מקור ראשון

טעימה מהעתיד

מקררים חכמים שיתאימו את עצמם לכל ירק בנפרד, ולוויינים שידעו לזהות כמה חרקים יש במטע: בעתיד הלא רחוק, מהפכת הטכנולוגיה והמידע צפויה לשנות את איכות התוצרת החקלאית. השאלה היא אם כל זה יסייע לנו מול שינויי האקלים, שפוגעים כבר עכשיו בגידולים

יעל (פרוינד) אברהם

אם יש אמת באומדנים שמתפרסמים, קרוב לעשרה מיליארד איש יאיישו את כדור הארץ כבר בשנת .2050 המשמעות היא תוספת של עוד כשני מיליארד פיות להאכיל, ואלה יתגוררו בערים ובמטרופוליני ענק לצד שטחי טבע וחקלאות ִמדלדלים.

כבר בסוף המאה ה־81 הזהיר הדמוגרף הבריטי תומאס מלתוס מהפער המובנה שבין גידול אוכלוסיית העולם לגידול אספקת המזון: בעוד הראשונה גדלה באופן אקספוננציאלי, המשאבים - הכוללים גם את תוצרי החקלאות - גדלים באופן לינארי, התוצאה לדידו: קטסטרופה ורעב כבד. אומנם "עקרון האוכלוסייה" שלו נעשה אבן יסוד בתולדות הכלכלה הדמוגרפית ולקחיו שינו את מדיניות הרווחה במקומות מסוימים, אבל מלתוס נתפס על ידי מבקריו כפסימיסט חסר חזון: ההתפתחויות החקלאיות, ההתקדמות המדעית ודהירת הטכנולוגיה שינו את היחס שבין היצע לביקוש - לפחות במדינות מפותחות.

כיצד תיראה החקלאות, אחד העיסוקים הקדומים והנפוצים בעולם, כשהטכנולוגיה מתפתחת ללא הרף, הטמפרטורה עולה ועולה, והאנושות מתיישבת על אדמת כוכבים אחרים? כדי לראות את העתיד הלא רחוק, מסבירים המומחים, צריך להבין את ההווה.

"אחת הבעיות המרכזיות שלנו בעולם החקלאות כיום היא שאנחנו בקצה כושר הייצור שלנו", מקדימה ואומרת ד"ר כרמית זיו ממכון וולקני, שעוסקת בחקר איכותה של תוצרת חקלאית לאחר הקטיף. "כרגע אנחנו נמצאים במצב שבאופן עקרוני יש מספיק אוכל לכלכל את העולם, אבל הוא לא מחולק בצורה מאוזנת. הצפי הוא שבשנת 2050 כבר לא נוכל לייצר את כמות המזון שאנחנו צריכים. הטענה של משרד החקלאות הישראלי ומקביליו בעולם היא שקודם כל חייבים לצמצם את אובדן המזון. רק לסבר את האוזן: כשליש מהמזון שאנחנו מייצרים וראוי למאכל אדם מושלך לפח. זה קורה משום שחיי המדף של יבול חקלאי מתקצרים בגלל ניהול לא נכון לאורך שרשרת הטיפול, מהשדה ועד לצלחת. זה מתחיל בזה שלא קוטפים כמו שצריך, לא משנעים כמו שצריך, היבול נפגע בשהייתו אצל הסיטונאים והקמעונאים, ובסוף כשהוא מגיע לבית הצרכן. אנחנו משקיעים אנרגיות אדירות ומשאבים עצומים כדי לייצר את המוצרים, ובסוף הם נזרקים. חבריי ואני עוסקים במציאת פתרונות לצמצום האובדן הזה. בעיניי, העתיד טמון בפתרונות הללו".

