"לפטר את בר־לב", ציטטה הכותרת הראשית של מעריב בגליון .9.1.1986־ה הקורא לפיטוריו של המשטרה חיים בר לב היה שר אחר בממשלת החילופים ההיא, יוסקה שפירא ממפלגת הציונות הדתית "מורשה". הרקע: סיור אימה של ועדת הפנים של הכנסת בהר הבית שהתקיים בעקבות חשש – אשר התברר לימים כמוצדק – שהמוסלמים מבצעים חפירות בלתי חוקיות בחללים התת־קרקעיים של אורוות שלמה.

בראשות ועדת הפנים ניצב אז ח"כ דב שילנסקי מהליכוד והוא עלה ההרה עם עשרות חברי כנסת מצויד בברכת הדרך מהרב שלמה גורן. גם אז, כמו היום, האשימה המשטרה את הח"כים באחריות למהומה לאחר שהתעקשו לצלם את הנעשה באורוות שלמה למרות התנגדות המופתי הירושלמי והווקף לכך. היה לווקף, מתברר, מה להסתיר.

"אטבח אל־יהוד", צעק המון ערבי לעבר הח"כים בכניסה לאורוות שלמה. אלה נתקלו בהתנגדות אלימה של אלפי מוסלמים שהוזעקו מכל רחבי מזרח העיר בעזרת הרמקולים שבצריחי המואזין. קציני משטרה הוכו, הוטלו על הרצפה, ספגו סטירות ומכות מידי המון ערבי משתולל אך הפורעים אפילו לא נעצרו. צעיר ערבי הניף צינור מים כבד לעבר ראשה של גאולה כהן ורק בשניה האחרונה מנע איש וקף דווקא מהפורע להכות בראשה של הח"כית יוצאת מחתרת לח"י. אחר צעק לעבר כהן "נשחט אתכם", "נחסל את כל היהודים".

חברי הכנסת גורשו לבסוף בידי אנשי הווקף דרך שער השבטים בעוד המשטרה נעלמה מהשטח כלא הייתה. "איפה השוטרים?" שאל ח"כ ז'אק אמיר מהמערך, מפלגתו של שר המשטרה, "פה יכולה להיות שחיטה". על פי הדיווח במעריב, כהן, אמיר, יובל נאמן וחברי הכנסת האחרים ישבו לבסוף חוורים כסיד בתוך המכוניות שהמתינו להם ביציאה מההר ואלה פילסו את דרכן בתוך המון ערבי מוסת. מוסלמי נוסף עוד הספיק לסמן לנאמן בידו לאות שחיטה.

"המומים שבו הח"כים לכנסת וסיפרו: זה היה נורא. כמעט פוגרום", זעקה כותרת נוספת במעריב. "מבוהלת ורותחת מכעס הגיעה ח"כ גאולה כהן מהר הבית הישר למליאה, כדי לפרוק מליבה משהו ממה שעבר עליה, ורק אחר כך הלכה למרפאה. מזועזע וחבול כמותה היה ח"כ ז'אק אמיר שחש עצמו אובד עצות בקרב ההמון".

חברי הכנסת הודיעו שישובו בשבוע שלאחר מכן להר, סיור שהסתיים בביזיון גדול אף יותר מקודמו. אבל במשטרה לא התבלבלו: "מעולם לא נשמעו ביטויים חריפים כל כך של אנשי משטרה רבים כל כך נגד חברי כנסת", נכתב בגליון מעריב ההוא. "אתמול עשו זאת קציני משטרה רבים, ובהם קצינים בכירים אשר לא העזו להזדהות בשמם. הם אמרו כי התנהגותם של חברי הכנסת הייתה

פרועה ומבזה, וכי הח"כים, יחד עם מלוויהם, אשמים בשלהוב היצרים. שהפוליטיקאים יתעסקו בפוליטיקה ויניחו למשטרה להתעסק בשיטור", זעם קצין משטרה.

