נגיד שקוראים לי יונתן למרות שזה לא השם האמיתי שלי (מסיבות מובנות) ואני בחור ישיבה. אני נוהג לומר שאני לא רק לומד בישיבה, אלא גם מחובר אליה מבחינה מהותית ברמ"ח ושס"ה. הכינוי שלי הוא "ישיבישער בנשמה" על שם פייק־פרופיל שיש לי בפייסבוק. התוכן בפרופיל שלי הוא סופר נישתי ומאוד־מאוד מגזרי ואני מעלה בו בעיקר "ממים" ומדי פעם רגעים מצחיקים מחיי היומיום שלי בישיבה.

בישיבה שבה אני לומד, לא הרבנים ולא הבחורים יודעים שאני מחזיק ברשותי סמארטפון וכמובן הם אינם מודעים לכך | | י"א בתשרי תשפ"ב | 17.9.2021 שאני מתפעל פרופיל פופולרי ברשת החברתית. בישיבה שלנו מי שנתפס עם סמארטפון, נשלח אחר כבוד לביתו, לרוב לצמיתות. והאמת שזה די מובן. ישיבה היא בין היתר גם חממה שאמורה לשמור על הבחורים מפגעי העולם החיצון, וזה לא כל כך אפשרי כשיש לבחור גישה לאינטרנט.

לפעמים אני מנסה לדמיין את התגובה של החברותא שלי (שסיים ש"ס לא מזמן) אם הוא יגלה שיש לי סמארטפון. רמז: כנראה לא נמשיך ללמוד יחד. וזה לא כי הוא אדם רע או קיצוני, הוא פשוט מאמין באמת ובתמים שמי שמחזיק סמארטפון לא יכול להיות ברמה רוחנית מספיק גבוהה ובוודאי שלא להתרכז בלימוד. אם הוא יגלה שיש לי סמארטפון, אוטומטית אהפוך מבחינתו לסוג ב'.

בהתחלה, הפריע לי מאוד הצורך להסתיר, הרגשתי גוי גמור ושאני חי חיים כפולים. וזה חוץ מההרגשה של הפחד התמידי שמא אתפס. יום אחד שכחתי לנעול את הדלת של החדר בפנימייה, ופתאום אני רואה את הדלת נפתחת. אין לי איך לתאר את דפיקות הלב שלי ואת הצבע שאזל לי מהפנים, אבל אז, למרבה המזל, נכנס חבר טוב שלי. הוא ראה את הסמארטפון וראיתי איך הבעת הפנים שלו משדרת חוסר אמון, עצב וזעזוע. ניסיתי להסביר לו שהכול בסדר, ואני עדיין בחור ישיבה, אבל הוא לא קנה את זה כל כך ומאז הקשר שלנו התרופף. פתאום זה הכה בי, אולי אני באמת פחות בחור ישיבה?

אני חי עם הסתירה הזו יום־יום. יוצא שאנחנו יושבים קבוצה של כמה חבר'ה בלילה ומדברים נגד סמארטפונים ואינטרנט ואני כמובן מהנהן ומסכים עם כל הדברים שנאמרים אבל אחרי שתי דקות, מתחת לשמיכה, אני מעלה לדף שלי מם קורע על סיטואציה שקרתה תוך כדי השיחה. הזמן עשה את שלו והתרגלתי לעובדה הזאת. לנוחות שבה ולמועקה. רוב חבריי כבר התחתנו ואני מוכרח לייצר לעצמי תעסוקה כדי לא להשתעמם בשעות הפנאי - דבר שעלול לגרום לי לעזוב את הישיבה, ובזה אני לא מעוניין משלל סיבות. קצת אירוני שבעצם הסמארטפון הוא זה שמחזיק אותי במקום טוב יותר מבחינה רוחנית. אבל אירוניה זה אני.