אלא שדרכים מרכזיות ומקובלות להגן על הירקות והפירות שלנו מפני קלקול, כמו חומרי הדברה, מוקצים מהענף, ובצדק, בשל מודעות הולכת וגדלה למזון בריא. נראה שהמגמה הירוקה תמשיך להתפשט במחוזותינו ולהכתיב התנהלות. "הלחץ הצרכני עובד בחוזקה: אנחנו רוצים מזון ללא מזהמים, ואנחנו רוצים מזון שישמור על הערכים התזונתיים שלו, למשל שוויטמין C עדיין נשמר בו. עם זאת, אם אנחנו רוצים למנוע קלקולים שנגרמים על ידי מיקרואורגניזמים, פטריות וחיידקים, אנחנו חייבים למצוא דרכים אחרות להתמודד עם אותם גורמי ריקבון. המטרה שלנו כבר היום היא למצוא אלטרנטיבות ידידותיות לסביבה ולאדם, שיאפשרו לנו הארכת חיי המדף של התוצרת החקלאית. אני רואה בעתיד חומרי הדברה אלטרנטיביים, אני צופה הדברה ביולוגית נרחבת ושכיחה, ואני צופה התאמה מדויקת, מבוקרת ומנוטרת של תנאי האחסון, בדגש על אחסון בקור, אך לא רק".

להקשיב לתפוח

אחסון בקור עשוי להישמע טריוויאלי, אבל התחום, מתברר, מורכב מכפי שהוא נשמע. "לכל פרי או ירק יש התנאים המסוימים שהוא זקוק להם, ואני מאמינה שבעתיד יהיה טיפול מותאם אישית לתוצרת שלנו, שיאפשר לצרכנים לקנות בצורה מושכלת", סבורה זיו. "קחי לדוגמה את הטמפרטורה. כיום טמפרטורת האחסון במקרר הביתי היא אחידה, אבל עגבנייה צריך לאחסן ב־21 מעלות, פלפלים ב־7, ותפוחים בחצי מעלה. היום אנחנו עובדים עם כל התוצרת כמקשה אחת, בוחרים לקרר לפי ממוצע הטמפרטורה הנדרש לאחסון, אבל התוצרת הטרייה היא אורגניזם חי - אין אדם שדומה למשנהו ואין

גם עגבנייה שדומה לאחותה. יש דרגות הבשלה שונות, הן זקוקות לתנאים שונים.

"בתחום הזה אין לי ספק, מקררים חכמים בחקלאות הם העתיד: אני מאמינה שיהיו במקרר תאים עם תת־חלוקות, שבכל אחד מהם תשרור טמפרטורה מותאמת למוצר. אנחנו גם מפתחים כלים כמו מצלמות ומודלים של אינטליגנציה מלאכותית, שבאמצעותם נדע להגיד על כל עגבנייה מה מצבה ומה התנאים האופטימליים שנדרשים כדי לאחסן אותה לטווח ארוך. היום אני קונה מנגו, פותחת אותו, אוכלת ומגלה שהוא היה זקוק לעוד יומיים כדי להבשיל, והשלב הבא כמובן הוא הפח. מתי לאחרונה פתחת אבוקדו שהיה בשל בדיוק במידה הנכונה? אני צופה שתהיה מצלמה בפלאפון שתסרוק את המוצר ותיתן מידע חיוני עליו. במקרר שלי יהיו חיישנים שיגידו לי שעכשיו כדאי לאכול את המנגו הזה, ואילו את השני כדאי להשאיר להתבשל עוד יומיים".

מתי נראה מקררים כאלה בשוק?

"זה לא יקרה מחר, אבל בעוד 15־10 שנה יהיו מקררים חכמים ויהיו גם אריזות חכמות. אם אני אוהבת את המשמשים שלי חמוצים ואת אוהבת אותם מתוקים, יהיה לך אינדיקטור שיגיד לך מה מצב הפרי ומתי את רוצה לאכול אותו. כבר היום עובדים על מצלמות היפרספקטרליות וחיישנים ביו־סנסוריים שיכולים לזהות את הנדיפות של המוצרים, כלומר את הריח שלהם, וכך להגיד אם המוצר מתחיל להתקלקל. כשלא טוב לפרי והוא נמצא בעקה הוא משדר אותות, אנחנו רק צריכים לקרוא אותם. לדעתי בדיוק בתחום הזה תבוא הבשורה: אינפורמציה. יהיה זיהוי של המצב הפתולוגי שלו - כלומר האם קיצו קרוב".

