בארץ – עשר של בתי הדין האזוריים ואחת של בית הדין הגדול. מזכיר בית הדין הוא המנהל האדמיניסטרטיבי של בית הדין. הוא מעניק תמיכה לוגיסטית ומנהלית לדיינים, וגם ממונה על השירות לציבור.

תחום האחריות שלה כולל שלושה אגפים. האגף האחד הוא אגף העגונות בניהולם של הרב מימון והרב ארנטרוי, המקיים קשרים רציפים עם קהילות יהודיות ברחבי העולם כדי להגיע לבעלים שנמלטו לחו"ל ולהוציא מהם גט. האגף השני עוסק בתנאי שירות הדיינים: הדיינים הם חלק מהרשות השופטת ולכן תנאי העסקתם לא נקבעים בנציבות שירות המדינה אלא על ידי ועדת הכספים של הכנסת. האגף מרכז את פעילות הוועדה לבחירת הדיינים, ואחראי לקליטת דיינים חדשים, עדכון תנאי שכר ופרוצדורת הפרישה של דיינים ותיקים. אותו אגף עוסק גם במערך הבחינות ובהסמכת הטוענים הרבניים. האגף השלישי עוסק במערך השירות. הוא כולל את המוקד הארצי לפניות הציבור, את מערך הדיגיטל ואת התחזוקה והנראות הפיזית של בתי הדין.

חברותא להשלמת פערים

"כשנכנסתי לתפקיד לא היינו חזקים בדיגיטל, בלשון המעטה", אומרת גולדשטיין, "והיום הדיגיטל הוא חלק בלתי נפרד מהשירות. אגף השירות מורכב לניהול, כי הוא חולש על תחומים שהוא לא מנהל אותם. הדיגיטל, לדוגמה, הוא פרויקט שמושקע בו הרבה כסף, אבל עושה אותו מחלקת מחשוב. ההכשרה של פקידים שנמצאים במגע עם קהל וצריכים לדעת לדבר באופן ייצוגי, נעשית על ידי מחלקת הדרכה, ותחזוקת המבנים של בתי הדין, מרמת הניקיון ועד לשאלה אם תהיה למבקרים כוס מים קרים, נמצאת באחריות הבינוי. מנהלי השירות צריכים לרכז את התהליכים האלה, גם אם בצורה לא פורמלית, להגביר מודעות לשירות ולרתום לכך את כל המחלקות הרלוונטיות.

"לאחרונה סיימנו סדרה של 11 סדנאות למתן שירות בבתי הדין, אחת בכל בית דין. כתבנו אמנת שירות לבתי הדין הרבניים, פרסמנו יעדים ובנינו כלים למעקב אחר ביצוע. כך למשל, אם אני חותרת ליעד שקובע צמצום ממוצע הזמן שבו נסגר תיק, אני אפרסם אותו בציבור ואעקוב אחר הביצוע".

שיפור השירות יכול לשנות את הדימוי הציבורי הבעייתי של בתי הדין הרבניים?

"לא הכול זה שירות. אנחנו מונופול וחלק ממי שמגיעים אלינו אולי לא היו רוצים להגיע, כי הם לא מעוניינים במערכת שיפוטית שפועלת על פי ההלכה. ההסכמה התרבותית היא חסם עצמאי, כי סוגיית המעמד האישי בישראל נתונה במחלוקת. מי שלא מזדהה עם הקונספט של הדין הדתי, אולי לא יהיה שבע רצון. גם אם נתאמץ זה לא יַרצה אותו, כי מבחינתו הבעיה המהותית היא עצם הזכות של המדינה להורות לאזרח להתחתן ולהתגרש במערכת הלכתית. דווקא בגלל זה אנחנו צריכים להתאמץ יותר להיות שירותיים כלפי כולם, להציג פנים טובות ולא לשדר ניכור. בפועל, בשטח, אני מתרשמת שרוב מי שמגיעים אלינו שמחים בזהות היהודית שלהם, ולא משדרים ניכור למערכת".

כשגולדשטיין נכנסה לתפקיד היא הבינה שהיא צריכה ללמוד את השפה. "שידכו לי לכמה חודשים אישה מקסימה ממעלה־אדומים, הייתי נפגשת איתה כל שבוע כדי ללמוד את עולם המושגים והדימויים. למדתי ביטויים בסיסיים, מה זה לענ"ד, מה זה כת"ר, איך מנסחים מכתבים לרבנים, אל מי צריך לדבר בגוף שלישי. אני מפרסמת מכתבים רשמיים ולא רוצה לפגוע בטעות באנשים. עד היום אני פותחת גוגל כשאני נתקלת בביטוי שאני לא מכירה". במקביל היא עדכנה את המלתחה כדי שההופעה שלה תתאים לסביבה חרדית.

אבל לא הכול עבד. רצית לפתוח מכון להכשרה והשתלמות דיינים בדומה למודל המכון להכשרה ולהשתלמות שופטים של בתי המשפט, ומלמעלה שמו לך רגליים.

