הרשימה הזו היא מענה לפנייה האישית־פומבית אליי ועליי ביום שישי שעבר מעל דפי העיתון הזה. לא אתייחס לנושאים אישיים, אך אנצל את השיח שפתחת, יאיר, כדי להעמיד את הדברים המהותיים על דיוקם ולרדת לשורש העניין.

ראשית, לגבי תיאורך את "הקרע בימין". לפי סקר טרי של העיתון בשבע וסקרים נוספים, לנפתלי בנט יש 15־10 אחוזי תמיכה בלבד מתוך הציונות הדתית - כלומר מתוך 15 מנדטים של הציונות הדתית, לכל היותר, בנט זוכה לתמיכה של אחד או שניים. זהו שיעור תמיכה אפסי. ששת המנדטים שלו הם 5 אחוזים בלבד ממדינת ישראל, ואפילו בקרבם הוא אינו זוכה לרוב. ראש ממשלה שנתמך בידי אחוז שולי מאזרחי מדינת ישראל לא באמת יכול להנהיג ולשלוט.

איך הגענו למצב כזה? ומדוע אתה מתאר אותו כקרע בימין? הימין לא קרוע, רובו המוחלט מתנגד נחרצות למהלכי בנט. זה לא קרע, זה חוט דקיק שנפרם משולי גלימת הימין ומתחזה לגלימה בעצמה.

שנית, בעניין בקשתך לבחון את מעשי בנט עניינית, במנותק משאלת גניבת השלטון. אני נענה לאתגר: כניעה לדרישות ביידן, הגדלות מכסת המים מהכנרת לירדן כמחווה, אישור הבנייה הפלסטינית בשטחי C כולל בלב גוש עציון, דחיית פינוי חאן אל־אחמר, השיחה המביכה עם הוריו של סמ"ר בראל חדריה־שמואלי ז"ל, האלם שאחז אותו בבריחת המחבלים מכלא גלבוע (עד ללכידתם, שלכבודה אץ לחלל שבת בשביל תמונה בעיתון), התמיכה בח"כ וליד טאהא, חברם של אנשי טרור, לתפקיד יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, הכוונה להדיח את חברת ועדת המינויים הבכירים טליה איינהורן שמתחה עליו ביקורת, וזו רק רשימה חלקית.

אם כל זה לא מספיק, בוא נדבר על הקורונה. בנט המציא מגפה חדשה, "דלתא", ששונה כביכול מהקורונה, בתרגיל יחסי ציבור שמאפשר להתעלם מנתוני הקורונה האמיתיים ומכך שהפכנו ממדינה מחוסנת עם כאפס נדבקים ונפטרים לשיאני עולם בהדבקה. הוא לא הקשיב לנתניהו שהתחנן לתת את זריקת הדחף, הבוסטר, הרבה לפני שניתנה בפועל - ומי יודע כמה אנשים מתו בגלל ההשהיה הזו. גם ההתמקדות בחקירת חסידי ברסלב השבים מאומן ולא למשל חוגגי הפנג'ויה באילת, הנופשים בטורקיה או משתתפי התקהלויות אחרות שהפרו את הוראות הקורונה הם "הישגים" נאים בשביל שלושה חודשים בלבד בראשות הממשלה.

יאיר, האם אינך רואה כיצד חיי חיילי צה"ל הפכו פחות חשובים אל מ ולחייהאויב? היכן מילות התמיכה שלבנט מול השיסוי וההשתלחות בגרעינים התורניים בערים המעורבות והאשמתם בפרעות תשפ"א?

אני יודע מי אתה, אני מכיר את עמדותיך. שום דבר ממה שמניתי פה לא היה עובר את יאיר שרקי שאני מכיר מפעם. שרקי שאכל איתי עוגות שמרים לא היה מסכים עם אף אחד מהדברים האלה. האם טחו עיניך מראות? לדעתי אלה כוחות וזרמים חזקים והיסטוריים הרבה יותר משאלת התמיכה בנתניהו או בבנט.