"אם הם היו נכנסים לאורוות שלמה הם לא היו יוצאים משם חיים. התפקיד שלנו הוא לאבטח את שלומם של האנשים, ואת זאת עשינו נאמנה. אנחנו לא מתעסקים בהחלטות פוליטיות, למי שייך הר הבית ולמי הוא אינו שייך. זה לא מעניין אותנו לחלוטין. תפקיד המשטרה הוא לשמור על הסדר הציבורי ולאבטח את שלומם של האנשים, גם אם זה כרוך בנסיגה מבוהלת מפני אספסוף פרוע".

"אחד הקצינים אף האשים את חברי הכנסת ביצירת פרובוקציה והצביע על ההרכב של הח"כים ומלוויהם שהגיעו למקום: 'רובם מזוהים עם הימין. הם התעקשו להיכנס, ולמרות שאנשי הווקף הזהירו אותם שלא לצלם, הם עמדו על זכותם, לכאורה, לעשות זאת, באומרם כי הר הבית בשליטתנו. על זה שחברי הכנסת חולצו משם ללא פגע מגיע לנו צל"ש". קצין משטרה אחר צוטט בכתבה ההיא באמרו ש"ההתנהגות של חברי הכנסת היתה מתחת לכל ביקורת. הם הזמינו לעצמם את ההתנכלות".

ומצד שני, "הביקורת כלפי השוטרים ואנשי משמר הגבול שנכחו על הר הבית משותפת לכל חברי הכנסת שהיו במקום. ח"כ גאולה כהן טענה: 'ראיתי אותם כשהם עלובים כל כך ואין בכוחם להתמודד עם השבאב הערבי'. יו"ר ועדת הפנים, דב שילנסקי, אמר: 'במצב שנתהווה, כשההמון הערבי שלט למעשה על הר הבית, היו השוטרים ואנשי משמר הגבול אובדי עצות, עד כדי כך שהתקשו אפילו לגונן עלינו. על כל אלה דרושה חקירה".

השר שפירא מרשימת מורשה קרא "לסגור את הר הבית בפני מתפללים מוסלמים בעקבות ההתקפה על חברי הכנסת" ודרש כאמור ששר המשטרה חיים בר־לב יתפטר מיד מתפקידו: "מי שאינו מסוגל לשלוט, שיתפטר. מה שקרה מזכיר את ימי המנדט".

שני תיקים מלאים שפרסם ארכיון המדינה לאחרונה עוסקים באירועים ההם בהר מראשית .'86 חלקים משמעותיים מהם כוללים תכתובות ארוכות בין אנשי משרד החוץ ברחבי העולם לבין עצמם כיצד להגיב למתקפה הבינלאומית שעוררו התקריות ההן, שעיקרה גינוי באו"ם לישראל על מדיניותה בהר. באו"ם כיהן אז כשגריר ישראל אדם בשם בנימין נתניהו, שלפי העולה מהארכיון השקיע מאמץ עצום בהבהרת המציאות האמיתית בהר לנציגי מדינות העולם – אולם ללא הועיל.

ראש המועצה המוסלמית העליונה השייח' סעד א־דין אל־עלמי שיגר אז מברק לראש הממשלה שמעון פרס, שבו דרש להשיב לו מיד את מפתחות ההר ולהודיע למשטרה שהמקום נועד למוסלמים בלבד.

ובכל זאת, על פי המשתקף מהדפים המצהיבים של עיתונות הימים ההם, לפני יותר מ־53 שנים, בר־לב האב הגיב באופן ציוני מעט יותר מבר־לב הבן לאירועים בהר. הוא מינה בו ביום ועדת בדיקה משטרתית והבטיח לבוא חשבון עם הפורעים המוסלמים. כפי הנראה גם לא אץ להגיב לתוקפיו משורות הימין בכנסת. אולי השתייך לזן המיושן שבו עוד התביישו בכשלונות משטרתיים מהסוג הזה ולא הפכו אותם לדגל.