באחד מביקוריו בישראל השתתף אדם בוהלר, שהיה יושב ראש קרן הסיוע של הבית הלבן, בפגישה שקיימו ג'ארד קושנר, דיוויד פרידמן ואבי ברקוביץ' עם בנימין נתניהו במעון ראש הממשלה בירושלים. "לפתע נתניהו החל לדבר - וכמעט 75 אחוז מהזמן הוא הסביר לנו עד כמה השקעה כלכלית יכולה לקדם את היחסים עם הפלסטינים", מספר בוהלר בריאיון למקור ראשון לרגל שנה לחתימת הסכמי אברהם.

אחת הדוגמאות שנתן ראש הממשלה לשעבר לאורחיו היא כיצד בהשקעה של כמה עשרות מיליוני דולרים בתשתית המחסומים בין ישראל ליהודה ושומרון, אפשר לשפר מעט את חייהם של הפלסטינים. "אם תצליחו לקצר אפילו בדקה את זמן ההמתנה של הפלסטינים במחסום - מערכת היחסים הבין־אישית תשתפר. היום הם ממתינים כמעט שעתיים לכל כיוון", אמר נתניהו לאורחיו האמריקנים, לפי בוהלר.

והוא הצליח לשכנע אתכם?

"כן. הייתה עליי ביקורת כשהכרזתי על ההשקעה במחסומים. אמרו לי שאני מקבע את המצב של הפלסטינים, אבל בסופו של דבר זה שיפור באיכות החיים. תמורת כסף קטן אפשר לעשות שינוי גדול ולשנות את חייהם. נתניהו וממשל טראמפ הבינו את העניין שהנושא הכלכלי הוא המכנה המשותף".

הסיפור הזה הוא דוגמה לאופן התנהלותו של ממשל טראמפ בכל הנוגע לסכסוך הישראלי־ערבי בשנים האחרונות. "זאת הכלכלה, טמבל", הייתה הסיסמה שטבע יועצו של ביל קלינטון בבחירות ,1992 ג'יימס קארוויל. מתברר שהמבט הכלכלי שסייע לביל קלינטון לנצח במערכת הבחירות ההיא, עשה את העבודה גם בהסכמי אברהם.

ארבעה הסכמים היסטוריים נחתמו בתוך פחות משנה בין ישראל לארבע מדינות ערביות: איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודן. השבוע חגגנו שנה לטקס חתימתם של ראשוני ההסכמים הללו, ב־51 בספטמבר 2020 בבית הלבן.

בוהלר היה מעורב במגעים מתוקף תפקידו כיו"ר קרן הסיוע של הבית הלבן, שתקציבה כ־06 מיליארד דולרים, ושממשל טראמפ ייסד במטרה להשקיע במדינות מתפתחות "כדי לקדם מדיניות חוץ ואינטרסים אמריקנים". לדברי בוהלר, "אם טראמפ היה זוכה בקדנציה שנייה, הסכם עם סעודיה היה עניין של כמה חודשים. הסעודים לא היו רחוקים מלהצטרף להסכמי אברהם ולהגיע למעין נורמליזציה עם ישראל. שמעתי מכמה גורמים שם רצון להתקדם בנושא".

הוא לא מפרט עד כמה התקדמו המגעים בין שתי המדינות, אבל בוהלר מדגיש שהסעודים אפשרו, באופן חריג למדי, לטיסות לישראל ולטיסות ישראליות לחלוף מעל שטחם האווירי. והיו מגעים מתקדמים לכינון יחסים בין ישראל לשלוש מדינות נוספות לפחות. "היינו על קו וושינגטון־המזרח התיכון ללא הפסקה. לא מעט מדינות היו מוכנות להתקדם לנורמליזציה. הייתי בטוח שאחרי שהנשיא טראמפ הפסיד בבחירות בנובמבר תהיה האטה בכל הערוצים, אבל למעשה הייתה האצה. מרוקו הכריזה על הנורמליזציה אחרי שטראמפ הפסיד, והייתה נרגשת מאוד. אם היה לנו עוד זמן , מדינות נוספות היו מצטרפות".

אחת המדינות שהאמריקנים התמקדו בהן במהלך תקופת המעבר בין הנשיאים הייתה אינדונזיה. בין השאר נשקלה האפשרות הסמלית שאינדונזיה תאפשר נחיתת טיסות מישראל בשטחה. "זו המדינה המוסלמית הגדולה בעולם, והמדינה הרביעית בגודלה בעולם. אבל הבעיה הגדולה ביחסים בינה ובין ארה"ב היא היחס לישראל. בהנהגה שם תומכים בדמוקרטיה, והם צריכים להיות בעלי ברית חזקים שלנו. כחלק מזה דיברנו על האפשרות להתקדם ביחסים עם ישראל. אני חושב שהייתה דרך לקדם את זה, אבל הבעיה המרכזית הייתה הזמן".

זהו מוטיב חוזר בריאיון עם בוהלר: הייתה התקדמות, אבל השעון תקתק לעבר 20 בינואר, היום שבו הנשיא הנבחר ג'ו ביידן ייכנס לתפקידו בחדר הסגלגל, ולכן חלק מהמדינות נשארו מחוץ למשחק. "היו מדינות שהעדיפו אולי לא להראות שהן תומכות בצד כזה או אחר של המפה הפוליטית, ואולי לכן נמנעו מלחתום. אם היה עוד קצת זמן, היינו מגיעים להישגים נוספים".

