קרב ציוצים מינימליסטי התחולל השבוע בין מרב מיכאלי לאיילת שקד. הרקע למיני־אירוע היה ציוץ של ח"כ נעמה לזימי מהעבודה, שבירכה את יו"ר ועדת הכספים ח"כ אלכס קושניר (ישראל ביתנו) על שנענה לבקשתה לא לאשר את סעיף 46 לעמותת "עד כאן". לזימי הוסיפה בדידקטיות בררנית: "גוף שרודף פעילי שלום וזכויות אדם, במעשים פליליים ומפוקפקים, עם תורמים אנונימיים, לא צריך לקבל את כספי המדינה דרך הטבות מס". כי תורמים אנונימיים והטבות מס נוסח סעיף 46 הם חוקיים ולגיטימיים רק כשהקופה הרושמת מצלצלת בסניפי עמותות שמאל.

השרה מיכאלי צייצה מחדש בחגיגיות את הצהלה של לזימי, והבהירה: "ורק התחלנו". חברתה לקואליציית הריפוי, השרה שקד, הגיבה ב"וסיימתם. אחרי הבדיקה ברשות המיסים, הנושא יחזור לדיון בוועדת כספים ועד כאן תאושר".

במציאות מתוקנת עמותת "עד כאן" לא הייתה צריכה לבוא לעולם. מדינה חפצת חיים הייתה עושה בעצמה את עבודת הקודש שעושים חברי העמותה, ולא נדרשת לכוחות חוץ שישמרו על מפקדיה, שריה ויועציה. בשעה שארגוני "זכויות אדם" דוגמת "שוברים שתיקה", "אנרכיסטים נגד הגדר" ו"לוחמים לשלום" מכפישים את חיילי צה"ל בשקרים ומתירים את דמם ודרכונם של מנהיגי ישראל בהגדירם כפושעי מלחמה, "עד כאן" נלחמת מבפנים. אנשי הארגון חוקרים, בודקים וחושפים את השקר של השמאל הקיצוני, אירוע אחרי אירוע. ללא מטרת רווח, פעילותם מוקדשת כולה לטיהור שמה של המדינה היהודית כך ששמאלניה יוכלו לזרוק את התינוק עם המים הציוניים על אדמת האג. מפלגת העבודה, שעומדת על כתפיהם של בוני המדינה ומייסדיה, גאה במיוחד בהישג האנטי־ציוני הזה שלה. והיא אכן רק התחילה לעבוד.

קרב־רב נוסף, גם הוא בתוך זירת הקואליציה, התקיים השבוע בין יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט ח"כ גלעד קריב ובין השר מתן כהנא. קריב פעל לעיגון עקרון השוויון בחוקי היסוד של מדינת ישראל, בניגוד להסכמים הקואליציוניים; כהנא הבהיר שזה לא יקרה. בינתיים. "המחנה השמרני שנכווה בחמין במהפכה החוקתית של 1992 נזהר בפושרין בניסיון המהפכה החוקתית השנייה של קריב ,"2021־ב הבהיר כהנא.

כמו חברותיו לסיעת העבודה, גם קריב, איש התנועה הרפורמית, בא לעבוד. עם כל הכבוד לניסיונות של כהנא ושקד לעצור את הדהירה, לרשותם עומד כוח פוליטי דל ומוכה של שאריות מפלגה, מול קבוצה מגובשת שמקבלת רוח גבית מבוחריה ותקשורתיה. אין לה איך לטעות, אין לה מה להפסיד. רק רווחים צפויים בהשקעת ההון של השמאל הישראלי. אנשיו יודעים שהם עומדים מול חלון הזדמנויות צר, ואת הזמן הקצוב הזה הם מתכוונים לנצל היטב, לפני שהימין יתעורר והמגזר הערבי יתערער.

