המוני סדינים לבנים נמתחו השבוע בחצרות בתים ברחבי העולם. המהדרין הקפידו לכוון תאורת אולטרה־סגול לעבר הסדין, התיישבו בניחותא על כיסא והמתינו. גם ליתי הרמתי התיישבה בביתה בעיר איסט־ברונסוויק בניו־ג'רזי וחיכתה בסבלנות לעשים מעניינים שיחוגו סביב האור וינחתו על הסדין. "פעם הילדים שלי היו קצת מובכים מזה, כי אנשים היו עוברים ליד הבית שלנו ורואים את האור הסגלגל מהחצר, והיו תהיות. היום הם כבר רגילים", היא צוחקת. את התצפית הלילית היא מכנה "עש־לילה"; באנגלית זה כמובן נשמע פחות טוב.

ערב פתיחת שבוע העשים הבינלאומי ‪,)National Moth Week(‬ שליתי היא אחת משני מייסדיו, אנחנו נפגשות לשיחת זום טרנס־אטלנטית. את שיחתנו מלווה עש מאויר על הסדין שהעמידה מאחוריה כרקע - אותו העש הוא שגרם לה, אקולוגית ימית שעסקה אז באלמוגים, להתחבר לעולם המעופפים שרוב האנשים פחות עפים עליהם. "אני חברה בוועדה העירונית לאיכות הסביבה. במקביל הייתי מעורבת בהקמת עמותה ללא מטרות רווח שעוסקת בחינוך ובשמירת טבע, ואנחנו במסגרתה עושים כל מיני פעילויות. היו"ר הוא האנטומולוג ד"ר דיוויד מוסקוביץ', שלפני למעלה מעשור הציע להעמיד מלכודות אור ולהזמין אנשים לבוא לראות חרקים, וזה זכה להצלחה מדהימה. משפחות הגיעו ומתחו סדין, האור החזק משך חרקים ועשים, ואנשים הסתכלו עליהם וצילמו אותם וטיילו באותה הזדמנות. להרבה אנשים זו הייתה הפעם הראשונה בטבע בלילה.

"ערב אחד הגעתי, וראיתי על הסדין שישה עשים שנראו כמו זה שמאחוריי. הם היו גדולים ובוהקים וזוהרים, אי אפשר היה לראות את זה ולא להתאהב. התמונה הזאת נחרתה לי בראש כי היא באמת הייתה דבר בלתי רגיל".

בינתיים הוקמה קבוצת פייסבוק שמתמקדת בעשים בלבד. בהתחלה היו בה 200 חברים, היום חברים בה 16 אלף, בעיקר אמריקנים. הציבור הישראלי יכול אולי להתקנא בתנועה ובכמות התמונות בעמוד האמריקני, אבל הציבור האמריקני יכול להתקנא בשמה של הקבוצה הישראלית - "עשטאג" - שליתי היא אחת מהעומדים בראשה.

"יום אחד דיוויד אומר לי: בואי ננסה להוציא את הפעילות הזאת מגבולות העיירה הקטנה שלנו ונארגן ערב אחד שבו בכל ניו־ג'רזי יצאו .Mothnight־ל דיוויד נולד

וגדל וחי כל חייו בניו־ג'רזי, ואני כמו שאת יודעת לא, אז מיד נעלבתי בשביל הישראלים. אמרתי לו שאם אנחנו כבר עושים משהו גדול, בוא נעשה אותו עוד יותר גדול. הוא אמר, בסדר, נארגן ערב כזה בכל רחבי ארה"ב. אמרתי לו עזוב, בוא נלך על כל העולם. העלינו את הרעיון בפייסבוק ואנשים התלהבו, אז אמרנו רגע, בעצם למה יום אחד? נקדיש לזה שבוע".

