דקה אחת אחרי תחילת הריאיון מאיה ויהודה דביר נושמים לרווחה. זה קורה בזכות העובדה שהחלטנו לדלג על שאלת "איך הכול התחיל". "כששואלים אותי מה השאלה שאת הכי לא אוהבת - אז התשובה היא זאת. די, הרי לא התחלנו אתמול", מאיה צוחקת. אבל העובדה הזו מעידה על מספר הפעמים הרב שבני הזוג סיפרו איך כל זה קרה, ועד כמה סיפור ההצלחה שלהם יוצא דופן. ובכל זאת, לטובת מי שפספס, הנה תקציר האירועים.

ההצלחה תפסה את מאיה ויהודה לגמרי בהפתעה. אי שם בשנת 2016 כשבני הזוג בוגרי בצלאל חיפשו דירה בתל־אביב ופרסמו ציור שבו הם נראים עם ארגזי קרטון בדרך לעיר הגדולה, במטרה לקבל המלצות מחברים ומחברים של חברים על דירות שמתפנות. הפוסט ובעיקר הציור זכו לפרגון, שיתופים ולייקים מעבר למצופה, מה שטרף את הקלפים וגרם להם להבין שיש פה משהו שכדאי להתעכב עליו ולחשב מסלול מחדש.

והם לא טעו: מאז הספיקו השניים להפוך לאמני קומיקס בעלי שם עולמי בזכות סדרת הקומיקס שלהם ‪One of‬ ‪,Those Days‬ שמציגה את הרגעים היומיומיים האישיים שלהם בציורים מלאי קסם שעולים בעקביות שבוע אחר שבוע לרשתות. הם מרצים בכנסי קומיקס ואנימציה בארץ ובעולם, כשמאחוריהם מיליוני עוקבים ברשתות ובפלטפורמות השונות שהם מקפידים לתחזק בעקביות ולהמציא את עצמם שם מחדש.

"בעולם הזה אי אפשר להיות שאנן. זה נראה מאוד זוהר ונוצץ מבחוץ שיש לך קהל, אבל אחת הסיבות שיש לנו קהל כזה גדול היא כי אנחנו עקביים. אם תפסיק להיות רלוונטי אז אנשים לא יעקבו אחריך ובצדק, לא כי הם מענישים אותך אלא כי הם ממלאים את החיים שלהם בעניין", מספרת מאיה.

גם את הרגעים האפורים של שגרת היומיום הם מצליחים לצבוע, תרתי משמע, באסתטיות, הומור וקריצה. ואם כל זה לא מספיק, במקביל להצלחה המקצועית הגדולה הם הספיקו גם להפוך להורים לשניים, אבל לחלק הזה עוד נגיע בהמשך.

מה היה החלום המקצועי שלכם לפני שההצלחה שיבשה לכם את התוכניות?

17.9.2021 מאיה: "תכננו להגיע באיזשהו שלב | י"א בתשרי תשפ"ב | |

לארצות־הברית ולעבוד עבור החברות הכי גדולות שיש - מארוול, דיסני ודומיהן. כיוונו את הקריירה שלנו לשם כי בתור אמני קומיקס זה מה שנראה לנו הטופ של המקצוע. ואז הגיעה הסדרה ופתאום אמרנו, רגע, זה הרבה יותר שווה לעבוד בשביל עצמך ולא בשביל חברות שאף אחד לא יודע שאתה זה שמצייר בפועל. הרי במקומות כאלה השם שלך לא קיים, אלא רק שם החברה.

"כשאנחנו נוסעים לכנסים אנחנו פוגשים אמנים אדירים, אגדות שאנחנו בעצמנו גדלנו עליהם, והם בכובע של מי שאנחנו רצינו ושאפנו להיות מבחינה מקצועית. הם אומרים שמזל שלא באנו, כי מעבר לעבודה הקשה, אם הם נניח רוצים להוציא ספר הם לא יכולים, החוקים שם לא מאפשרים את זה - ברגע שאתה מצייר עבור מישהו, הציור לא שייך רק לך. אז בהיבט הזה אנחנו שמחים שיצא ככה ולא לכיוון שכיוונו מההתחלה".

הזכרתם את עניין הקומיקס בארץ. בישראל להיות אמן קומיקס זה משהו שכמעט לא קיים.

מאיה: "זה מאוד נישתי בארץ. עולם הקומיקס עבר שינוי עם כל סוגי התכנים שיש בעולם, הרי הצורה שבה היינו צורכים תכנים השתנתה כי יש רשתות חברתיות. פעם היית קונה וקורא חוברות קומיקס. היום הקהל שצורך את זה כאן בדרך המסורתית של חוברות וספרים הוא מאוד ספציפי ומבחינת חנויות קומיקס בישראל מדובר על חנויות בודדות. כן יש מגזינים שמפרסמים קומיקס על בסיס קבוע אבל אי אפשר להתפרנס רק מזה, זה לא מספיק. אם אתה רוצה לפרוץ, להצליח ולהתקיים מאמנות קומיקס בארץ זה אתה לבד, בזכות עצמך".

מסביב לשעון

הם מתגוררים בקיבוץ בצפון והורים לשני קטנטנים: אריאל בת שנתיים ואיתן בן חצי שנה. את המפעל העצום הזה שהקימו בעשרים אצבעותיהם, הם מנהלים בעצמם מהסטודיו הביתי. האתגר בשילוב של הורות וקריירה שמוכר לכל הורה, מקבל אצלם משמעות קצת שונה. "נכון שאומרים 'או משפחה או קריירה' אבל אני מאוד נגד זה", אומרת מאיה, "החלום שלי זה שיהיה לי גם משפחה וגם קריירה, ואני לא מוכנה לוותר על אף דבר מהם. מה שכן, אנחנו מכירים בכך שזה קשה. טסנו המון כשאריאל הייתה בת כמה חודשים. הדברים לא באים זה על חשבון זה, אבל המשמעות היא שזה מאתגר ושיש תקופות שזה יכול להאט. למרות שבדיעבד אני חושבת מה עשינו ואז אני אומרת לעצמי 'רגע, לא אמרנו שאנחנו מאטים את הקצב?'" | | י"א בתשרי תשפ"ב | 17.9.2021