"גם השנה נתניהו השתמש ברצח רבין כדי להסביר שבעצם הוא זה שמותקף. לפעמים נדמה שהוא אף פעם לא עזב את המרפסת ההיא. מסית היה ומסית יישאר". הציוץ הזה, שפורסם השבוע בטוויטר על ידי חברת הכנסת שירלי פינטו מ"ימינה" במוצאי יום הזיכרון ליצחק רבין, הוא הקש האחרון ששבר את גב האפשרות – שהייתה קלושה גם כך עוד קודם – להמשיך ולהגן באופן כלשהו על ששת המנדטים של המפלגה הזו ומעשיהם בקואליציית השמאל של יאיר לפיד, מרצ ורע"ם.

כן, דווקא ציוץ שלא עוסק במשהו עכשווי בוער - לא איזו הצעת חוק אנטיימנית, לא מעשה שפוגע בהתיישבות או הפרת הבטחה נוספת – דווקא הוא זה שמהווה את השלב האחרון והמכריע, העצוב והמרגיז כל כך, של חבירת ששת האנשים הללו לשמאל הישראלי. ולא סתם לשמאל הישראלי - לשמאל הישראלי המשסה, המשקר, המפלג. לשמאל הישראלי שמביט באנשי ימין בבוז מתנשא, באדנות בלתי נסבלת, בלי שום זיק של בושה בעיניים.

גם העובדה שפינטו מחקה את הציוץ לאחר זמן מה, לא מקהה את התסכול והזעם. ראש הממשלה נפתלי בנט לא אמר או התבטא עד כתיבת שורות אלו בשום צורה או מילה כנגד הדברים המחפירים האלה, שהוא יודע היטב עד כמה הם אגרוף בבטנו של הימין האידיאולוגי, זה שהיה שייך אליו עד לפני כמה רגעים. אותה "מרפסת בכיכר ציון" נעשתה מזמן לסמל לאופן שבו השמאל מנסה לסתום את הפה לימין כשהוא חוזר שוב ושוב על אותו השקר, על אותן בדותות ואגדות. ובנט מביט בחברת מפלגתו עושה את מה שעשו לו, ושותק. איזו כלימה.

הציוץ הזה מוכיח כי על "ימינה" השתלטה רוח כה רעה, כזו שכבר אי אפשר לתרץ או להסביר בטיעונים שונים. נכון, הייתי נגד הקמת הממשלה הזו מלכתחילה. וכתבתי על כך לא מעט. העובדה שנפתלי בנט נתן לאנשי שמאל מובהקים כמו ניצן הורוביץ ומרב מיכאלי את האפשרות להיות שרים בממשלת ישראל היא הזיה מתמשכת, כמעט בלתי נתפסת. ועדיין, כשהוקמה הממשלה רציתי לתת לה צ'אנס. כי לא הייתה ברירה אחרת, כי אי אפשר להמשיך לגרור את המדינה לעוד סבבי בחירות, כי גם נתניהו אשם במצב, כי האמנתי שבנט היה מעדיף ממשלת ימין ולא הייתה לו ברירה. רבים וטובים תקפו אותי קשות על העמדה הזו, שניסתה להיות מורכבת ומכילה. שירלי

פינטו הוכיחה סופית שהם צדקו. המעבר הנפשי הושלם, וימינה – עד כמה שקשה להאמין שזה קורה – פשוט הפכה לחלק אינטגרלי ממחנה השמאל. זה מדהים. ונורא.

זה נורא מכיוון שעד הציוץ של פינטו עוד אפשר היה, איכשהו, לחשוב שיש דרך חזרה. שהקונסטלציה הפוליטית המוזרה מחייבת את מה שקורה, וברגע שהדבר יתאפשר תחזור ימינה למחנה שממנו באה ושממנו – רק ממנו – קיבלה את הקולות שהעניקו לה שישה מנדטים (שיקלי, המנדט השביעי כזכור, פרש למעשה מהמפלגה). אחרי הציוץ הזה של פינטו, שמוכיח איפה נמצא הלב של המפלגה הזו, כבר אפשר להאמין להכול. כבר אין משהו שאפשר להגיד עליו "זה בלתי אפשרי". לשירלי פינטו לא תהיה בעיה להרים יד בעד סוג של הסכם אוסלו חדש, שאין לי ספק שהשמאל בקואליציה כבר עובד עליו בעוצמה. וזו רק דוגמה. אחרי השבוע, אין שום מחסום בין אנשי ימינה לכל מה שעד לפני כמה חודשים איש לא האמין שיקרה. ולפי חוסר התגובה של בנט לדברים, גם לו כבר אין בעיה. הוא סימן מטרה, להיות ראש ממשלה, השיג אותה, ושום דבר – אבל ממש שום דבר מלבד היום שבו יצטרך להעביר את השרביט לשותפו לפיד – כבר לא יוציא אותו מכיסא עור הצבי הבכיר ביותר.

היחידה שבאופן אישי עוד נותר לי שביב תקווה לגביה היא איילת שקד. שרת הפנים עושה בשבועות האחרונים קולות של חוסר נחת ממה שמתרחש בקואליציה. גם על הציוץ הנ"ל של פינטו היא הגיבה, אמנם ברכות שאינה במקומה, אבל לפחות הגיבה. ואני עדיין מאמין שליבה במקום הנכון, למרות הכול. אבל קולות של חוסר נחת אינם מספיקים. לא הפעם. לא במצב שבו אנו נמצאים. אם יש רגע שבו היא יכולה לעשות מעשה שיסיט את מהלך ההיסטוריה מהתהום שאנו דוהרים אליו באמוק בלתי נתפס, זהו הרגע. לפני העברת התקציב, איילת שקד יכולה וצריכה לקחת אחריות ולהפיל את הממשלה. אם שקד תתייצב איתן ותודה שטעתה – וכולנו טועים, גם טעויות גדולות – ישנו סיכוי לא רע שח"כ ניר אורבך ילך בעקבותיה, ואז אולי יהיה אפשר לעצור את המפולת.

הצבעתי למפלגת ימינה בכל מערכות הבחירות האחרונות. עד השבוע – כן, עד השבוע – עוד הייתי אמביוולנטי לגבי ההצבעה הזו. מצד אחד כאמור, העובדה שהיא הביאה לממשלה שבה יש שרים מקצה הקשת השמאלית לא נתנה לי מנוח. מצד שני, נאחזתי ככל יכולתי בכל התירוצים שהזכרתי לעיל. השבוע נשבר אצלי משהו, שקשה מאוד יהיה לתקן. אני כותב את הדברים בתחושת אכזבה עמוקה, וכעס פוליטי שמעולם לא חשבתי שאוכל לגייס. ואולי מבקריי מימין צודקים וגם עכשיו אני ממשיך להיאחז באיזו אשליה ילדותית שמשהו עוד יכול להשתנות. יכול להיות. אני מעדיף להיות אופטימיסט חסר תקנה ולהתאכזב שוב ושוב, מאשר לקבל כמובן מאליו את זה שהכול אבוד. בקרוב מאוד נדע אם הייתה לשביב האופטימיות הזה מקום.