מקור ראשון

דו"ח מחלה

בואו לבקר, תתעניינו, אבל לא בטוח שכדאי להביא אוכל. המדריך למעודדי המבודדים

רביטל ויטלזון־יעקבס צילום: אפרת אשל Revitelzon@gmail.com

לעל ראשונה אני יכולה להתחבר לחלוטין למצוות ושמחת בחגך. בזמן כתיבת שורות אלה אנחנו

6/7 מאומתים, אם הבכורה לא תצטרף לחגיגה, והיום, שישי לראשונה נצא כולנו מהבית, וסוף־סוף אני יכולה להתחבר לשמחת סוכות. אני, שאין טיסה שאני לא לוקחת אליה איתי את הכרית מהבית, אני, זו שמבקשת שיכתבו על מצבתה "מה טוב לנדוד אך טוב יותר לחזור", יותר מזה, אני שהוכחתי מעל לכל ספק שמהקמפינג תיפתח הרעה (שם נדבקנו בקורונה הארורה) אשמח לצאת מהבית ולא חשוב לאן. בשלב מסוים הייתי בוחרת את התור לבדיקת קורונה לפי מתחם הדרייב־אין הכי לא יעיל, רק כדי להיות כמה שפחות בבית. ועכשיו, לאן נצא? שאר החברים עוד אוכלים בידודים ולמי יש מצב רוח בכלל לעשות משהו? ועדיין. ההחוצה הזה. משיב נפש.

אז עכשיו, כשאני למודת ניסיון, יודעת שעות פתיחת מתחמי קורונה בעל־פה, עושה בדיקות ביתיות מתוך שינה ופיתחתי מיומנות כזו שאני יכולה להשחיל את המטוש מהאף אל תוך החך וחזרה (סתם, לא) - הכנתי מספר כללי אצבע לקהילה התומכת את המשפחה המאומתת. וכמו שאומרים - שורות אלה נכתבו במדחום, מטוש ואבץ.

האמא כותבת בקבוצה שהילד מאומת? רק תגובה אחת רלוונטית: "רפואה שלמה". גג, "תרגישו טוב". לא "את מי הוא ראה?" "ממי הוא נדבק?" ו"אם הוא התלונן שמגרד לו הראש למה שלחתם אותו לבית ספר"

.1

| | י"א בתשרי תשפ"ב | 17.9.2021 (לא כל תלונה היא תסמין, שם, שם). את החקירות האפידמיולוגיות תעשו בעצמכם. מולכם אמא עם דופק מואץ, אלף חרדות ומיליון סימני שאלה. תניחו לה.

בואו לבקר. אתם לא מבינים כמה הביקורים שלכם הם בבחינת מים צוננים על נפש עייפה. הם אור, הם סיבה להתלבש, הם סיבה להגיד לילדים - שנייה חמודים, תנסו לא להרוג אחד את השני, יש לנו

.2

אורחים. שבו מרחוק, שימו מסכה, גם אנחנו. דברו איתנו מהחלון. רק תנו לנו לדבר עם מישהו שהוא לא אנחנו או רופא הילדים. בואו לבקר, במיוחד בשבת ובחגים, שזה הכי־הכי קשה. היום הראשון של ראש השנה עבר עלינו בביקורים משמחים מבוקר ועד ערב, הגשנו והוצאנו וחייכנו. ביום השני, כשהחברים הלכו (בצדק) למשפחות אחרות, הלבד היה מטריף. כבר אין נושאי שיחה למעט מה אוכלים, מה אכלנו ומה נאכל. ובאמת שכבר אי אפשר לסבול אחד את השני. אפס שלום בית, אפס משילות, אפס חסינות. חייבים מישהו מהחלל החיצון.

לכל מביאי האוכל. ראשית יבורכו הידיים, אבל כמה טיפים ממני: ייתכן שביישובים צריך לנהל את הארוחות לחולים, כמו בשבעה או ארוחות יולדת. פשוט, כי כואב לי הלב לראות אמא לארבעה קטנטנים מביאה לי את הפסטה הכי מפנקת בעולם, יודעת את המחיר שהיא שילמה על הסיר הזה, איך היא מסרה נפשה על ההכנה שלו, ועל ההבאה שלו. ולו רק ידעה ששנייה לפניה הביאו לנו שניצלים נהדרים ואנחנו בשריים. זה לא שאני לוקחת כמובן מאליו את עצם ההבאה, הכי לא. פשוט כאמא לאמא, כואב לי הלב שתעבדי לחינם. זכויות־על (ושוב, סליחה על החוצפה, אני אומרת תודה על כל מה שהביאו לי!) מגיעות למי שבדקה לפני מה אנחנו רוצים. לצערי לא רק התחשבתי בחשקים שלי, אלא אשכרה עשיתי מכרז לילדים, ואיזה כיף היה לקבל מה שבדיוק חלמת עליו באותו הרגע. ָמן מהשמיים פשוטו כמשמעו.

להתעניין בווטסאפ בימינו זה מושלם, אפילו עדיף על להתקשר, אבל לשלוח הודעה קולית של חמש וחצי דקות, רובה בניסיון להשתיק את הילדים כשאת בדרך לבית הספר - לא מגניב. ועוד דבר, אם לא הגבתי, אל תשפטי אותי. שמחתי מההודעה שלך והבטחתי לעצמי שכשאני אחזור לחייך אני אחזור אלייך. אבל שיקרתי, לעצמי. אבל רציתי. באמת שרציתי.

ספרים ומשחקים זה מצוין. נשמח להם במיוחד בשבתות ובחגים. ולא צריך לקנות, אלא להשאיל. ובבקשה תכתבו את השם שלכם על המשחק. ויותר חשוב מזה, אם אתם מביאים פאזל 1,500 חלקים שחסר בו חלק אחד, תכתבו, כי אנחנו עדיין מחפשים מתחת לבלטות אם זה אנחנו איבדנו אותו או לא.

בהזדמנות זו אני רוצה לברך על הזכות להיות במצב הזה, בתוך קהילת כפר־הרא"ה המדהימה. אין עליכם, ושנחזיר לכם רק בשמחות. ואם תראו בסוכות משפחת סופרעל שנכנסת בריחוף לכל אטרקציה - זה אנחנו. אל תפריעו.

.3 .4 .5

אין נושאי שיחה למעט מה אוכלים, מה אכלנו ומה נאכל. ובאמת שכבר אי אפשר לסבול אחד את השני. אפס שלום בית, אפס משילות, אפס חסינות

ביקורת תרבות

he-il

2021-09-17T07:00:00.0000000Z

2021-09-17T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.makorrishon.co.il/article/282626035814958

Israel Hayom