בקרת הבשלה אינה דבר חדש, וכבר היום יש כלים משוכללים לעקוב אחר הפירות והירקות שלנו. אבל לדברי זיו, הכלים הללו יעלו כמה מדרגות. "גם היום יש מערכי מיון שמטפלים באופן פרטני בכל פלפל וכל מנגו. הפירות מוסעים על מעין קעריות ועוברים מול מצלמה, ובעזרת מדדי הגודל והצבע אפשר לקבוע דרגת הבשלה. יש צ'יפ על כל קערית וכך הפרי מתגלגל לקופסה המתאימה.

בעתיד אפשר יהיה להרחיב את זה, לא לקבוע רק לפי גודל ואיכות, אלא לפי נוכחות פתוגנים. לא תמיד צבע הפרי מעיד על מצבו, יש הרבה פירות שההבשלה שלהם לא באה לידי ביטוי בשינוי צבע. אומנם בעתיד אף אחד כנראה לא ילך לסופרמרקט, אבל כשצרכן יקנה את התוצרת החקלאית יהיו חיישנים שיגידו לו מה מצב הפרי, והוא יקנה על סמך ההעדפה שלו. אנחנו אוטוטו שם. עוד כמה שיפורים טכנולוגיים ויש לנו את זה. אם את שואלת על חמישים שנה קדימה, אני מאמינה שהטכנולוגיות הדיגיטליות, אחסון מותאם אישית, אינדיקטורים למצב הבשלה ולמצב פיזיולוגי של הפרי, גם במערך המיון, גם במערך השיווק וגם במקררים הביתיים - ישנו את התמונה".

הנגיפים באים

אז מקררים חכמים יהיו לנו, אבל גם הם לא יצליחו לסייע לנו עם העולם המתחמם. הדו"ח האחרון שיצא בתחילת אוגוסט ממכבשי הפאנל הבין־ממשלתי לשינוי האקלים של האו"ם, הציג מצב אקלימי טורד מנוחה. הוא התבסס על אלפי מחקרים מדעיים ומאות מדענים ברחבי העולם, ותיאר עלייה באירועי מזג אוויר קיצוניים, וטמפרטורה ממוצעת שצפויה להגיע למעלה וחצי יותר מזו ששרתה בעידן הטרום־תעשייתי. כיצד תשפיע ההתחממות הגלובלית על החקלאות?

"נושא ההתחממות הוא קריטי כי הוא משנה לחלוטין את כללי המשחק", אומרת זיו. "שינוי במעלה אחת הורג לנו את החצילים למשל. חלק מהגידולים שלנו רגישים מאוד לכל שינוי, ולצערי זה גורם לפגיעה אדירה ביבול ובאיכות התוצרת. כבר היום רואים התפרצות של מחלות חדשות בעקבות החום. אנחנו רואים מחלות שידענו שנמצאות על אש קטנה ולא גרמו בעיות, ופתאום הפכו לצרה הגדולה של החקלאות. פתאום יש לנו כמות אדירה של וירוסים בתוצרת הטרייה, כיוון שהם מועברים על ידי חרקים וההתחממות הגלובלית הביאה לגידול אדיר בכמות שלהם. אנחנו לא מצליחים להשתלט על החרקים שמפיצים את הווירוסים, ואני חוששת לאן נגיע בנושא הזה בעוד כמה עשורים".

