מקור ראשון

הנזק השנתי למשק כתוצאה מהגודש בכבישים

ישראל, שהיא חברה ממשלתית; מוניות שירות פועלות מכוח זכייה במכרז שהגדירה המדינה; גם הרכבות הקלות מנוהלות באותו האופן; מוניות רגילות דורשות "מספר ירוק" ופועלות תחת מחיר מפוקח, וכמובן – קיים איסור על תחבורה שיתופית דוגמת "אובר".

משרד התחבורה מתעקש לקבוע בעצמו אילו קווים יופעלו, היכן הם יעצרו ובאיזו תדירות. כל תחנת אוטובוס וכל נתיב תחבורה ציבורית נקבעים ברמת השלטון המרכזי, וכל שינוי במסלול דורש אישור של שר התחבורה. ברוב העולם המפותח תחבורה ציבורית אינה מנוהלת בשלטון המרכזי, אלא על ידי רשויות מקומיות או מטרופולין הכולל מספר יישובים קרובים. הטיוטה הראשונה של חוק ההסדרים כללה גם הצעה שעליה המליץ ,OECD־ה להעביר את ניהול התחבורה הציבורית בישראל לידי רשויות תחבורה מטרופוליניות, בראש ובראשונה מטרופולין תל־אביב, אלא שהתוכנית הוסרה מחוק ההסדרים עוד לפני שהחוק עבר בהחלטת הממשלה.

אם הניסיון לשפר את התחבורה הציבורית ולשכנע אנשים לעבור אליה אינו מצליח עד כה, אולי זוהי אשמתו של משרד התחבורה שמתיימר לנהל את כולה בעצמו. רק השבוע מתח מבקר המדינה ביקורת על המשרד בגין התנהלותו הבעייתית בהוצאת קווי אגד לתחרות, הנעשית בעצלתיים. כדי לעמוד ביעדים שהציבה הממשלה להוצאת כל קווי אגד לתחרות עד שנת ,2030 צריך המשרד להוציא למעלה מ־02 מכרזים בשנה. בפועל, משרד התחבורה מפרסם בשנים האחרונות בין שניים לשלושה מכרזים בשנה.

מס טיפש ומס חכם

גם להשקעות במיזמי תחבורה ציבורית כאלה יש גבול: הם הופכים יקרים יותר ויותר, פוגעים באיכות החיים של התושבים בעת הקמתם, ולוקחים זמן רב. אופייה של בעיית התחבורה הוא כזה שעד שמשלימים את הקמתו של מיזם התשתית הגדול, הוא כבר הופך ללא רלוונטי, כיוון שהגודש גדל בקצב מהיר יותר כתוצאה מהגידול באוכלוסייה והעלייה ברמת החיים. ההבטחה האמיתית לפתרון בעיית הפקקים לא מגיעה בהכרח מהפתרונות שמציע משרד התחבורה לתחבורה הציבורית, אלא דווקא מאגרת הגודש, הנדונה בוועדת הכספים.

כל הפתרונות של משרד התחבורה, בעבר ובהווה, נוגעים להגדלת ההיצע של התחבורה – יותר כבישים, יותר תחבורה ציבורית, יותר תשתיות. אך כדי לפתור את הפקקים צריך לנגוע גם בצד הביקוש: כיצד מעודדים אנשים לווסת את הנסיעה שלהם ברכב פרטי, כך שתייצר פחות פקקים. התשובה פשוטה, כמו בהרבה מקומות אחרים: שימוש במנגנון המחירים. כיום, נסיעה בשעות העומס אינה "עולה" למשתמש דבר, מלבד אובדן הזמן שלו ושל הנהגים האחרים סביבו. ההצעה של אגרת גודש מתמחרת את העלות הזאת, ומשיתה אותה על הנהג.

עד כה ניסתה מדינת ישראל להילחם ברכבים פרטיים באמצעות מיסוי גבוה מאוד על רכישה ועל שימוש ברכב. אבל זהו מס "טיפש". הישראלים משלמים הרבה מאוד מס בקניית הרכב ומס גבוה על הדלק (בלו), אבל שני אלה זהים עבור מי שנוסע בכבישים הריקים בפריפריה ומי שנוסע בתל־אביב בשעות העומס. אגרת גודש היא מס "חכם", שרק מי שנוסע באזורי ובשעות העומס משלם אותו, והוא נועד לשנות את ההתנהגות של הנהגים – מי שיידרש לשלם על כך שהוא מגדיש את הכבישים, יבחר להשתמש בהם פחות. זהו אמצעי מקובל בערים גדולות בעולם כמו סינגפור, לונדון, שטוקהולם ומילאנו, שכולן הטילו אגרת גודש מיליארד ש"ח בשנה מיליארד ש"ח בשנה מיליארד ש"ח בשנה כיום

ראויים לכספם. מאות חברים בקבוצות הרכישה שיזם עשויים לאבד את כספם, או במקרה הטוב – יצטרכו להוסיף מאות אלפי שקלים מכיסם כדי להגיע לדירה הנכספת.

לפני הקריסה הבאה

למרות המכות הקשות שספגו קבוצות הרכישה, ולמרות הירידה במספר הקבוצות הללו בעקבות הפרשיות שנחשפו, מסתבר שקבוצות הרכישה עדיין דומיננטיות – אם כי בהחלט פחות מבעבר. מחירי הדירות העולים בקצב מתמיד, מובילים בסופו של דבר לחיפוש אלטרנטיבות זולות יותר, גם אם קיימים בהן יותר סיכונים.

