מקור ראשון

אורות המלחמה

תפיסות מוסריות נובעות תמיד מהנחות יסוד, והן משתנות מתקופה לתקופה ומחברה לחברה. העולם המערבי נטש את האידיאולוגיות ואיננו מוצא הצדקה למלחמות, אך המבט היהודי־ציוני שונה. תגובה לשחר אדלמן

/ נעם קרן /

במאמרו "מוסר משלנו" (גיליון פרשת נח) יצא ידידי שחר אדלמן נגד תפיסת "המוסר היהודי", המחניקה לדבריו כל דיון אינטליגנטי ורציני בשאלות מוסריות מעשיות, וזאת בשם אמת יחידה ועתיקה, אף שאין לה מקורות רציניים לכך. פסילה אוטומטית של מוסר "נוצרי" ו"מערבי", טען שחר, מלבד היותה בגדר דחייה בקש, מחמיצה הזדמנות להשתמש בניסיון מוסרי ובחוכמה פילוסופית שהתגבשו אצל אומות העולם במהלך ההיסטוריה, וזאת בניגוד לדרכם של גדולי ישראל לאורך השנים. עוד הוא מתריע כי הישאבות לצורת המחשבה ולטרמינולוגיה הזו מקעקעת את היכולת של הציבור שלנו לפתח דיון מעמיק ופתוח עם הציבור הישראלי הכללי.

אף שיש אמת רבה בטענתו המרכזית של שחר, יש גם מקום רב להשיב עליה ולסייג אותה. במהלך המאמר מציג שחר את טענת "המוסר היהודי" כקביעה שרירותית שבאה להציב עובדות ולא לאפשר דיון רציני, ולשם כך הוא אף מציג את תפיסת המוסר הזו באופן שטחי למדי ונטול מורכבות. בנוסף, בחלק מטענותיו שחר חוטא באותו חטא שכנגדו הוא יוצא, ופוסל טענות על סמך הגדרה קטגורית בלבד. הנקודה המרכזית שחסרה במאמר נטועה בהבנת הטענות אודות "מוסר נוצרי" ו"מוסר מערבי", המובעות כלפי עמדות מוסריות שונות. טענות אלו אינן דחייה חסרת ביסוס, אלא אזכור של דיון גדול חשוב, אשר חופף סוגיות מוסריות רבות.

אין זה סוד כי המוסר המערבי מבוסס בחלקו הגדול על יסודות נוצריים. זה הגיוני, מאחר שהדת הנוצרית שלטה ברובה של אירופה במאות השנים האחרונות, ועובדה זו כשלעצמה אין בה כדי לפסול את המוסר כולו. הטענה הרווחת איננה שהמוסר הנוצרי איננו מוסרי מעצם היותו נוצרי, אלא שהיחס למוסר הרווח היום כמקודש איננו נכון, משום שכמו כל תפיסת עולם הוא מבוסס על הנחות יסוד, ויש לבחון את היחס בינן ובין הנחות היסוד המוסריות שלנו. הוא הדין כאשר מעלים טענה כנגד "המוסר המערבי" באופן כללי. מאחר שכל מערכת מוסרית מושפעת מהנחות יסוד, עקרונות מנחים ויעדים משלה, ברור כי עליה לעבור התאמה לחברה שאת דרכיה היא מבקשת להגדיר. אף שהיינו רוצים לחשוב כי יש דבר כזה מוסר אוניברסלי, האמת היא שמוסר נוטה להשתנות מתקופה לתקופה, וכן מחברה לחברה.

לקחי מלחמות העולם

ניקח לדוגמה את מוסר המלחמה, שבו עסק שחר. יסודות רבים במוסר המלחמה המערבי נטועים בשתי מלחמות העולם, ובתהליכים הפילוסופיים שקדמו להן. מלחמה הייתה שאלה מוסרית מאז ומעולם. בעולם העתיק ובימי הביניים מלחמות נומקו בדרכים פשוטות, מכוח טענות של זכויות טבעיות על שטחים, ובשם הבדלי דת. אך במאות השנים האחרונות, היחלשות הדת ותהליכים נוספים שמטו את הקרקע מתחת הסיבות הרווחות לקיום מלחמה.

