בזמן שוושינגטון מנסה להבין כיצד הפסידה ארה"ב במלחמה הארוכה ביותר בתולדותיה, כדאי לשאול שאלה אחרת: מי ניצח באפגניסטן? המנצח הראשון הוא כמובן הטליבאן, ארגון הטרור הקיצוני שהקים ממשלה זמנית שחברים בה כמה טרוריסטים מבוקשים. אולם מנצחת גדולה אף יותר עשויה להיות התומכת הגדולה שלו: פקיסטן.

רוב בעלות בריתה של ארה"ב הביעו צער וזעם על נפילת קאבול בחודש שעבר, אבל ראש ממשלת פקיסטן אימראן חאן חגג את תבוסת הממשלה הנבחרת של אפגניסטן, והצהיר שהטליבאן "שבר את שלשלאות העבדות".

במשך רוב המלחמה בטרור, שפרצה לאחר 11 בספטמבר, שיחקה פקיסטן משחק כפול. לעיתים היא סייעה לאתר ולעצור מנהיגים מאל־קאעידה ומטליבאן: 2010־ב עצרו כוחות מיוחדים של ארה"ב ופקיסטן את בכיר הטליבאן עבד אל־ע'ני בראדר בקראצ'י. אולם בו זמנית, בצבא ובשירותי המודיעין הפקיסטניים העניקו מחסה, מימון ואימונים ללוחמי טליבאן ולבעלי בריתו בארגון הטרור רשת חקאני, הפקיסטני־אפגני.

בעשור הראשון למלחמת אפגניסטן, ארה"ב ופקיסטן העדיפו לדון בעניין בשקט. אולם לאחר שרשת חקאני הוציאה לפועל פיגוע משאית בבסיס נאט"ו ליד קאבול ותקפה את שגרירות ארה"ב שם בספטמבר ,2011 אדמירל מייק מאלן, יו"ר המטות המשולבים דאז, שבר שתיקה: "רשת חקאני היא זרוע של סוכנות המודיעין של פקיסטן".

ההאשמה לא הפתיעה איש. כמה חודשים קודם לכן הרגה ארה"ב את אוסאמה בן־לאדן, שהתגורר בנוחות באבוטבאד, המקבילה הפקיסטנית לאקדמיה הצבאית וסט פוינט. לא בכדי מאלן נמנע מלייֵדע את מקביליו בפקיסטן על הפשיטה המתוכננת. בין 2001 2011־ל סיפקה ארה"ב לפקיסטן סיוע צבאי בהיקף גדול מ־02 מיליארד דולר. הסבסוד דעך בהתמדה לאחר .2011 בשנת 2018 השעתה ארה"ב את הסיוע הביטחוני לפקיסטן, למעט כמה חריגות לצורכי ביטחון לאומי.

השעיית הסיוע צבאי הייתה הדרך היחידה שארה"ב ניסתה להעניש באמצעותה את הקליינטית שלה לכאורה. עד לקדנציה השנייה שלו ביקש נשיא ארה"ב ברק אובמה דרך לצאת מאפגניסטן. בשנה הראשונה לכהונת יורשו דונלד טראמפ צמח מעט היקף הכוחות האמריקניים באפגניסטן, אבל בסופו של דבר ממשלו ניהל משא ומתן על כניעה. הנשיא ג'ו ביידן השלים את המהלך.

לכן לא מפליא שפקיסטן חוגגת את ניצחון הטליבאן. פלג מהדיפ־סטייט שלה פועל מאז 2001 להשבת הארגון האסלאמי לשלטון במדינה השכנה. עד כה ממשל ביידן שתק על בגידת פקיסטן. פטריוטים אפגנים מסרבים לשתוק. שלשום דרשו מפגינים בקאבול מפקיסטן לא להתערב בריבונות שלהם.

יהיה נחמד אם ארה"ב תתמוך רשמית במפגינים האמיצים, אך זה לא סביר. כפי שאמר ביידן פעמים רבות בחודשים האחרונים, התוכנית שלאחר הנסיגה היא שארה"ב תשמור על יכולת לנטרול טרוריסטים באפגניסטן "מעבר לאופק", דהיינו בטילים ובמטוסים מאוישים ובלתי מאוישים. המשמעות היא שארה"ב תזדקק לאישורה של פקיסטן לטיסות מעל המרחב האווירי שלה.

"מלחמת הנצח" של אמריקה באפגניסטן עשויה להסתיים; אבל ממש מעבר לגבול, פקיסטן, לשעבר מדינת חסות של ארה"ב, עדיין מעכבת את התנופה של מעצמת־העל שסייעה להביס.