשות, נוטים לייצר צל רק בעצים ולא להיעזר בהצללות מלאכותיות, שבהחלט מספקות צל בצורה טובה. אבל לעצים דרושות עד שמונה שנים להגיע להצללה סבירה, ונוצר כאן דור שלם של ילדים שגדלים עד אמצע גיל ההתגברות בשכונות שהן תופת בקיץ. הם לא הולכים ברגל, לא פעילים בחוץ כלל, ובשל כך מפתחים מחלות כמו סוכרת והשמנת יתר. מצד שני, מי שכן יוצא חשוף לשמש בצורה מסוכנת".

בחצרות פרטיות אנשים דואגים לצל דרך סככות, ויש רחובות שתלו בהם מטריות. הדברים האלה מועילים?

"בגדול, הצללות מלאכותיות מועילות. החשיבה לא צריכה להיות או עצים או כלום, אלא צריך לחשוב ביצירתיות ולשלב כל הזמן בין הצללה מלאכותית להצללת עצים. באשר למטריות, צריך לחשוב על פתרונות בני קיימא ואני מניח שאחרי כמה שנים המטריות האלה מתבלות. צריך לשלב בכל תכנון בישראל תסקיר השפעה על הבריאות שכולל סעיף הצללה, וזה יחסוך המון כסף למדינה כבר בטווח הבינוני. לחוסר התכנון הזה יש עלות בריאותית עצומה, שאנו נושאים על הכתפיים שלנו". 0