הנגיפים שבהם מדובר אינם מסוכנים לבני אדם, מרגיעה זיו. אז איפה ניכרת השפעתם? "אנשים אומרים 'משהו בטעם של המלפפונים לא אותו דבר', 'הם לא מחזיקים מעמד במקרר' - זו השפעה ישירה של נוכחות הווירוסים. הם לא תמיד נראים על הפרי, אבל הם משפיעים על הפיזיולוגיה שלו ומשנים את הטעם. שמת לב שהיו לנו כמה עונות מזעזעות של אבטיחים בלתי אכילים? מאיפה הם באו? הדלעות פתאום רגישות לפטריות. הן תמיד היו שם ולא היוו בעיה, ופתאום 50 אחוזים מהדלעות נרקבות. אלה שינויים דרמטיים, וזו רק ההתחלה. למשל תפוצת כנימות עש הטבק, שהן וקטורים להרבה מאוד וירוסים, השתנתה כיוון שמחזור החיים שלהם תלוי טמפרטורה. ככל שחם יותר הן יופיעו מוקדם יותר ובמקומות שלא היו נפוצים קודם, והמשמעות היא עוד וירוסים. אנחנו חוקרים היום את ההשפעות של נוכחות וירוסים בגידולים שאף פעם לא נדרשנו להתייחס אליהם. זה כבר משפיע על האיכות ומקצר את חיי המדף של התוצרת הטרייה. הטעם משתנה, וזה רק יחמיר".

ומה הפתרון?

"בשל בעיות האקלים שהופך להיות קיצוני ובלתי סדיר, נתקשה מאוד לגדל בשטחים פתוחים. ניאלץ להיכנס לגידולים מבוקרי טמפרטורה שייקרו מאוד את העלויות. הכול יגודל במבנים מבוקרי טמפרטורה שיהיו גם מבוקרי חרקים. זה לכאורה יפתור את הבעיות, אבל יגרום לצרות אחרות; ברגע שנכנסים מבנים לתמונה יש פתוגנים אחרים שמשגשגים בלחות גבוהה, והם עושים קטסטרופות. כיום אנחנו יודעים לגדל בבתי רשת לא חדירה לחרקים, באירופה מגדלים בבתי צמיחה מכוסים זכוכית, באמירויות עובדים עם מבנים מבוקרים בלחץ גבוה כדי למנוע כניסת חרקים מזיקים ופתוגנים אחרים - אבל לעיתים הם מתקשים לשמור על הטמפרטורה והכול קורס. מדברים על חקלאות אורבנית מעל הגגות, אבל היא לא יכולה לספק את כל המזון לכלל האוכלוסייה. זה

נחמד בתור גימיק, אבל זה לא יעבוד בכמויות מסחריות גדולות. זה טוב לגידולי עלים, לא למטעים או לתפוחי אדמה. החקלאות העירונית היא טרנד מבורך שנכנס והוא ייתן פתרון חלקי, אבל הוא מייקר מאוד את הגידול והוא מייצר בעיות אחרות, כמו התמוטטויות מפטריות בגלל הלחות הגבוהה. קשה לשמור על סטריליות. אני צופה לעולם המתחמם בעיות גדולות בתחום החקלאות, אם לא נעצור את המגמה".

משהו טוב עשוי לצאת מזה? אולי נתחיל לגדל בישראל גידולים טרופיים אקזוטיים שלא חלמנו לגדל כאן?

"גם אם כן, שכרנו בהפסדנו. את יודעת, זה כמו עם הקורונה. הדבר הטוב היחידי שקרה הוא שהנגיף דחף אותנו לטיפול בבעיות ישנות ולייעול. הגענו למצב משברי, והאנושות לא פועלת עד שאין לה משברים. אם לא נפעל עכשיו, לא יהיה לנו מה לאכול".

גם ד"ר ישי נצר מאוניברסיטת אריאל, חוקר בכיר במו"פ מזרח, חוזה מהפכה גדולה במישור האינפורמציה. כמי שעוסק בהשקיה וחקלאות מדייקת - בייחוד בכרמים - הוא מבין את הצורך בנתונים בכמויות גדולות וברזולוציה גבוהה. "אני מאמין שיהיו חברות או מערכות שלמות שיעסקו באופן אינטנסיבי במדעי הנתונים. לרשות החקלאי עומדים היום נתונים, אבל הם לא מספיק מפורטים. הנתונים יתמכו בכל הפעילות של החקלאי, החל מכמה להשקות, כמה לדשן, איפה לרסס ומתי. דבר חשוב מאוד הוא עניין הדיפרנצאציה. נכון להיום אם יש לי בשטח 5,000 גפנים, אני נותן לכולם אותה השקיה ואותו דישון. אבל יש לי גפן שנמצאת בתחתית השטח לצד ערוץ זרימה סמוי מן העין, ויש אחת שיושבת על הסלע, והצרכים של שתיהן שונים לחלוטין. לא פלא שצמח אחד מניב במקטע אחד 1.8 ק"ג ובמקטע אחר 9.9 ק"ג. כבר כשהחקלאי ישתול את המטע המידע יוטמע, ויהיו מערכות שיוכלו לתת את הצרכים לכל צמח בצורה דיפרנציאלית".