כבר שלושים שנה היא מתגוררת בארה"ב ומנהלת מעבדה באוניברסיטת רטגרס. בפייסבוק היא מתארת את עצמה בתור "ביולוגית ימית בימים, ציידת עשים בלילות". את שני התארים שלה עשתה בישראל, ואז קפצה לארה"ב והכירה שם את בעלה. שני ילדיה כבר נולדו שם – "הבן שלי אומר שבאתי לבקר ושכחתי לחזור הביתה", היא צוחקת. בארה"ב התפשט פרויקט העשים כאש בשדה קוצים, "גם אם רבים עדיין מעדיפים

"חיבור לעשים גורם לאנשים לחשוב על הטבע ולרצות לשמור עליו, זה לא רק 'מה אכפת לי מדובי הקוטב', פתאום זה משהו שמסתובב אצלי בחצר"

לבלות במרכז המסחרי", גם בהודו וביפן יש השתתפות רצינית ופורה. אבל היא מחכה לקהל הישראלי: "הציבור הישראלי מאוד נחמד, אני מאוד אוהבת אותו, אבל הייתי רוצה לראות יותר שיתוף פעולה. לפני כמה זמן עשיתי סטטיסטיקה, לקחתי את עשר המדינות שיש בהן הכי הרבה משתתפים, וחישבתי את מספר המשתתפים למיליון איש. אני רוצה להגיד לך שישראל לא נמצאת בין עשרת הראשונים. המטרה שלי היא שישראל תהיה במקום הראשון".

אז אומנם אנחנו לא בעשירייה הפותחת, אבל הסצנה הישראלית מתחילה להתעורר. ד"ר עוז ריטנר הוא הנציג הישראלי בפרויקט הבינלאומי, "והוא בעל ידע מדהים שאין לתאר בעשים". הוא גם מי שמכבד אותי לצורך הכתבה בצילומי עשים לרוב. קבוצת "עשטאג" שהקימו אלדד גולן ויובל עברון ממריאה לאיטה, ובשבוע העשים שעכשיו בעיצומו עלו כאן כמה תמונות יפהפיות של עשים. יודעי דבר מזהים אותם בתגובות או מנסים את מזלם, ואחרים מפצירים בהם לדווח על העש לאלתר.

כאן המקום לומר, תצפיות העשים לא נועדו רק לייצר זמן איכות משפחתי. כל מי שנתקל בעש פוטוגני מצלם ומעביר את הצילום לאתר ייעודי, iNaturalist , שאחראי לזיהוי הנתונים ולאיסופם, והוא לדברי ליתי "תיבת מטמון למדענים". אחרי עשור של איסוף נתונים היא מקווה ש"יתאפשר לרכז את הנתונים לכדי מחקר ולהסיק מסקנות על שינויים בתפוצה, בהרכב מינים, במערכות אקולוגיות וכדומה". הרעיון וגם הטכניקה זהים לספירת הציפורים השנתית של החברה להגנת הטבע. בכלל, איסוף נתונים בידי חובבים נפוץ מאוד בשנים האחרונות, וכשחושבים על זה - גם הגיוני מאוד. חוקרים לא תמיד חולשים על כל אזורי המחיה של עולם הטבע, ולא נמצאים בהם בכל עת ובכל שעה. עוברי אורח או תושבים יכולים לתעד את הטבע למענם, ולהעמיק את הידע. סיפרתי כאן כבר שאת העגולשון שחור גחון גילה אזרח תמים שנתיים לפני שאיתר אותו פקח, ומה חבל שלא ידע שכדאי לדווח.

"מה שמכונה 'המדע האזרחי' נכנס חזק למיינסטרים המחקרי בכל העולם, וזו בשורה טובה. פעם כמה אסטרונומים חובבים גילו כוכבים, אחר כך התחילו לעקוב אחר ציפורים - אני חושבת שזה התחיל פה באוניברסיטת

קורנל - ומאז זה התרחב לכל מיני תחומים. 2015־ב הייתי בכינוס גדול של מדעי הים והיה סשן שלם שעסק במיזמי מדע אזרחי. הפרויקט שלנו עם העשים הוצג בכנס גדול של החברה האמריקנית לאנטומולוגיה, ובאחד מכתבי העת המדעיים החשובים בארצות הברית עסקו במדע אזרחי. אני חושבת שמה שכיף הוא שלא צריך לחפש או לארוב לבעל החיים. רק מוציאים סדין ומדליקים אור, זה הכול".