הפילוסופיה המודרנית ראתה לנגד עיניה עולם דטרמיניסטי לחלוטין, ולכן לא אפשרה תפיסה מוסרית המכילה הצדקה לפגיעה באדם. המוסר המודרני מתבסס בחלקו הגדול על הצו הקטגורי של קנט: "ֲעֵ ׂשהמעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי". המשמעות של הצו היא כי על המוסר להיות אוניברסלי, כזה תהיה מוכן להפעילו על כל העולם ובכלל זאת עליך. לכן לא תיתכן הצדקה לפגיעה באדם, שכן איש איננו מוכן להצדיק פגיעה בעצמו.

מלחמת העולם הראשונה הייתה דוגמה ברוטלית לחוסר התוחלת שבמאבקים אלימים ולמחיר העצום שהם גובים, ובעקבותיה השתרשה בעולם המערבי התפיסה כי אין שום דבר שמצדיק מאבק כוחות אלים. היו אף שדיברו עליה כעל המלחמה האחרונה, שבעקבותיה לא יבואו עוד מלחמות. כידוע התפיסה הזו לא החזיקה מעמד זמן רב, והיא אף קשרה את ידיהן של המעצמות הגדולות אל מול גרמניה הנאצית בשלבים המוקדמים של ההתעצמות הגרמנית. בעקבות כך נשאבה אירופה למלחמה הברוטלית, האלימה והטראומטית ביותר שידעה האנושות.

התפיסה המוסרית המערבית יצאה מן המערכה במבוכה. מצד אחד, לא ניתן היה עוד לטעון כי כל לחימה מנוגדת למוסר, לאחר שהתגלה רוע חסר מעצורים ובעל שאיפות שליטה כלל־עולמיות. מנגד, ממדי ההרס והשכול הקשו לגבש תפיסה המצדיקה את המלחמה. בנוסף, אם עד מלחמת העולם השנייה רווחו בעולם אידאולוגיות גדולות, שבשמן היה אפשר להנחות תפיסת מוסר ולהצדיק הפעלת כוח, לאחר המלחמה העולם המערבי סימן את אותן אידיאולוגיות כאשמות במלחמה, ובכך סתם את הגולל על תפיסה מוסרית מעין זו.

מאז, תפיסת המוסר המלחמתי פוסחת על שני הסעיפים הללו. היא מנסה ללכת בדרכים שימנעו רוע חסר מעצורים, אך לא יפגעו בחיי אדם ויימנעו מהפעלת כוח כמעט בכל מחיר. את הרוע בהקשר הזה מסמנת גרמניה הנאצית הגזענית, והאידאולוגיות הן לרוב אלו שמּונעות מתוך תחושות זהות חזקות. המסקנה מכך היא שכל הבחנה בין בני אדם, ולא משנה הסיבה, היא תכלית הרוע. זו, בין השאר, הסיבה

לתפיסה העקרונית שלפיה חייו של כל אדם חשובים במידה שווה, ולכן עלינו להגן עליהם בכל מחיר אך להימנע ממלחמה.

האנושות גילתה בדרך הקשה את הפרצות שבצו הקטגורי הרגיל, ועל כן אימצה את הנוסח המוחלט יותר, והשנוי במחלוקת שלו (גם הוא בניסוחו של קנט): "עשה את פעולתך כך שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד". כלומר, האדם הוא התכלית, והציווי המוסרי הוא לא לפגוע בו, ותו לא.

ישנן דרכים נוספות להבין את התפתחות תפיסת המוסר הזו, אך נדמה לי כי בנוגע למסקנה קשה להתווכח. בבסיס התפיסה המוסרית המערבית עומדים עקרונות המציבים במרכז את האדם באשר הוא אדם, ומסמנים את הפגיעה בו מכל סיבה כתכלית הרוע, כיוון שאין שום עיקרון מנחה חשוב דיו אשר יכול להתנגש בכך. כמובן ישנם גם יוצאים מן הכלל, אך לרוב גם אלה ינבעו בסופו של דבר מאותה תפיסה עקרונית.

לפעמים נדרשת אלימות

כאשר יהודי מאמין מתבונן על תפיסת המוסר הזו, הוא מזהה מקומות רבים שבהם העקרונות המנחים שלה אינם מתאימים לאלו שלו. ראשית, התפיסה הבסיסית המניחה כי בעולם דטרמיניסטי אין משמעות לדברים רוחניים וסגוליים – איננה תקפה בעיניו. היהודי המאמין סבור כי בהחלט יש משמעות לדברים כאלו, כגון הגנה על עם ישראל כעם או ישיבת עם ישראל בארץ ישראל. ממילא, לדעתו, ישנם עקרונות אשר בהחלט מצדיקים מאבקים ואף מלחמות. כל תפיסה דתית מכריחה כי העקרונות המנחים של המוסר יושפעו מן העקרונות הדתיים, ולכן שמירה על עקרונות מסוימים היא סיבה מוסרית ליציאה למאבקים ברמות שונות.