כבר כיום עומדים לרשות החקלאי לוויינים, מטוסים ורחפנים, אבל הפער המשמעותי ברזולוציה יעשה את השינוי. "פיקסל אחד מלוויין מכסה כיום שטח של עשרה על עשרה מטרים. אלה עדיין לא הלוויינים הצבאיים שאתה יכול לקרוא בעזרתם כיתוב של מוצב", אומר נצר. "אני מאמין שעם השנים טכנולוגיית הלוויינים בחקלאות תגיע לרזולוציה שאפשר יהיה לראות עורק של עלה או לאתר סוג של פרפר לילה על עץ הרימון. נוכל לצלם ולהגיע לרמת דיוק גדולה. התחום מצריך כמובן אלגוריתמיקה, אמצעי צילום מדויקים מאוד, תכיפות של צילומים ומהירות מחשוב שיוכלו לעבד באופן חזק ומהיר את המידע - כדי שיוכלו לאמוד למשל מספר חיפושיות על עשרות דונמים. מעבר לזה אני מאמין שכל התחומים - השקיה, דישון, הגנת הצומח - ייהנו מאמצעים אופטיים משוכללים, מערכות ניתוח ומערכות קבלת החלטות שיופעלו על בסיס האלגוריתמיקה הזאת. גם הכלים שיהיו בשטח - טרקטורים אוטונומיים או כל כלי תנועה אחר - יאספו נתונים על השטח. מישהו יצטרך לקבל את ההחלטה, אבל המערכות ינועו ויתנהלו באופן כמעט אוטומטי. נכון להיום בענף כרם היין - הזמירה, הבציר והריסוסים נעשים על ידי מכונות, וכמות ימי העבודה לדונם היא כבר נמוכה. אני צופה שהיא תרד משמעותית גם בענפי גידול אחרים".

ומה יהיה מקומו של החקלאי בכל הסיפור?

"תמיד יהיה לו מקום. החקלאי יעשה הכול, עם האלגוריתמיקה ומערכות קבלת ההחלטות המשוכללות. החקלאי יידרש לתת את חוות הדעת הפרטית שלו. מי שחושב שהכול יהיה אוטומטי מגיע כנראה מתחומי ההנדסה. אנחנו אנשי האגרונומיה לא נוותר על החקלאי".

מאיצים את האבולוציה

אם הכול ילך כמתוכנן, בעוד חמישים שנה סוגיית החקלאות תטריד לא רק את יושבי הארץ, אלא גם את מתיישבי מאדים החדשים. מארק וואטני, גיבור ספר המדע הבדיוני של אנדי ויר "לבד על מאדים", נקלע לבדו לכוכב האדום ושרד בבדידות בזכות תושייתו. לא סתם הוא התגלגל לדמות בסרט בגילומו של מאט דיימון. פתרון לרעב מצא וואטני בדמות תפוחי אדמה המתאימים לגידול בתוך המגורים. הוא השתמש באדמת מאדים, קומץ אדמה מכדור הארץ, ובצואה שלו ושל חבריו למסע כדי לגדל לעצמו את המזון. בניגוד אליו, אנשי משימות מאדים ינחתו בבטחה ויהיו מצוידים בכל שניתן בהתחשב במגבלת המשקל. גם הנושא החקלאי יצטרך לקבל מענה ראוי.

