בפעם הראשונה שבה עליתי על כלי התחבורה הזה, התרסקתי לגורמים. זו כמובן לא הייתה אשמתי. זו אף פעם לא אשמתי. מי שנשא באשמה היה כלב קטן שהחליט לקפוץ לי מתחת לגלגלים. לכלבלב שלום, נראה לי. לי קצת פחות.

מעבר למכות יבשות, הפציעה העיקרית שנשאתי מאותה רכיבה ארורה על קורקינט הייתה הפדיחה. כולי מלאת בושה וכלימה: אשכרה נפלתי לי באמצע שדרות רוטשילד בתלאביב. אני, מטפחתי, חצאיתי וכל האגו שלי – הושלכנו היישר אל המדרכה.

ייאמר לזכות העוברים והשבים שהם שיחקו יפה את המשחק שלפיו זה לא מזיז להם, ואולי זה באמת לא הזיז להם. אבל אני נותרתי עם פוסטטראומה לא מטופלת, שבעקבותיה פיתחתי פוביה מכלי התחבורה הדו־גלגלי.

עם זאת, כפי שבוודאי הספקתם להכיר אותי, אני לא נשברת כל כך בקלות. עם כל הכבוד לנפילה האיומה ההיא וכל הכבוד לפחד ולזהירות, החלטתי שאני חייבת לעלות שוב ולו כדי להוכיח לעצמי שהאירוע הקודם היה חד־פעמי, ושבעצם אני שולטת לא רע ברכיבה ויכולה להתנהל כך בנונשלנטיות מרשימה ברחבי תל־אביב. כמובן, מיד כשעליתי שוב על קורקינט, הגיעה התרסקות נוספת. היא אומנם הייתה פחות חריפה ומביכה, וזו גם הייתה שעת לילה, ירד גשם והייתי ממילא במצב רוח של בכי, כך שהכול דווקא הסתדר לא רע. אבל הפעם הייתה גם מסקנה מיידית: יש כמה כללים בסיסיים שחייבים להיכתב. מה שמוביל אותי כעת לרשימת עצות מעשיות שמוקדשת לכם באהבה, תחת הכותרת - "איך לרכוב על הקורקינט החברתי בתל־אביב ולצאת מזה בשלום". מי יודע, אולי בזכות עצותיי תצליחו לשמור על הסטייל והכבוד העצמי שלכם, ואפילו על חייכם.

לפני שניגש לרכיבה עצמה, אתחיל בעצה הקשורה בבחירת הקורקינט. ישנן כמה חברות וכמה אפליקציות, וכל אחת מהן טומנת בחובה המון פרטים שאף אחד מהם לא הבנתי. לכן העצה הראשונה שלי היא זו: גשי אל שורת הקורקינטים ובחרי את היפה ביותר.

אחרי שבחרת אותו, עברי לזה שלידו. כי לראשון ככל הנראה אין סוללה, או שהגלגל שלו שבור, או שאין לו מעצור תקין. ככה זה מרפי ראשונים. הוא לא אוהב דברים יפים ולא אוהב ניסיונות

וכעת נעבור לעצה הכרחית וחשובה: עשי מה שהחוק דורש. כן, אני כאן כדי לומר לכם שהקורקינט הוא לא משחק. זה לא המקום לעגל פינות ולא הכלי שאפשר להפעיל לגביו שיקול דעת. עשי מה שאומרים לך, ואפילו בהידור!

אומנם יש להודות שכמה מדרישות החוק הן קשות עד כדי בלתי אפשריות. למשל, לחבוש קסדה. אין ספק, הראש הוא איבר חשוב (לרובנו), ולאף אחד אין רצון לראות אותו מתרסק או נחבל בנפילה שלבטח תגיע. ואל תשלי את עצמך, כולם נופלים לפחות פעם אחת. לכן אם החלטת לצאת לרכיבה, הואילי נא לחבוש לראשך קסדה תקנית. ולמה זה כמעט בלתי אפשרי? ובכן, כי תל־אביב של 2021 טרם התעדכנה לגבי גיוון האוכלוסייה הקיים בארץ. נכון להיום היא אינה מציעה קסדות שיתאימו גם למטפחת שעוטפת בובו מספר ,2 שזה נפח בינוני, עם קשירת קשר של ברצ'ה צד ימין ופאייטים. שלא לדבר על בובו מספר 3 עם קשירה סטייל גבעת קומי אורי ביצהר - שאולי בעצם מספק הגנה טובה יותר מקסדה.

באשר אליי, הסירו דאגה מליבכם. לאחר מאמצי דחיסה מרובים קרה הנס והקסדה נסגרה לבסוף על ראשי, ואפילו הצליחה אחר כך לצאת משם.

לעצה הבאה: סעי לאט! נכון, זה גם ככה לא הכי מהר, אך כאן בהחלט המקום להדר במצווה: סעי אפילו לאט יותר מהנדרש.

אם יש מישהו שנוסע לאט ממך, הוא כנראה יודע משהו שאת לא יודעת, והוא ראוי להנהיג. סעי אחריו!

זכרי, אין לך מראות צד, ולכן אין לך אפשרות לעקוף, לא אותו ולא שום דבר בדרך.

אם משהו חוסם את דרכך, פשוט עצרי, ואל בנסיעה! בבקשה ממך, אני מתחננת - אל תביטי לאחור

אם בטעות עצרת וקורקינט מאחורייך נאלץ לבלום במהירות או לעקוף אותך בצורה מסוכנת, שחררי לאוויר "סליחה" בקול ענות חלושה. לרוב זה פותר את הבעיה. כמו כן, השתדלי בהמשך הנסיעה לא להיתקל ברוכב ההוא. אל תשאלו איך אני יודעת.

אם ראית מישהו נופל או מועד מהקורקינט באמצע הנסיעה - אל תעצרי לעזור, אל תבהי בו, נסי כמה שאפשר לא לצחוק. זכרי, את בתל־אביב, לא בחוות־גלעד ולא בבני־ברק. לאנשים כאן יש פאסון ויוקרה, וזה עוד עלול להעליב אותם אם תיגשי לעזרתם.

אם בכל זאת בחרת לעצור וללכת לעזור, שימי מסכה. זה מאוד חשוב לאנשים ברגעים האלו אם יש או אין לך מסכה. כנראה כחלק מתהליך הריפוי של הנופל או משהו כזה.

את צמאה? רעבה? מעוניינת להיכנס לאחת החנויות הנקרות בדרכך? הניחי את הקורקינט במקום המיועד לו, ולא בצד הדרך או בתוך החנות. אם בטעות נכנסת עם הקורקינט כי לא ידעת - הישירי מבט אל המוכר, אמרי "לא, אני רק עושה סלפי ויוצאת", וברחי משם.

סיימת לרכוב? הנחת במקום? צילמת? הלכת לדרכך? חזרי מהר אחורה, משוגעת! את עדיין עם הקסדה על הראש! אסור להסתובב בתל־אביב עם קסדה ללא וגם כאן, אם בכל זאת המשכת לדרכך ונזכרת לפתע שאת חובשת קסדה, עצרי ליד העץ הקרוב, הוציאי טלפון וצלמי סלפי. זה ינטרל את הפדיחה.

עד כאן מחוויותיי בעיר הגדולה, העמוסה בחדשנות בלתי נלאית. חזרתי לי לכפר בתקווה שבפעם הבאה אזכור לעצמי את כל מה שכתבתי לכם. היו שלום, והכי חשוב, סעו בזהירות. 0

פרויקט בובו

054.4844103 054.4849925