כאשר יגורנו וצעקנו וזעקנו בא לנו. האשליה של בנט שהוא יכול לעמוד בראש ממשלה שהוא ינווט בה אף על פי שהוא מיעוט אידיאולוגי בתוכה - נולדה להתנפץ. בנט הבטיח ממשלה שמנטרלת את עצמה, אבל בינתיים הוא וחבורתו לבדם מנוטרלים בה. הם יכולים להביע אי שביעות רצון ממהלכים שונים. הם יכולים לצייץ מורת רוח ולא יותר. בנט לא חילק את תיקי הממשלה, והוא גם לא האיש שבידו לקחת אותם בחזרה, אם מי מהשרים חורג מהקו הקואליציוני המאולץ שצייר.

ערב השבעתו הבטיח בנט שהממשלה לא תיגע בנושאים רגישים, רק תנהל מדינה ותקציב. אלא שכל הנושאים הרגישים עוברים דרך התקציב. הוא טען שאומנם לא יהיו צעדים מרחיקי לכת לטובת הימין, אבל גם לא יהיו כאלה לטובת השמאל. הרי כולם תלויים בכולם. למעשה, וכפי שהוזהר היטב מראש, ימינה היא היחידה שתלויה באחרים. אין לה לאן ללכת, ואין לה את מי לרתום לעגלת הימין שעל גביה התיימרה להיבחר.

שעה שהשר בני גנץ נפגש עם ראש הרשות והשר יאיר לפיד מבצע החייאה למשא ומתן מול אותה רשות, כאילו אירועי החודשים האחרונים לא רמזו לו שיש לנו בעיה גדולה יותר לפתור כרגע, בנט נראה חלש ונטול כל יכולת לשמר את האיזון שהבטיח. הוא היה משוכנע שבכוחו כראש ממשלה לנווט את המדינה עשר מעלות ימינה מהממשלה היוצאת, אבל המצפן שלו איבד כיוון. ממשלת השמאל בראשות ימינה פונה מערבה ועולה על מחלף .'92 בניגוד לאשליות של בנט, אין שום מחסום בדרך, אפילו לא פסי האטה. את הדרך המהירה ורבת הנתיבים הזו הוא עצמו סלל עבור מיכאלי וחבריה.

והנה מי שלא השמיעה את קולה השבוע: האופוזיציה. למה? היא בדיוק עסוקה בהחרמת הוועדות ובהכחשת קיומה של הממשלה. ככה טוב לה. "עד כאן" יספגו הפסד שישבש את עבודתם למען ישראל? שיספגו. ההתנחלויות יופלו לרעה בתקציב, בלי קשר למצב החברתי־כלכלי הייחודי של כל אחת מהן? שיופלו. נתניהו לא ראש הממשלה, אז אנחנו עכשיו ברוגז ולא משתתפים במשחק הזה שנקרא ניהול המדינה. שיהיה איחוד משפחות ערביות, שתסתכן הדמוגרפיה, שילכו לעזאזל הישגי הליכוד דאשתקדיים. לא מכירים בממשלה ולא מכירים במציאות וזהו. יוצאים לחצר המשחקים של טוויטר וצועקים על הרעים.

מי אמור להילחם בינתיים על עמדות הימין? מי אמור לשרטט גבולות נוקשים לנטייה החדה שמאלה, שמנוגדת לרצון הבוחר שהכניס לא פחות משבעים מושבים של ימין אידיאולוגי לכנסת ישראל? בשביל מה אתם שם? בשביל לצרוח במליאה כשראשי הקואליציה נואמים? את זה גם אנחנו עושים מדי ערב מול הטלוויזיה וברשת כבר עשרות שנים, וזה עוזר באותה מידה. תפקיד הקואליציה להפיל ממשלות רעות אבל גם להתמודד איתן, לא לכסות את הראש בשמיכה ולומר לעצמה שהצל הגדול לא שם.

נבחרתם כדי להילחם מבפנים – בכיפוף ידיים, בדילים, במזעור נזקים. ממשלות אוסלו וההתנתקות לימדו אותנו שחילופי שלטון בעתיד יוכלו אולי לעצור סחף רע ונמהר, אבל לא יוכלו לשנות את העבר. 0

שברו את הכלים