ולכן, שלישית, הגיע הזמן שנדבר על המהות, על מה שבאמת עומד ביסוד המחלוקת שמאל־ציונות־דתיתימין. השמאל הישראלי ניסה להגשים את חזון תנועת ההשכלה: מצד אחד שמירה על היהודים כקבוצה מובחנת, עם יהדות חדשה ומתוקנת לשיטתם, ומנגד השתלבות בסביבת הגלות שהיא חיה בה תוך אימוץ ערכיה ותרבותה ככל האפשר. כפי שכתב יהודה לייב גורדון, מהבולטים שבמשוררי ההשכלה: "היה אדם בצאתך ויהודי באוהלך, אח לבני ארצך ולמלכך עבד".

המשפט הזה, "היה אדם בצאתך ויהודי באוהלך", עומד בבסיס המעבר של האליטה היהודית באירופה מ"דת" ל"רציונל", תוך טשטוש המראה היהודי של לבוש ושל זקן ופאות, ועד כדי קריאתו של ולטר רתנאו, שר החוץ היהודי־גרמני, לשנות את המבנה הפיזי של היהודים כדי להיטמע טוב יותר בסביבה. השמות הפרטיים ושמות המשפחה שונו אף הם, כדי שלא יישמעו וייראו זרים, וכך גם שאר הסממנים היהודיים המסורתיים. אלא שהמאמץ המיוזע הזה של הקטנה עצמית עד עפר נחל מפלה נוראית עם השואה, וכך נסתם הגולל על אשליית ההשכלה והחיים המשותפים של יהודים וגויים על אדמת אירופה. ואז קמה מדינת ישראל. היה אפשר לחשוב שעם הקמת המדינה היהודית תיעלם התפיסה המבישה של "היה אדם בצאתך ויהודי באוהלך". אבל זה לא קרה. ועל חזון התחייה וברית הייעוד - הס מלדבר, דווקא במדינת היהודים.

מכאן נובע הסיקור השלילי הקבוע לדתיים, לחרדים ולמתנחלים בתקשורת הישראלית. ומכאן גם עניינים שקשורים בקיום מצוות בפרהסיה, כמו הפרדה בתפילה בכיכר רבין, הנחת תפילין בדוכנים בערים, הילולות או נישוק מזוזות - כל אלו מושמצים ונלעגים ולעיתים נאסרים. לכן כל מקום שציונים־דתיים או חרדים הולכים להתגורר בו הוא "לא מתאים", כי הם "משנים את המרקם ומפירים את האיזון". לדידם, במרחב הציבורי הישראלי צריך להישמר הכלל: היה יהודי בביתך, ורק בביתך. חלילה לא במרחב הציבורי, שהוא "שלהם".

ואז גילו בציונות הדתית את התקשורת. חשבנו שהנה מצאנו את הדרך לחולל שינוי, לצאת החוצה ולהיות גאים בעצמנו וביהדות שלנו. אורי אורבך קרא "הטובים לתקשורת", והלכנו. היה אפשר לחשוב שהנה יבוא שינוי בסיקור ובשיח, שיאפשר לנו להיות יהודים גם במרחב הציבורי. אבל שוב - לא. ככל שגדל מספר הנציגים של הציונות הדתית בתקשורת, גבר גם הצורך שלהם, ושלך יאיר, להוכיח ש"גם הם עיתונאים". אתה לא סתם אחד, אתה "עיתונאי". אתה לא "ביביסט", אתה משלהם. אתה באמת חסר פניות. וככזה, דעותיך "עתירות הפניות" חייבות להתיישר עם הדעה "חסרת הפניות" שלהם.

