מקור ראשון

נאחזים באוויר

כל כך הרבה מלל נשפך על מכחישי הקורונה, וכל כך מעט על מכחישי משבר האקלים שפוקד אותנו

רחלי מלק־בודה rachelm@makorrishon.co.il

בהיישוב אחד האתמולים, כאשר הכלב החדש שלי דרש את הטיול היומי שלו באמצע שעת צהריים לוהטת, התהלכתי בשביל ההיקפי של

תוך פליטת אנחות כבדות שאינן הולמות את גילי. לא היה זה רק בגלל מצבי ההריוני, היה פשוט חם לאללה. למרות שהיו אלה ימי החופש הגדול, נפש חיה לא הסתובבה ביישוב. הטיול הסתיים מהר משתכננתי, וכשחזרתי הביתה ילדיי היו שרועים על הספה עם סמארטפוניהם ועל פניהם מבע ריקני ועייף. החום השבית אותם. אפילו המזגן נאבק עם עצמו כדי לא לאכזב.

פתאום זה הכה בי – בעוד כמה שנים, כנראה לא הרבה, נכדיי וצאצאיי לא ידעו מה זה לצאת החוצה מהבית בקיץ. כשאני הייתי ילדה, ילדים היו מסתובבים בשעות הצהריים בחוץ ומשחקים בקלאס וגומי וחבל. ברוב הבתים עדיין לא היו מזגנים, ובכל זאת נשבו בבית רוחות קרירות לעת ליל ואפשר היה לגור בחדרים עם מאווררים. כל זה כנראה לא יקרה לצאצאים שלי, משום שלהורים שלהם, בפשטות, לא אכפת.

עד היום לא עצרתי לחשוב שעל פי כל המדדים, מזג האוויר הולך להיות בלתי נסבל בעוד כמה שנים. כולנו רואים את זה, אבל משום מה רובנו מעדיפים להעלים עין. החורפים הולכים ומתקצרים, וגם כשכבר מגיע גשם זה במערכות משוגעות וקצרות. משהו רע מאוד קורה פה. אנחנו בדרך לקטסטרופה וצועדים אליה בעיניים עצומות. וכאילו לא מספיק מטריד העניין הזה, איכשהו קרה שגם לתוך שאלת האקלים הצליחו להחדיר את פוליטיקת הזהויות והקיטוב.

כמה אכפת לדתיים־לאומיים מנושאי | | י"א בתשרי תשפ"ב | 17.9.2021 אקלים? על פי סקר של דיירקט פולס, שנערך עבור החברה להגנת הטבע בינואר 2020 בקרב בוגרי הציונות הדתית, 81.6 אחוזים מהמשיבים הצהירו כי נושאים כמו שטחים פתוחים, מערכות אקולוגיות, ניקיון ומניעת זיהומי נחלים חשובים להם מאוד. אך כאשר נשאלו מה עמדתם כלפי משבר האקלים, כ־06 אחוזים מהם השיבו כי כלל לא שמעו עליו, או ששמעו ואינם מאמינים שהוא קיים או אדישים אליו.

זה לא מאוד מפתיע, בהתחשב בעובדה שבקרב חוגים מסוימים בימין נעשים ניסיונות ממוקדים להפעיל את הציבור השמרני לכיוונים של הכחשת משבר האקלים. דיבורים על משבר אקלים, כשהם נופלים על אוזניהם של אנשי השוק החופשי, לרוב ייתקלו במבט מזלזל ומשתומם.

"נדיר להיות אישה דתייה שהיא חלק מהתנועה הסביבתית", מודה בפניי גיתית ויסבלום, אחראית קשרי ממשל בחברה להגנת הטבע. "נראה כאילו לקחנו על עצמנו דגלים מאוד חשובים של יישוב ארץ ישראל ופרויקטים חברתיים, אבל הדגל הסביבתי מתויג ככזה ששייך למחבקי עצים סהרוריים. אנשים לא מבינים שאם לא נדאג לטבע אנחנו נראה את ההשלכות.

"הרבה פעמים אנחנו משתמשים בנושא הביטחוני בשביל לחבר את הימנים לנושא", היא מודה, "כי להגיד להם 'תקשיבו, בעוד כמה שנים לילדים שלכם יהיה קשה יותר לנשום או לשחק בחוץ', פחות מדבר אליהם. הימין, באופן טבעי, נגד רגולציה. אבל ברגע שיש משבר גדול, כמו בקורונה, חייבים כללים שיגדירו איך מנהלים אותו. אם רוצים שיהיו פחות פליטות ממכוניות או מתעשייה כדי שיהיה פחות חם, צריך לקדם אנרגיות מתחדשות, ובשביל זה צריך רגולציה. אי אפשר להסתמך על שוק חופשי בעניין הזה. אם לא תהיה ביקורת על איכות המים או על התפלה או על קידוחי גז - נרגיש את ההשפעה בחיים שלנו".

אני רחוקה מלהיות אדם ירוק. יש לי עוד הרבה מה להתקדם בתחום הזה, אבל השבוע, בטיול עם הכלב, הבנתי משהו. את המחיר ישלמו הילדים שלי. סוכות מתקרב, ואולי כדאי שנשאל את עצמנו איך הוא ייראה בעתיד. יש סיכוי סביר שבעוד כמה שנים לא נוכל יותר לשבת תחת הסכך. כולנו נהיה 'מצטערים', וכולנו נשאל את עצמנו איך העלמנו ככה, במו ידינו, את משבי הרוח הקרירים שידענו בילדותינו.

סוכות מאלץ אותנו לצאת החוצה, ועל ידי היציאה מאזור הנוחות – גם לסגל מבט אחר על ההתרחשויות סביבנו. כל כך הרבה מלל נשפך על מכחישי הקורונה ומתנגדי החיסונים שעסוקים בעצמם ובנוחיות שלהם, וכל כך מעט מבטים מופנים פנימה, אל הכחשת האקלים היומיומית של ציבורים שלמים שחיים בארץ הזאת, טוענים שהם אוהבים אותה, אבל לא מוכנים להביט נכוחה לעבר המציאות ולומר בגילוי לב – משהו רע מאוד קורה פה עם מזג האוויר, ולא יכול להיות שזאת לא תהיה גם הבעיה שלנו. חג שמח.

כולנו רואים את זה, אבל משום מה רובנו מעדיפים להעלים עין. החורפים הולכים ומתקצרים, וגם כשכבר מגיע גשם זה במערכות משוגעות וקצרות. משהו רע מאוד קורה פה

ביקורת תרבות

he-il

2021-09-17T07:00:00.0000000Z

2021-09-17T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.makorrishon.co.il/article/282634625749550

Israel Hayom