להיטות באמירויות

"עד הרגע האחרון לא האמנו שהשיחה הזאת תקרה", מתאר בוהלר את בוקר ה־31 באוגוסט בחדר הסגלגל בוושינגטון. קודם לכן, אמר נתניהו לשרי קבינט הקורונה בירושלים: "אני יוצא לרגע, למשהו חשוב - תשמעו על זה בערב". המשהו החשוב היה שיחה בינו ובין יורש העצר של איחוד האמירויות שייח' מוחמד בן־זאיד, בתיווך הנשיא טראמפ.

בוהלר היה משותפי הסוד המעטים למהלך שנרקם מאחורי הקלעים, וגם שהה בחדר הסגלגל בשעת השיחה. "זה היה מרגש מאוד. שיחת טלפון בין נתניהו לבן־זיאד, אני לא זוכר רגעים כאלה בחדר הסגלגל. היה המון מתח באוויר לפני כן, וכשהשיחה החלה הרגשתי משהו שאני לא יכול לתאר. בתום השיחה כולם מחאו כפיים". הופתעת מהסכמת האמירויות לכינון יחסים עם ישראל?

"ידעתי שמאחורי הקלעים יש שיתופי פעולה ביניהם. באמירויות מּונעים בסופו של דבר מהנושא הכלכלי, וגם הישראלים הם כאלה. כשקושנר, ברקוביץ', אני ובכירים נוספים ביקרנו באיחוד האמירויות, דיברנו איתם על השקעה בישראל כבר בהתחלה. צריך לזכור שלאמירויות חשובה היציבות במפרץ, והדבר המרכזי בהסכמי אברהם הוא ניצול הקשר הכלכלי בין מדינות. יש שתי דרכים ליצור קשרים: במישור צבאי ומודיעיני, ובמישור כלכלי. הדיונים עם מדינות רבות התמקדו בהשקעה שתחזק את הקשרים הכלכליים".

ב־13 באוגוסט התרחשה הטיסה ההיסטורית: טיסת אל־על ישירה מישראל לאיחוד האמירויות. בכירים ישראלים ואמריקנים טסו מכאן לשם במשך קצת פחות משלוש שעות כדי לעשות היסטוריה, וגם עברו בשמי ערב הסעודית. "רגע לפני הפגישה הרשמית הראשונה, בטיסה ההיסטורית לאיחוד האמירויות, ישבתי עם חברי המשלחת הישראלית ובראשם בן־שבת ואמרנו לישראלים: 'אל תהיו אגרסיבים מדי, תהיו ‪.low key‬ תנו לאמירויות להתנהל בקצב שלהן".

וזה עבד? הישראלים נרגעו?

"ההפתעה הייתה שדווקא באמירויות היו להוטים ורצו להתקדם בכל הנושאים ובכל הסוגיות. זאת הייתה פגישה ראשונה מושלמת. היו רגעים שחשבתי על שניכם כעל 'אחים אבודים'. בדיעבד זה לא היה צריך להפתיע, כי גם את ישראל וגם את האמירויות מעניינת הכלכלה".

סולחה במפרץ

בין הסכם אחד למשנהו היה לאמריקנים פרויקט נוסף: להביא לסולחה בין מדינות המפרץ לקטאר. המשבר בין ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין ומצרים

ובין קטאר פרץ ביוני ,2017 אחרי שהמדינות האשימו את קטאר בתמיכה בטרור, וניתקו את היחסים עמה. "אירועים כאלה משפיעים על מחירי הנפט, ועל תחומים נוספים בכלכלה. אם יש יריבויות, מדינות עלולות גם לפנות לאיראן או למדינה קיצונית אחרת".

איש המפתח לפתרון המשבר, אומר בוהלר, היה ג'ארד קושנר. "אני חושב שהוא רכש את אמונם של מנהיגי המדינות הללו. זה דבר חשוב מאוד. הייתה עליו לא מעט ביקורת, אבל הוא הצליח בזכות יחסים אישיים, וזה מה שהביא לפתרון. צריך לזכור, במפרץ כולם בני דודים. הם משפחה, ולפעמים צריך מתווך טוב שיביא לשלום".

איראן, מנגד, שימשה בתפקיד האיום המלכד. "הרוע של איראן מסייע ביצירת בריתות אזוריות, ולפתע רואים שהיא לא ממש חזקה. הרגנו את סולימאני, והתגובה הייתה מזערית. בעקבות הבחירות באיראן ובחירתו של הנשיא החדש הקיצוני ראיסי, אני מציע לאמריקנים להתעסק פחות באיראן, ויותר להיעזר בה לקידום בריתות של יריביה".

זהו למעשה המסר שלו לממשל ביידן: קחו את העבודה שעשינו ותמשיכו אותה. "לא משנה לי אם יקראו לזה הסכמי אברהם או לא. שייקחו את המאמץ האדיר שעשינו בשנה האחרונה, שימתגו אותו בשם חדש וימשיכו. מבחינתי העיקר שהאזור ישגשג ושיהיה יציב. יש להם תשתית מוכנה. יש מדינות שהיו חותמות על כינון יחסים אם היינו ממשיכים. שייקחו את המדינות האלה וימשיכו איתן את המסע".