ביישוב ישיבת הסדר, אולפנה, ישיבה תיכונית, בתי ספר, גני ילדים, מעונות, מכולת, חנות בגדים, סניפי קופות חולים, מרפאת שיניים, מתנ"ס עשיר, כפר נופש ועוד במסגרת כזו, מחוץ לבית שלהם. באותה תקופה היו לנו רק שני ילדים משלנו, וכשנכנסתי להיריון עם השלישייה הבנו שאנחנו צריכים למצוא מקום להשתקע בו".

הר־ברכה // הם חיפשו יישוב בשומרון. "מיכאל הלך לרב מרדכי אליהו זצ"ל, להתייעץ איתו. הוא הציע ללכת להתיישבות שכל משפחה בה חשובה, כלומר יישובים קטנים. פינוי היישוב עמד על הפרק, וכך הבנו שהר־ברכה קורא לנו. חודש וחצי אחרי שעברנו לשם נולדה השלישייה ואחרי חמש וחצי שנים הרביעייה".

לידות // ציפורית: "אף פעם לא ניסינו להבין איך ייתכן שנולדו לנו גם שלישייה וגם רביעייה. רק אמרנו תודה והתמודדנו עם האתגר. לשלישייה הגבנו בחיוך, באהבה ובשמחה, כי יש לנו כבר שלישייה במשפחה – סבא שלי ואחים שלו. שמחנו שאנחנו דור ההמשך של השלישיות. כמה שנים אחר כך הגיעה הרביעייה, והיינו בהלם. היו לנו רגשות מטורפים. לא ידענו אם למרר בבכי או להרגיש על גג העולם.

"בתחילת ההיריון, עד לשבוע ,32 ראו שלושה עוברים, ולפתע נגלה עוד עובר לנגד עינינו, או יותר נכון לנגד עיניו של הרופא שלנו. אין לנו ספק שבלי עזרה מהקב"ה עם השגחה אמיתית לא היינו יכולים לשרוד את זה.

"ברור שהייתה המון עזרה מחברים ומשפחה, והמון עזרה שלנו אחד לשני. הילדים הגדולים עזרו לנו עם דברים שבדרך כלל ילדים בגיל שלהם לא עושים. השלישייה היו בני חמש, ובגלל המחסור בידיים היו לא מעט פעמים שנתתי להם להחזיק את התינוקות ששקלו שני קילוגרמים. היו הרבה שיתופי פעולה שלא היו קורים במשפחות אחרות. והנה, ברוך השם הם גדלו לתפארת.

"ללדת תשעה ילדים בתשע שנים זה בהחלט אתגר לא קטן, אבל אנחנו אנשים מאמינים שחושבים שאם הקב"ה נתן את האתגר הוא גם נתן לנו כוחות להתמודד איתו. מעבר לזה יש לנו כוחות נפשיים ואמוניים שעזרו לנו בכל הדרך. זו האמונה הפשוטה שלנו וזה מה שהחזיק אותנו לאורך כל הדרך".