מקור ראשון

בריחה של פעם בדור

הימלטותם של ששת האסירים הביטחוניים מכלא גלבוע היא אירוע שקשה להמעיט מחומרתו. מלבד כל הכשלים שבאו לידי ביטוי במקרה הפרטי הזה, הוא גם חשף במערומיה את מערכת בתי הסוהר בישראל כולה, ובמיוחד את מערכת היחסים המעוותת בינה ובין האסירים הביטחוניים.

יחד עם זאת, המפתיע ביותר בפרשת הבריחה הזו הוא נדירופ תה. זוהי בריחה של פעם בדור. איפה היו "הגיבורים" הפלסטינים האלה בחמישים השנים האחרונות מאז שוחררו יהודה ושומרון? למה לא שמענו על עוד מקרי בריחה שצלחו? ניצבת שב"ס קטי פרי ציינה השבוע שבעשור החולף סוכלו 300 ניסיונות בריחה ותוכניות בריחה מבתי הכלא, אבל אפשר להניח שרוב הניסיונות האלה הם ברמת הלחשושים בתאים וכדומה. אלפי "לוחמי חופש וחירות" יושבים עשרות שנים בכלא, ממעטים לנסות לברוח, ובוודאי לא מצליחים. לאחרונה למדנו שקשה לזקוף זאת לזכות מצוינותו של שב"ס.

כל זה בולט אף יותר, הרבה יותר, כשנזכרים בהימלטות המוצלחת של אנשי המחתרות שלנו מבתי הסוהר וממחנות המעצר של המנדט הבריטי ערב הקמת המדינה. ספרים עבי כרס מגוללים את סיפורי הבריחה של אנשי אצ"ל ולח"י, אף שמספרם היה קטן בהרבה ממספר האסירים הפלסטינים בימינו, ואף שמלחמת החירות של המחתרות העבריות לא ארכה אפילו עשור. אנשי המחתרות לא הפסיקו לברוח, ולברוח, ושוב לברוח.

הבריחה הראשונה הייתה כנראה של יצחק שמיר, מראפ שי הלח"י ולימים ראש הממשלה השביעי. בדצמבר 1941 היה שמיר עצור במחנה המעצר מזרעה וברח עם עוד חבר. הבריחה שלו הציתה את דמיונם של חבריו, ומיד אחריה הם ארגנו שני מבצעי בריחה ממחנה המעצר בלטרון. באותו חודש נמלטו 19 מעפילים שהיו עצורים בלטרון, ואנשי לח"י העצורים בלטרון החלו לחפור מנהרה באורך 76 מטרים. הם חפרו במשך תשעה חודשים, ולבסוף עשרים מהם ברחו דרכה. אוטובוס המתין להם מחוץ לשערי הכלא ופיזר אותם לבתי אוהדי המחתרת בתלפ אביב. ככה בורחים.

מבצע הבריחה הגדול והמפורסם ביותר היה פריצת חומות מבצר כלא עכו בידי אנשי אצ"ל. בחודש מאי ,1947 יחידה שמפ נתה 23 לוחמי אצ"ל ולח"י, בתיאום עם האסירים, פרצה בעזרת חומרי נפץ את חומות כלא עכו ושחררה 41 מאסירי המחתרות. אנשי חמאס לא יכולים אפילו לחלום על מבצע כזה. במבצע בריחה אחר, הפעם מבית הסוהר המרכזי בירושלים, ברחו 12 אסירי מחתרות דרך מנהרה. כל זה רק על קצה המזלג.

בעקבות הבריחות ממחנה לטרון החליטו הבריטים להגלות את אסירי המחתרות לאפריקה. 251 אסירי אצ"ל ולח"י הוטסו באוקטובר 1944 למחנה מעצר באסמרה שבאריתריאה. בשנים הבאות הוגלו עוד ועוד אנשי מחתרות לאפריקה. אבל גם שם הם לא נחו לרגע ועסקו בתכנון בריחות ובהימלטות. יצחק שמיר, שנתפס שוב והוגלה לאפריקה, ברח גם משם והגיע דרך אירופה לישראל. חברו יעקב מרידור ברח תשע פעמים ממחנות באפפ ריקה, עד שהצליח להגיע לישראל, אומנם אחרי קום המדינה.

והיו גם בריחות פרטיות, ואפילו ספונטניות. משה סבוראי ז"ל, מלוחמי לח"י הנועזים, היה קרוב משפחתי. אשתו טובה ז"ל, גם היא לוחמת ידועה, הייתה בת דודתה של אמי. משה ברח כמה וכמה פעמים. באחת הפעמים נמלט ממחנה המעצר מזרפ עה: הוא נזקק לטיפול שיניים ונשלח לרופא בחיפה בליווי שני סרג'נטים. כשהגיעו לרופא נאמר להם שהתור ארוך ושעליהם להמתין. משה לא החמיץ את ההזדמנות והזמין את הבריטים לבירה על חשבונו בבית קפה בעיר. אחרי שהשקה אותם כדבעי ביקש רשות ללכת לשירותים, ונמלט דרך חלון קטן. הוא הגיע לבית משפחת אמי ז"ל בחיפה. אמי, אז נערה בת ,16 פתחה לו את הדלת והוא נשאר שם עד הערב. בערב הגיעו חברים לאסוף אותו. אחרי כמה חודשים נתפס, נכלא שוב וברח שוב בבריחת הפ21 מבית הסוהר בירושלים. יש עשרות סיפורים כאלה של בריחות יחידים, כל אחד מעורר השראה יותר מחברו.

הבריחה של זכריה זביידי וחבריו לא מרשימה כלל, וסופה מעיד על תחילתה. נפנופי הכפיות בשמחתם של הפלסטינים בעקבותיה היו שמחת עניים. כן, הבריחה מחייבת רוויזיה מקיפה בבתי הכלא שלנו, אבל אין שום צורך להתפעל ממנה. ודאי לא לפתוח כמקובל אצלנו בפסטיבל הלקאה עצמית. היא מעידה בעיקר על אפסותם של הפלסטינים ועל ההבדל הגדול ביניהם ובין לוחמי החירות שלנו. זה לא רק עניין של נרטיבים. שני המאבקים האלה מונעים משאיפות אחרות ונושאים בשורות ומשמעויות שונות. לכן הם גם נראים שונים כל כך.

דעות

he-il

2021-09-17T07:00:00.0000000Z

2021-09-17T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.makorrishon.co.il/article/281702617846318

Israel Hayom