ד"ר גור פינס, חוקר בתחום הגנת הצומח במכון וולקני, עוסק בתחום ששמו ביולוגיה סינתטית. במהלך הפוסטדוקטורט שלו באוניברסיטת קולורדו בארה"ב, הוא שיתף פעולה עם חוקר אחר שמתמחה בתחום, אדם ארקין. "הוא כתב מאמר על הדרך שבה התחום יתרום לקולוניזציה של כוכבי לכת אחרים, והוא אומר שהאסטרונאוטים יהיו חייבים לייצר לעצמם את האוכל שלהם, לרפא את עצמם ממחלותיהם, למחזר לעצמם את המים, ולייצר את החמצן. הוצאת דברים מהאטמוספרה אל המאדים היא יקרה מאוד. בעיני ארקין, אחד המפתחות המרכזיים למשימה הזו הוא ביולוגיה סינתטית, שבה אנחנו מהנדסים מיקרואורגניזמים וצמחים כך שיתאימו לתנאי מאדים.

"אני מאמין שהחקלאות במאדים תתחיל בקנה מידה מיקרוביאלי. אנחנו משתמשים במיקרובים כל הזמן: מייצרים איתם יין, אופים לחם עם שמרים, מכינים יוגורט עם פרו־ביוטיקה, וגם יודעים להנדס אותם. זה כבר לא מדע בדיוני. יש חוקר באוניברסיטת ברקלי שעובד על היתכנות חקלאות במאדים: יש לו חדר שלם שהוא סימולטור של מאדים, עם האדמה הכי קרובה למקור שיצרו מהאנליזה שקיבלו ממאדים, וטמפרטורה ולחץ אטמוספרי ששוררים שם, והוא מנסה לגדל שם כל מיני דברים. נצטרך להנדס את הביולוגיה לצרכינו, כיוון שדברים שקורים באופן

ד"ר כרמית זיו: "בעתיד כשצרכן יקנה את התוצרת החקלאית, יהיו חיישנים שיגידו לו מה מצב הפרי, והוא יקנה על סמך ההעדפה שלו. אנחנו אוטוטו שם"

ד"ר ישי נצר: "לחקלאי תמיד יהיה מקום. הוא יעשה הכול, עם האלגוריתמיקה ומערכות קבלת ההחלטות המשוכללות. אנחנו האגרונומים לא נוותר על החקלאי"

@

אבולוציוני טבעי לוקחים זמן, ואין לנו את הזמן הזה. אנחנו מאיצים את האבולוציה, ואני מאמין שבעוד כחמישים שנה נהיה במקום מתקדם מאוד בביולוגיה סינתטית".

אם נתחיל לפתח חקלאות במאדים, היא תתחיל להזין את עצמה ולהתפתח בעצמה?

"שום דבר הוא לא בבחינת שגר ושכח. אנחנו לא נשלח תפוח אדמה ונסמוך עליו שהוא יתפתח לחקלאות. אם נגיע למאדים עם אורגניזם שיודע לשרוד באטמוספירה ובטמפרטורה הנמוכות שיש שם, ויפתחו אותו כך שהוא ידע לשרוד בעצמו, ואם הוא יהיה מהונדס כדי לעשות מעין פוטוסינתזה - לספוג את הפחמן הדו־חמצני ולשחרר חמצן כמו צמחים - וגם יצליחו לגדל אותו במסות גדולות - תהיה חקלאות על המאדים. הנדסת הביולוגיה לצרכינו היא מעמודי התווך של הביולוגיה הסינתטית. הרבה מעבדות בארץ ובעולם עובדות על זה".

איתן סטיבה, שבתחילת 2022 צפוי להיות הישראלי השני בחלל, יבצע במשימת החלל שלו ניסוי שמוביל ד"ר פינס יחד עם ד"ר דוד בורשטיין מאוניברסיטת תלאביב, הסטודנט דן אלון וד"ר קרין מיטלמן. הרעיון הוא לבחון בעזרת טכנולוגיית קריספר, אם ניתן לזהות מזיקים בכמעט אפס כבידה. עד כה יצא שמעה של הטכנולוגיה בעיקר בזכות פוטנציאל העריכה הגנומית שלה, ובכך שזיכתה את החוקרות שמאחוריה בפרס נובל. כיום היא משמשת את פינס ועמיתיו כביו־סנסור, כלי אבחון שמזהה את אויבי החקלאות בעזרת רצף גנטי.