רצח אלדד פרי, שהציף מחדש את הסוגיה, גרם לרבים לתהות: כיצד אחרי פרשת חפציבה, ענבל אור, המקרה של פרי עצמו ועוד מקרים אחרים שלא זכו כל כך לפרסום, עדיין מאות משפחות מוצאות עצמן בלי דירה ובלי הכסף? אולי הבעיה העיקרית היא חוסר המודעות לסיכון הרב, ולעובדה הפשוטה שבניגוד לרכישת דירה מַיזם, הכפופה לחוק המכר ולרגולציה ענפה (בין היתר בעקבות פרשת חפציבה), מארגני קבוצת רכישה כפופים למעט מאוד חוקים ונהלים. חברה יזמית נוטלת על עצמה את כל הסיכון שבפעולות הדרושות ומכניסה עצמה להתחייבויות שונות, בעיקר מסירת הדירה במחיר ובמועד שנקבעו. בקבוצת רכישה, לעומת זאת, אין גורם שמתחייב לעמוד בתנאים הללו כלפי המשתתפים.

מתברר שלפני ארבע שנים, בעקבות פרשת אור והתרעומת הציבורית, החלו לגבש במשרד המשפטים חוק ייחודי לקבוצות רכישה. תזכיר "חוק קבוצות רכישה" אף פורסם ביוני .2018 החוק, שנועד להגן על חברי הקבוצה, כולל בין השאר איסור לשווק ללא אישור תוכנית מפורטת וכן חובת גילוי כבר בשלב הפרסום, כך שכל חבר פוטנציאלי ֵידע שאין כל התחייבות למסירת הדירה, למחירה הסופי או למועד מסירתה.

הצעת החוק גם קובעת כי כל הוצאה כספית המוטלת על חבר בקבוצה תהיה מגובה בהערכת שמאי מקרקעין, שהמארגן יהיה מחויב להציג לחברים. עוד נקבע כי המארגן יחויב לעדכן את חברי הקבוצה בדבר קבלת היתר בנייה לפרויקט, ובכל חצי שנה יחויב להציג להם דו”ח מפורט על התקדמות הבנייה. סעיף נוסף קובע כי כספים שהעבירו חברי הקבוצה יופקדו בחשבון נאמנות של אדם שאינו המארגן, גורם מטעמו או כל מי שעלול להימצא בניגוד עניינים. בנוסף, לחברי הקבוצה תהיה סמכות להחליף נאמן (ברוב קולות), וכן לחייב את הנאמן לרכוש ביטוח אחריות מקצועית.

החוק הזה מעלה אבק שלוש וחצי שנים במסדרונות משרד המשפטים. מדוע לחכות להתפוצצות הפרשה הבאה, שתותיר אחריה שובל נוסף של משפחות הרוסות? נכון, גם לרוכשים יש אחריות. עליהם לדעת שאין מתנות חינם, אין קיצורי דרך ויש סיכונים גדולים. גם אם משווקים מוכשרים שפכו טונות של כסף על פרסום והגיעו לרמת אומנות של ממש בתחום השכנוע - הנורות האדומות היו צריכות להידלק, ועורך דין מקצועי היה צריך להתריע.

ולמרות זאת, האחריות האישית לא צריכה לגרוע במאומה מהחובה לקדם כמה שיותר מהר חקיקה בעניין. הגיעה העת לגדר את שטח ההפקר.

משכורת ראשונה

כשהייתי בן שמונה או תשע עבדתי במפעל הגרביים של סבא שלי בדרום תל־אביב. המכונה הוציאה גרביים ואני קיפלתי אותם. אני לא זוכר אם המשכורת שלי הייתה ארוחת צהריים טעימה, טיול לספארי או קצת דמי כיס, אבל זו הייתה חוויה מהנה.

חור בהשכלה

אומנות הציור. הייתי רוצה להבין ולהתעמק יותר בעולם הזה.

משבר

הפטירה של אבא שלי הייתה פתאומית. הייתי איתו בימיו האחרונים והספקתי להיפרד. האירוע הזה חיזק לי את ההבנה שמשפחה היא הדבר הכי חשוב. חודש אחרי כן הכרתי את אשתי. אני מאמין שהוא סידר את זה, כמו גם את רצף הדברים הטובים שקרו לי מאז.

טיפ לעובד

אם בחרנו להביא אותך, אתה כבר טאלנט. אתה לא צריך להוכיח את עצמך כל הזמן. תבין שאתה חלק קריטי במערכת. תנסה, תעז. מבחינתי מי שמנסה אף פעם לא מפסיד - או שהוא מנצח או שהוא לומד. אם הראש והלב שלך במקום הנכון תקבל ממני גיבוי מלא. אני פותח את היום עם הבנות. מחליף להן חיתולים ומאכיל אותן. אחרי כן אני מגיע למשרד, שותה את האספרסו שלי, עם קצת סודה בצד, ואז מתחיל את יום העבודה.

ריקי ממן

he-il

2021-10-22T07:00:00.0000000Z

2021-10-22T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.makorrishon.co.il/article/281990380723448

Israel Hayom