הנסיך הראשון שהתאהבתי בו היה נסיך פרס. זה היה בסביבות גיל .12 בילינו יחד שעות על גבי שעות בניסיון להעביר אותו את מסלול המכשולים עד לנסיכה שחיכתה בסופו כלואה ובודדה. זה יכול להישמע כמו מקרה קלאסי של התאהבות בנסיך לא אמיתי שמוכן להקריב את חייו כמה פעמים ביום למען האהבה, אבל האמת שזה היה שיעור חשוב מאוד בהבנה שאסור לי לעולם לשבת לחכות להצלה כי אין סיכוי שהיא תגיע. לא משנה כמה פעמים הסברתי להוד רוממותו שהוא צריך לקפוץ מעל החרבות השלופות כשהוא מסתכל קדימה, תמיד רגע לפני הקפיצה בשלב האחרון הוא היה מסיט את הראש ומתבלבל. לימדתי אותו להילחם בשלדים המסוכנים אבל הוא שוב ושוב נתן להם לנצח אותו. אחרי מאות ניסיונות הצלחתי פעם אחת ויחידה להביא את הנסיך אל הנסיכה בקצה המסלול התרגשתי לראות אותה וחיכיתי לראות מה יקרה. ואז השער של התא שלה נפתח אוטומטית כשהנסיך רק עמד שם והסתכל. כל כך הרבה מאמצים הוא השקיע בשביל משהו שהיא הייתה יכולה לעשות לבד, לו רק הייתה מנסה.

משדה הקרב, דרך העלמה במצוקה ועד הכביש המהיר - כותבי מוצש חוזרים למשחק המחשב הראשון שריתק אותם למסך