"זה היה חזון של המנכ"ל הרב מלכא. ישבנו עם המקבילים שלנו בהנהלת בתי המשפט כדי ללמוד איך הם עובדים,

ורצינו גם. לפני כארבע שנים התפרסמו המלצות ועדה שהוקמה כדי להשוות את תנאי העסקת הדיינים לאלה של השופטים, מבחינת עוזרים משפטיים וכלי עזר שיפוטיים. הוועדה המליצה להקים מכון כזה וסימנו לתפקיד את רננה פרל־חסדאי. באותה תקופה התחילו להתגלע קשיים בין הרב מלכא לרבנים הראשיים ולצערי המהלך נבלם.

2018־ב" הצטרפו 24 דיינים חדשים למערכת. רציתי להעניק להם כלים בסוגיות כלליות, מנושאים משפטיים שהם לא מכירים, דרך שיפור המיומנות בעבודה עם מחשב ועד לסוגיות חברתיות כמו אלימות במשפחה, ניכור הורי, מרכזי קשר וכדומה. המקסימום שהצלחתי להרים היה שבוע מרוכז אחד לדיינים החדשים. זה היה מהלך חשוב, דיברו איתם אנשי הנהלה, דיינים ותיקים וגם גורמים מהייעוץ המשפטי, אבל לא הצלחנו להקים מכון שיפיק השתלמויות שוטפות. ועד הדיינים לא היה איתנו בזה. לצערי ההעשרה היחידה שקיימת כיום היא כנס הדיינים השנתי, וגם בכנס הזה אין עיסוק בסוגיות שאינן הלכתיות".

אילו כלים מקבל דיין חדש שמגיע למערכת מהכולל?

"חניכה לתפקיד כזה היא תהליך מורכב ורגיש. רציתי להכשיר את הדיינים הוותיקים, שיהיו 'מנטורים' שקולטים ומלווים את הדיינים החדשים, ולצערי אפילו את זה לא הצלחתי. מהשטח דווקא יש ביקוש גבוה. נפגשתי עם הדיינים החדשים וכולם היו צמאים לדעת וללמוד, גם אלה שבאו מרקע חרדי סגור. אמנם דיין חדש לא מקבל החלטות לבד, והוא עובד בתוך הרכב שיש בו דיינים ותיקים ולומד לאט לאט מן הצד את העבודה, אבל התהליך הזה צריך להיות הרבה יותר מובנה ושיטתי".

בואי נדבר על עגונות ומסורבות גט. זה הנושא החם ביותר בשיח הציבורי על בתי הדין הרבניים, וכל גורם זורק מספרים אחרים.

"כשהגעתי לפה מצאתי אגף שפועל במסירות נפש כדי לפתור את בעיית העגינות, ושולח את האנשים שלו לכל נקודה על פני כדור הארץ כדי להביא גט, אבל זו הייתה מערכת שעבדה בלי נתונים ומספרים. אי אפשר להתוות מדיניות ולנהל מדיניות בלי נתונים. ישבתי עם מערך המחשוב ובנינו מסד נתונים מתעדכן קבוע, שבו אני יכולה בכל רגע נתון להגיד לך כמה עגונות יש במערכת וכמה מסורבות גט".

אני מבקש מגולדשטיין לפתוח את המערכת ולהראות לי את המספרים העדכניים. עגינות מוגדרת כמקרה שבו הבעל נעלם ולא מצליחים ליצור איתו קשר, ולפי שעה יש 145 תיקי עגינות פתוחים. ב־221 מהם הבעלים פזורים במקומות שונים בעולם, והטבלה כוללת ציוני מקום כמו ארה"ב, המזרח הרחוק, אירופה ועוד. ב־32 הנותרים אין אינדיקציה שהבעל יצא מן הארץ, והוא כנראה נמצא בישראל.

המערכת מאפשרת לסנן גם את מספר תיקי העגינות שנסגרו בכל תקופה. אני מבקש מגולדשטיין להזין סינונים נוספים. מתברר שבשנה האחרונה נסגרו 144 תיקי עגינות, בשנה שלפני כן נסגרו 132 תיקים, ובשנה שקדמה לה 159

תיקים. מתוך אוכלוסייה של קרוב לשבעה מיליון יהודים בארץ מדובר במספרים לא גדולים, וההפתעה היא בקצב סגירת תיקי העגינות, שפחות או יותר מדביק את קצב פתיחת התיקים החדשים.

נתונים מפתיעים יותר מתגלים במספר מסורבות הגט. נכון לרגע זה המערכת מטפלת ב־52 תיקי סרבנות שנפתחו ,2021־ב 9 תיקים שנפתחו ,2020־ב 3 תיקים שנפתחו ,2019־ב אפס תיקים ,2018־מ ו־9 תיקים שנפתחו לפני .2018 כלומר בסך הכול 46 תיקי סרבנות פתוחים. מתוכם, התיקים הקשים הועברו לטיפול אגף העגונות.

המספר הזה נשמע לא הגיוני. זה הכול?