בואו נדבר רגע על עשים. בעצם בואו נדבר רגע על יחסי ציבור ומיתוג באינטראקציה שבין האנושות לטבע. יש חיות שאנחנו אוהבים – סוסים למשל - ויש חיות שאנחנו נוחרים לעברם בבוז, חמורים למשל, ולא משנה אם הם משתייכים לאותה משפחה או נהנים מאותן סגולות. ככה זה גם עם עשים. כולנו אוהבים פרפרים, והם הופכים לדמות ראשית בספר או בסדרת טלוויזיה,

אבל מי היה רואה תוכנית שנקראת "עש נחמד" או שר לילדיו "בוא אליי עש נחמד, שב אצלי על כף היד?". אפילו את ההגדרה המדעית שלהם הם מקבלים מאחיהם הפרפרים: כל מה שמשתייך לסדרת הפרפראים ואינו פרפר הוא עש. "אנחנו קוראים לפרפרים 'עשים שעפים ביום'", ליתי לא נשארת חייבת, "ויש פי 10 עד 15 מיני עשים לעומת פרפרים".

אז למה אנחנו לא אוהבים עשים?

"השם הרע שלהם קשור בשני מינים שאוכלים צמר וכותנה".

זאת אומרת שיש 149,998 מינים שמוקצים מחמת מיאוס בגלל אחיהם?

"כן ולא. יש גם כמה מינים שמזיקים לחקלאות, בעיה רצינית מאוד, אבל זה עדיין מספר זניח של מינים בתוך קבוצה ענקית. בסוף זה עניין של מודעות. כשמתחילים להסתכל על עשים רואים כמה הם יפים. יש הרבה אמנים שמציירים אותם, שלוקחים דוגמאות מהכנפיים שלהם ומשתמשים בהם. יש לנו בפרויקט הזה עוד פעילויות, כמו אפיית עוגה בצורת עש וחוברת צביעה של עשים. אנחנו רוצים לחבר לעניין את הילדים והנוער, לגרום לאנשים לפקוח את העיניים ולהסתכל על הטבע בסביבה הקרובה שלהם, כי יש עשים בכל מקום חוץ מאנטרקטיקה. קיבלתי לאחרונה תמונות של עשים מאחיין שלי, שהוא לחלוטין לא ילד טבע: הוא ראה עש גדול ויפה על קיר, צילם אותו ושלח לי. אבא שלי זכרו לברכה, כשביקר פה, הצטרף ל'עש לילה' והתלהב כמו ילד קטן. זה היה פשוט מדהים. אחר כך הוא נרשם לפרויקט והשתתף בו ממרפסת ביתו בפתח־תקווה".

המחקרים מראים ירידה דרמטית בכמות החרקים. גם העשים ביניהם?

"אין לי תשובה מגובה במידע, ואנחנו מקווים שאיסוף הנתונים שלנו יעזור לנו ללמוד על כך. אינטואיטיבית אני מרגישה שכן. לאחרונה הופיעו פה ברחבי ארה"ב המוני ציקדות, שיוצאות פעם ב־71 שנה. לפני כמה שבועות חציתי את מזרח ארצות הברית במכונית עם הבן שלי, ובדרך היו אזורים מלאים בציקדות, הן פשוט מילאו את החלון. אמרתי לו שככה זה היה כשהייתי ילדה: כשהיינו נוסעים היו חרקים מרוחים על השמשות. זה כבר לא קורה היום. אני חושבת שחיבור לעשים גורם לאנשים לחשוב על הטבע ולרצות לשמור עליו, זה לא רק 'מה אכפת לי מדובי הקוטב הצפוני', פתאום זה משהו שמסתובב אצלי בחצר. וגם אם את פחות מתחברת אליהם, אני מזכירה שהעשים האלה חשובים מאוד בכל מערכת אקולוגית. הם אוכל לציפורים שאת נהנית להסתכל עליהן, הם אוכל לעטלפים, הם מאביקים. אנחנו רוצים שהם

יהיו חלק מהטבע שלנו". 0