והאמת שהכישלון הזה היה כתוב על הקיר. כי קו ישיר מחבר בין גרשון הכהן ואלעזר שטרן בצבא, אליקים רובינשטיין, שי ניצן ואביחי מנדלבליט במשפט, רוני אלשיך במשטרה, ועיתונאי הציונות הדתית בתקשורת:

נתניהו לא מתבייש בעם שלו. הוא זקוף קומה וזוקף את קומתנו כעם וכיהודים. זה בדיוק מה שחבריך בתקשורת לא יכולים לשאת

כולם רצו להשתלב, כולם חסרי פניות. ואיך יוכיחו את חוסר פניותם אם לא יפנו עורף לאמונות שלהם? העסקה ברורה. הפניית עורף שווה למתן הכשר ולהשתלבות בסיר הבשר של "מדורת השבט", שנתפסה בידי המיעוט המבוסס.

לכן אני משוכנע, יאיר, שאף שאתה יודע כל מה שאני יודע, נכנעת בסוף. גם אם לא לכוח, לכסף ולפרסום, אולי פשוט התעייפת. התעייפת מגלגולי העיניים של חבריך לעבודה. מהשתיקות, מהפרצופים. מהמבטים. מהמשפטים שהם משגרים אליך: "אתה לא באמת חושב ככה, נכון, יאיר?"

ואני לא מדבר מהרהורי ליבי. גם אני זוכה עדיין לגלגולי העיניים האלה באולפנים. אני יודע כמה אופי צריך כדי לעמוד על שלך כשאתה שם. ולכן אני לא כועס עליך. פשוט צר לי עליך. כי מה היה לנו "הביביסטים", כפי שמכנים אותנו, להציע לך, חוץ מאמונה בצדקת הדרך וקיתונות של לעג שנשפכים עלינו כל יום, כל היום, מחבריך לעבודה, מהעמיתים בטוויטר, מהבוסים שלך? זה, ואולי עוגת שמרים, וזהו.

אבל זה לא נכון, יאיר. במזגן של האולפנים קל לחשוב שמצאת את מקומך עם אדוני הארץ. אך ההפך הוא הנכון. אנחנו שמכונים "הביביסטים", אנחנו המיינסטרים של החברה הישראלית. התקשורת, שעם שורותיה אתה נמנה, היא רק פלח קטנטן באוכלוסייה שמציג כאילו הוא המדינה. אתה יודע שזה לא כך.

ורביעית, בוא נדבר קצת גם על נתניהו. כשליוויתי אותו בביקורו המדיני ההיסטורי בהודו, שאלתי מה הרגיש מול משמר הכבוד העצום בגודלו שכיבד את ביקורו. נתניהו הסתכל עליי ואמר: "שבעים שנה לקח לישראל לצאת מהאפר של השואה. כעת אנחנו שמים אותה על במת העולם".

זו הסיבה המרכזית בעיניי, יאיר, שאנחנו "ביביסטים", כפי שמכנים אותנו. כי נתניהו לא מתבייש בעצמו. ולא בנו. ולא בעם שלו, ולא בדת שלו. הוא זקוף קומה וזוקף את קומתנו כעם וכיהודים. הוא פשוט הדור הבא, הוא העתיד. הבושה ב"להיות יהודי בצאתך" בדרכה להפוך לנחלת העבר, והרבה בזכותו. זו הבשורה שהביא נתניהו. וזה בדיוק מה שחבריך בתקשורת לא יכולים לשאת. לכן הם רדפו אותו ללא רחם, כחלק ממצעד האיוולת היהודי בן מאות השנים, שניסה להנמיך את היהודי ולהתכחש ליהדות, מצעד שבשמאל רוצים להמשיך. אבל זה לא יעזור להם, כי השינוי כבר החל ועוד יתעצם כמעיין המתגבר. איתך או בלעדיך.

קראנו השבוע בפרשת וילך שמשה מברך את יהושע, שעומד להחליף אותו בהנהגת עם ישראל, בשתי מילים: "חזק ואמץ". הפרשנים אומרים ש"חזק" פירושו לשמור על מי שאתה, ו"אמץ" פירושו האומץ להילחם על מה שצריך להיות בהמשך. אז מכל הלב שרקי, חזק ואמץ. וגמר חתימה טובה.