יומיים לפני הריאיון המיועד, התקשרו אלינו מלשכתה של מנכ"לית משרד החקלאות נעמה קאופמן־פס והודיעו שהריאיון עובר לזום. כמו רבים מאיתנו בימים אלה, קאופמן־פס מצאה עצמה בבידוד עם ילדיה הקטנים שהלכו למסגרות החינוך. היא עורכת דין בהכשרתה, אם לשלושה, ובמסגרת תפקידה הנוכחי היא מקדמת את הרפורמה הנרחבת ביותר שענף החקלאות הישראלי ידע מאז המעבר לקומביין. במובנים רבים החקלאות הישראלית פועלת עדיין באותו מבנה שהקים אותה בן־גוריון, בדמות "ברית המועצות". חלקים נרחבים בה מתוכננים ומנוהלים בידי שלל מועצות חקלאיות, ממועצת הלול ועד מועצת הצמחים. זו הסיבה שקאופמן־פס מקפידה לקרוא לרפורמה שהמשרד מוביל עכשיו, ושכבר עברה ברובה בקריאה ראשונה במסגרת חוק ההסדרים, "המהפכה החקלאית".

"יש פה תפיסת עולם שלמה שמשתנה", היא אומרת לנו. "אנחנו עוברים למודל של תמיכות כספיות ישירות, שכל מי שעובד בחקלאות יקבל. נעביר תמיכות ענקיות למחקר ופיתוח, לרכש ציוד ומכונות. אנחנו הולכים להקפיץ את החקלאות הישראלית בהרבה דרגות קדימה".

אחרי שנים רבות שבהן משרד החקלאות פעל בעיקר כ"משרד החקלאים", נדמה שעכשיו הוא מבקש גם לראות גם את הצרכן של התוצרת ולא רק את מי שמייצר אותה. עליית מחירי הפירות והירקות בשנים האחרונות הייתה דרמטית כל־כך, שכל מאבק ביוקר המחיה היה חייב להתייחס אליה. הפתרון הגיע בדמות מעבר מהגנות עקיפות - מיסים והגבלות על יבוא של תוצרת חקלאית; תכנון הייצור החקלאי, ופיקוח על מחירים בענפים כמו החלב והביצים - לתמיכה ישירה, בדומה למודל האירופי. התחרות שתוצב בעקבות זאת למגדלים המקומיים, אמורה להביא להתייעלות והורדת מחירים.

"לא הגיוני שהציבור במדינת ישראל לא יוכל להרשות לעצמו פירות וירקות", אומרת קאופמן־פס. "יש עלייה עצומה במחירי הפירות והירקות, יותר מהעלייה במחירי הנדל"ן, שעליהם מדברים כל הזמן. אפילו אני אומרת בתחילת עונה שאני לא קונה ענבים - לא כי אני לא יכולה להרשות לעצמי, אלא כי המחירים פשוט לא הגיוניים. אני לא רוצה לראות משפחות שלא יכולות לקנות פירות וירקות. זה נושא של בריאות, של תזונה נכונה, וזה יעד ממשלתי של שר האוצר ושר החקלאות, שעומד להתממש".

בתחום הזה, כמו בהרבה תחומים, יש מתח בין הרצון לשמור על החקלאות המקומית ובין הרצון להוריד מחירים לציבור הרחב. אפשר לומר שמבחינתכם יש רצון לעבור לצד של הצרכן?

"אנחנו מקדמים כמה קווים במקביל. זה גם הקו של הורדת יוקר המחיה, הסתכלות על הצרכן והאזרח, אספקת מזון בריא לעם ישראל. הציר השני הוא מצד הפעילות הממשלתית, של הפחתת רגולציה ובירוקרטיה. יש תהליכים שלא מאפשרים בכלל כניסת פירות וירקות לישראל, ושגורמים בעצמם ליוקר המחיה. צריך להכניס חדשנות למשרד ולעשייה הממשלתית, כדי לתת שירות טוב יותר לציבור, כולל לחקלאים. צריך שכל התשתיות המשרדיות יהיו קיימות כדי שנוכל לעשות את קפיצת המדרגה - בחיבור לסטארטאפים, ברכישת ציוד מתקדם, במחקר ופיתוח שיביאו תוצאות טובות יותר, חשיבה ותפיסה אחרת.

"הציר השלישי הוא השקעות אדירות של מיליארדים בשנים הקרובות בחקלאות, כדי שהחקלאות תעשה קפיצה. בציר הזה אנחנו מביאים סכומים שהחקלאות לא ראתה פה עשורים, כדי שהחקלאות תעשה את הקפיצה וכדי שהיא תוכל להתמודד עם משבר האקלים. אפשר לעצום את העיניים, אבל הדבר הזה פה, הוא קורה. גלי חום, שיטפונות, קרות משמעותיות. היתרון הכי גדול של מדינת ישראל הוא ההייטק, החשיבה מחוץ לקופסה, היכולת שלנו להתמודד עם משברים. אנחנו צריכים להיות חוד החנית בעולם בפתרונות ובתשתיות חדשניות. זה גם יביא לחקלאות את הדור הצעיר יותר".

עם כל הכבוד לרומנטיקה החקלאים פחות מתלהבים מהרפורמה. הם טוענים שזהו "מהלך שישמיד את החקלאות הישראלית".

"שינוי הוא דבר קשה, הוא מטלטל ומוציא אותנו מאזור הנוחות. גם ברמה האישית והמשפחתית אנחנו מכירים את זה. כל שינוי הוא קשה ומפחיד, אבל זה לא אומר שהוא לא טוב ונכון. אנחנו עדיין אוחזים בתפיסה רומנטית של השדה והמגל, אבל יש לפנינו אתגרים כמו משבר האקלים, שלא ייעלמו. אם לא נחשוב על שינויים אמיתיים - חממות, חדרים מקוררים, חדרים סגורים, אם לא נביא את החדשנות לחקלאות אבל באמת - החקלאות