הניסוי ממשיך למעשה את פועלו של פינס על הכוכב שלנו: "כיום אנחנו משתמשים בקריספר במכון וולקני כדי לזהות כל מיני מזיקים בחקלאות. בדיוק פרסמתי עם ד"ר זיו שפיגלמן מאמר שבו אנחנו מבחינים בין שני וירוסים שקיימים בעגבנייה. אפילו שהם דומים מאוד מבחינה גנטית, הטכנולוגיה עזרה לנו לזהות הבדל קטן ברצף".

גם בעיית זחלי זבובי פירות, אימת החקלאים הישראלים, עשויה להיות בעתיד מאחורינו. בבגרותם זבובי הפירות קלים לאבחנה, אך נכון להיום הזחלים קשים מאד לזיהוי גם לעין מומחה. האויב המעופף מהווה גורם לעיכוב בייצוא סחורה חקלאית, בשל בדיקות ארוכות וניטור בישראל ובארץ היעד. "החזון שלנו הוא לייצר מעין ערכת בדיקה שהנָטר בשדה יוכל להשתמש בה בעצמו, כי יתרונה של המערכת הספציפית הוא שהיא כמעט אינה דורשת מכשירים. להערכתנו תוך שעתיים נדע מה יש לנו ביד. פתרונות כאלה יהיו נפוצים בעתיד, בדיקות מהירות ואמינות. אנחנו מתכננים גם לדגום בתי חולים ולבדוק בעזרת הטכנולוגיה אם יש עלייה בכמות הגנים שעמידים לאנטיביוטיקה".

אחד השימושים המעניינים של הכלי האבחוני תהיה להקנות פתרון לאסטרונאוטים שעתידים לבלות זמן רב בנסיעות ארוכות, ובזמן הנסיעה והנחיתה יהיו מנותקים מכל מקור סיוע. "הם יצטרכו ללמוד להסתדר לבד. אני מאמין שבעזרת הכלי הזה, שהוא כלי פשוט יחסית, הם יוכלו לעשות דיאגנוסטיקה לעצמם ולמצב היבולים שהם יגדלו. הם יוכלו לזהות וירוסים, רימות, פטריות. כמובן כל זה בהנחה שמדובר באויב שאינו חייזרי ומבוסס על דנ"א".

יהיו וירוסים וזחלי זבובים בחלל?

"זחלים כנראה שלא, בהנחה שהאסטרונאוטים יעשו עבודה טובה וישמרו על סטריליות לפני שהם עולים לחללית. אבל הווירוסים יגיעו איתם לחלל, אין מנוס, ולכן הטכנולוגיה שלנו יכולה להועיל. הניסוי שלנו בא לבדוק אם הטכנולוגיה ישימה באפס כבידה, כי לפחות על סמך הספרות אין לנו תמונה ברורה במצב של מיקרו־כבידה.

"לדעתי העתיד החקלאי נמצא בטכנולוגיות האלה. אנחנו מכירים את עובד האדמה הקלאסי, עם הטורייה והטרקטור, אבל בעיניי גם לייצר דלק ביולוגי ושמרים זו חקלאות. לייצר כימיקלים שאנו זקוקים להם זו חקלאות. אני עובד למשל על פרויקט של ייצור פרומוֵני מין של מזיקים בשמרים כדי למשוך אותם למלכודת. הכול נמצא תחת הגדרת הגג של חקלאות. אני מאמין שתהיה לנו תעשיית בשר מלאכותי וחלב מלאכותי, שתופסים תאוצה ויקטינו את סבל בעלי החיים. העתיד כבר כאן".

ד"ר גור פינס: "אם נגיע למאדים עם אורגניזם שיודע לשרוד באטמוספירה ובטמפרטורה הנמוכות, וגם יצליחו לגדל אותו במסות גדולות - תהיה שם חקלאות"

אריאל ארליך

he-il

2021-09-17T07:00:00.0000000Z

2021-09-17T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.makorrishon.co.il/article/281947430982190

Israel Hayom