גם הישראלי הציוני, שאיננו בהכרח דתי, חי בתוך התפיסה הציונית המעמידה בבסיסה עקרונות סגוליים. הציונות היא תולדה של התקופה הרומנטית, והיא איננה מקבלת את סימון האידאולוגיות, באשר הן, כרוע. משכך, האידיאולוגיה הציונית מציבה עקרונות מנחים, אשר מגדירים את המוסר באופן שונה. בעבור הציוני, מלחמת טריטוריה על ארץ ישראל היא פעולה מוצדקת מוסרית, כיוון שהיא נמצאת בבסיס עיקרון מוסרי חשוב ומנחה בתפיסה היהודית־ציונית. השואה בעיניו ממחישה מדוע חשוב כל כך שיהיו ליהודים עצמאות ועוצמה, והוא אף חש שיהיה זה בלתי מוסרי לא להשתמש בעוצמה זו כאשר הדבר נדרש.

טענת "המוסר היהודי", המושמעת בהקשר של מצבים מעולם המלחמה ומול טענות מוסריות הנובעות מן המוסר הרווח בעולם, היא אפוא טענה רצינית ויסודית ביותר. היא מערערת את יסודות התפיסה של המוסר הרווח, וטוענת כי עקרונות מסוימים, העולים מתוך היהדות וההיסטוריה היהודית, מעלים מערכת מוסרית בעלת מסקנות אחרות. כאשר אותו "רב חשוב בציונות הדתית" המוזכר במאמרו של שחר אומר כי איננו מקבל את האמירה שמלחמה מנוגדת בהכרח למוסר, זו בדיוק טענתו.

הגישה השוללת את המלחמה מכול וכול היא טענה מוסרית רצינית, הנשענת על תפיסות ועקרונות מנחים הנשאבים מן התרבות האירופית, ומשתלשלים מתפיסת החסד והחמלה הנוצרית. אך כיהודים, אנו איננו מחזיקים באותם יסודות ועקרונות. תפיסת החסד היהודית שונה מתפיסת החסד הזו, ולכן איננו מקבלים את המסקנה המוסרית העולה מן הדברים הללו. אף שאין לי ספק כי גם במערכת המוסר שבה מחזיק אותו רב אין מקום לאלימות חסרת פשר ומשמעות – יש בה עקרונות מנחים ולפיהם אלימות מסוימת נדרשת, ובמקרים אלו היא המעשה המוסרי. במצעיהן של מפלגות "הציונות הדתית" ו"נעם", אך יש לי הסתייגות גם מן הדרך שבה מנהלים מולן את השיח. במקום לקיים דיון מעמיק עם הטענות המוסריות העולות מדבריהן, ישנה נטייה לפסול אותן מראש ולתייג אותן כ"כוחות לאומניים", "ימין קיצוני וסהרורי", ועוד. לרוב תבוא יחד עם הפסילה השרירותית רמיזה מסוג כזה או אחר לתפיסות נאציות, המייצגות כמובן את הרוע המוחלט שאין בכלל צורך להתווכח איתו.

כדי להתמודד עם טענה מוסרית, ולא משנה איזו, עלינו לברר את טענות היסוד שלה ולבחון אותן. כאשר נעשה זאת, אנו עשויים לגלות כי דעות הנשמעות לנו קיצוניות ומופרכות הן למעשה טענות רציניות ומבוססות לוגית, אף אם שגויות. לדוגמה, אף שכמו רבים הזדעזעתי מן הטענות נגד סיוע ודאגה לבעלי מוגבלויות, לא יכולתי שלא לשים לב לכך שהמאמר בנושא היה מנומק והעלה טענות מסודרות. אני אומנם מתנגד למסקנה מכל וכול, אך כאשר ארצה להביע את התנגדותי, אתקוף את העקרונות העולים מתוך המאמר ואוכיח כי יסודם בתפיסה שגויה. בשום מקרה לא אפסול את הטענה סתם כי איננה מתיישבת עם המסקנות שאליהן אני רגיל.

