לא שיקולים מוסריים שמבחינים בין טוב לרע, אפילו לא רגשות אנושיים של צדק או חמלה. השאלה היחידה שרלוונטית היא מה יעשה אותך שמחה?!

לא מזמן התפרסם מחקר שמנסה לבדוק סיבות לעזיבת הדת לפי כל מיני פרמטרים. המחקר בדק מאפיינים שונים של החיים בבית ההורים (הצבת גבולות, פתיחות ועוד), והמאפיין שנמצא המובהק ביותר הוא האווירה בבית: כשהייתה אווירה שמחה, הילדים נטו להמשיך באותה הדרך. לא שאלות עמוקות באמונה, ולא הקושי המוסרי שבמצוות מחיית עמלק; השאלה המרכזית ביותר שאותם נערים שאלו את עצמם היא: האם היהדות ‪.makes us happy‬

יש פסוק מאוד מפתיע בשלהי ספר דברים: "ַּתַחת ֲאֶׁשר ֹלא ָעַבְדָּת ֶאת ה' ֱא־ֹלֶהיָך ְּבִׂשְמָחה ּוְבטּוב ֵלָבב... ְוָעַבְדָּת ֶאת אְֹיֶביָך ְּבָרָעב ּוְבָצָמא ּוְבֵעירֹם ּוְבחֶֹסר ּכֹל". גם אם עבדת את ה' א־לוהיך, מסבירים חז"ל, אבל לא עשית את זה בשמחה ובטוב לבב - זו סיבה מספיק טובה כדי לשלח בך אויב אכזר שאותו תעבוד ברעב ובצמא ובחוסר כול. ובמילים של הרמב"ם בהלכות לולב: "כל המונע עצמו משמחה זו - ראוי להיפרע ממנו".

מתברר שלא רק בעיניים של דיסני השאלה מה עושה אותי שמח היא שאלה קריטית. יותר ממה שיכולנו להעלות בדעתנו. עבודת ה' שלא משמחת אותך, אומרת התורה, היא עבודת ה' שסופה להתפוגג. יש גבול לכוח המשיכה שיהיה לדתיות כזו, שמבוססת על מחויבות וחשיקת שיניים, עבור הדורות הבאים. אם אנחנו רוצים שהחוויה הדתית שלנו תהיה בת־קיימא, שיהיו לה "יורשים", היא חייבת ‪to make us‬ .happy

אלא שבניגוד לדיסני, התורה לא משאירה את השאלה "מה יעשה אותי שמח" ליד המקרה או לכוחות השוק. היא מגדירה את השמחה עצמה כמשימה; המשימה הראשונה של השנה, מיד אחרי הימים הנוראים. אחרי שהקדשנו ארבעים ימי תשובה לתיקון המעשים ולקבלת עול מלכות שמיים ועול מצוות, הגיע הזמן לדאוג שהעול הזה יעשה אותנו אנשים שמחים יותר.