"לפני שבועיים היה לנו דיון בכנסת עם יו"ר ועדת החוקה ח"כ גלעד קריב. לקראת הדיון ישבתי עם הצוות המקצועי כדי להכין מצגת, ואמרתי להם – זה לא הגיוני, לא יאמינו לנו. בטוח שיש יותר מסורבות. אבל ההגדרה בבתי הדין לסרבנות היא מדויקת: מקרה שבו בית הדין פסק כפיית גט, חיוב גט או המלצה למתן גט, נקבע תאריך לסידור גט ואחד הצדדים לא הגיע. יש מצבים שבהם תיקים מתארכים מסיבות אחרות, כמו אי הגעה להסכמות כלכליות כשאין עילת גירושין, והם לא מוגדרים כתיקי סרבנות.

"כצפוי, בדיון היה עלינו עליהום. אבל גם ח"כ קריב הבין שאלו הנתונים ואי אפשר להתווכח עם המספרים. הוא הציע להוסיף קטגוריה חדשה של 'מעוכבי גט'. אפשר לדון בזה, אבל אי אפשר להתעלם מכך שבשורה התחתונה אנחנו מערכת שיפוטית סופר־יעילה, שלא צוברת פערים בין קצב פתיחת התיקים לקצב הסגירה שלהם".

בין כל הפרויקטים שבהם היא עוסקת, גאוותה העיקרית של גולדשטיין היא על שמירת התפקוד בתקופת סגרי הקורונה. "זה נשמע פשוט אבל אתה לא מבין כמה זה מסובך. אתה מדבר על צוות מנהלי שבינו לבין המרחב הדיגיטלי הייתה פעורה תהום. רובם מסתובבים עם טלפונים כשרים של נוקיה, בלי אינטרנט ובלי מחשב בבית. לך תעביר אותם לעבודה מרחוק. עשינו כאן מהפכה, חילקנו מחשבים למי שצריך, חיברנו את כולם למערכת הפנימית שלנו. גם בתחום השירות לאזרח הגענו למצב שאת כל האגרות אפשר לשלם היום ברשת, וחמישים אחוז מהתיקים נפתחים באופן מקוון. המגפה הזאת הקפיצה את בתי הדין לעידן הדיגיטל".

התחלנו בשילוב נשים במערכת. חוץ מהתפקיד שלך יש עוד תפקידים שנפתחו לנשים?

"התפקיד המנהלי הכי חשוב בהרכב הוא 'ספרא דדייני', סופר הדיינים. הוא יושב בכל הדיונים כעוזר מקצועי המנהל אדמיניסטרטיבית את התיק. הוא לא רק מתמלל את כל מה שנאמר, אלא גם שולח זימונים לצדדים, עוקב אחרי לוחות זמנים ומוודא שניתן מענה מצד הדיינים. מאז ומעולם המכרזים היו פתוחים לשני המגדרים, אבל מעולם לא נבחרה לתפקיד הזה אישה.

"ממש עכשיו בחרנו בפעם הראשונה אישה, מתנחלת מנווה־צוף שלמדה משפטים. היא כל כך מתוקה וצנועה ואפילו לא יודעת שהיא עשתה היסטוריה. להגיד שמזכירי בתי הדין והדיינים יתלהבו מזה? נראה שלא. אבל אני בטוחה שהיא תעשה עבודה מצוינת ויהיו מרוצים ממנה".

בתחום אחד קשה לדובב את גולדשטיין, והוא מלחמות היהודים והפוליטיקה המלוכלכת בחלונות הגבוהים: הרב הראשי דוד לאו מסוכסך קשות עם המנכ"ל הרב דוד מלכא ועם יועמ"ש בתי הדין הרב שמעון יעקבי. נציגות הדיינים שמקושרת לרב לאו, הוציאה השבוע מכתב ובו דרשה להעמיד לדין את היועמ"ש יעקבי בשל מעורבותו במכתב הדיינים שסוקר פה בשבוע שעבר, שדרש שלא למנות לבית הדין הגדול נשיא שלא הוכשר לשמש דיין, מה שנתפס כהבעת אי אמון ברבנים לאו ויוסף. ברבנות אין רגע דל.

לאורך כל הריאיון גולדשטיין לא מפסיקה לפרגן למנכ"ל מלכא, ונראה שסוד ההצלחה שלה הוא ההתנהלות האישית. במהלך ארבע השנים שבהן היא מכהנת בתפקיד היא שכלה את בעלה, את אביה, את אימה ואת אִחיה. ואחרי כל מה שעברה היא מסתובבת במאור פנים וחיוך זורח, מקדימה שלום לכל אדם, מקפידה בכבוד כולם, בורחת ממחלוקות ומרכילויות ומתמקדת בעבודה.

"אגף העגונות פועל במסירות ושולח את אנשיו לכל העולם כדי להביא גט, אבל המערכת עבדה בלי נתונים ומספרים. ישבתי עם מערך המחשוב ובנינו מסד נתונים מתעדכן"