ייתכן מאוד כי בחינה מעמיקה של התפיסות ה"קיצוניות" תלמד גם מדוע הן הולכות וקונות תפיסה בציבור. נראה שבבסיסן עומדים עקרונות מנחים שהציבור מסכים איתם, ואולי אף איננו מוצא להם ביטוי במקומות אחרים. התבוננות כזו תוכל להתמודד ברצינות עם הטענות, וגם ללמד אותנו באילו עקרונות מנחים אנחנו והציבור מחזיקים, וכיצד לבטא אותם בצורה נכונה ומאוזנת.

גם כאשר אנו באים לדבר עם החברה הישראלית הכללית, אנו חייבים לשמור על אותו העיקרון. יש לנו עקרונות רבים זהים, או לפחות דומים, ועלינו להדגיש את המסקנות העולות מהן. ברור כי עלינו להתייחס לתפיסות המוסר העולות בחברה, אך עלינו להראות מתי התפיסות הללו עולות בקנה אחד עם העקרונות והיסודות שלנו, ומתי הן פועלות תחת עקרונות המובילים ליסודות שונים בתכלית מכל מה שהחברה הישראלית מבוססת עליו ומאמינה בו.

אכן, לאורך הדורות ידעו גדולי המחשבה היהודית לדבר ולהתכתב עם התפיסות המוסריות שסבבו אותם. הם לא התעלמו מן הסובב, אך כן ידעו להבחין בין תפיסות המתאימות לעולם היהודי ובין תפיסות אשר לא רק שיסודן איננו יהודי, אלא שהן מתנגדות לעצם הערכים והעקרונות היהודיים.

אסון גדול יהיה אם נוותר על הניסיון והחשיבה הארוכה של עולם המוסר הכללי, אך אסון גדול לא פחות יהיה אם לא נשכיל ונדע לזהות את יסודותיו ולוודא כי איננו מוותרים על עקרונותינו, ומשווים אותם לעקרונות ויסודות אשר זרים לנו ולתפיסותינו. נכון, פסילה של דעה כיוון שהיא "מוסר נוצרי ומערבי", ללא הנמקה רצינית, היא טענה לא אינטליגנטית וחסרת משמעות. אולם פסילת הרעיון של מוסר יהודי הוא רעיון בלתי רציני באותה מידה.

גם הישראלי הציוני, שאיננו בהכרח דתי, חי בתוך התפיסה הציונית המעמידה בבסיסה עקרונות סגוליים. בעבורו מלחמת טריטוריה על ארץ ישראל היא פעולה מוצדקת מוסרית, כיוון שהיא נמצאת בבסיס עיקרון מוסרי חשוב ומנחה בתפיסה היהודית־ציונית

מובן שכל תפיסות המוסר, כולל המוסר "היהודי", שואבות רבות מן הניסיון, הדוגמאות והמסקנות של המוסר הכללי. אולם אל לנו לקבל את המוסר הכללי כמחייב, לאור העובדה שהוא ואנחנו לא בהכרח הולכים לאותו הכיוון. מובן שיש לנהל שיח רציני ופתוח עם מערכות מוסר שונות, וניתן ללמוד מהן דברים רבים, אך אסור לנו להתבטל בפניהן ולשכוח אגב כך את העקרונות המנחים שלנו.

כאשר מדברים על המוסר היהודי, לא מדברים בהכרח על איזשהו מוסר אחיד שעובר מדור לדור ללא כל שינוי והשפעות חיצוניות, אלא על מערכת מוסרית שהעקרונות המנחים שלה נטועים בתרבות, בהיסטוריה ובעקרונות היהודיים והישראליים, והיא שונה בדברים רבים ממערכות מוסריות אחרות. וכאשר עולה טענה בדבר "מוסר נוצרי" או "מוסר מערבי", הטענה היא כי היסודות שעליהן אותו טיעון מוסרי נשען שונים מן היסודות שאנו מנסים לבסס.

לא להסתפק בתיוגים

מלבד זאת, הניסיון לבטל את הדעות המוצגות על ידי מפלגות מסוימות חוטא למעשה באותו חטא שבו מאשימים אותן. אקדים ואומר כי גם לי יש הסתייגויות רבות וקשות מעקרונות רבים העולים

פרשתוירא

he-il

2021-10-22T07:00:00.0000000Z

2021-10-22T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.makorrishon.co.il/article/282574496275704

Israel Hayom