כותרת הסĠר, "מחכם באשי לרב ראשי", צוĠפ נת בחובה עלילה עתירת ֶהקשרים: אישיים, קהילתיים ולאומיים; כלכליים, רעיוניים ונĠשיים. בקצרה, דרמה אנושית מורכבת וסבוכה, מĠוענחת רק בחלקה, כראוי לנĠש האדם.

המחבר, דוד אשכנזי, מגולל את סיĠור חייו של הרב יעקב מאיר ,)1939–1856( שמסיבות שונות, הנדונות בסĠר, נדחק לשולי התודעה הציבורית. כמו בהרבה מקרים אחרים, סיĠורה של דמות הוא גם סיĠורן של קהילה ושל תקוĠה, וכשמדובר ברב מאיר מוטב לדבר על קהילות ותקוĠות. הרעיון המארגן של המחקר הוא "החכם המנהיג", כלומר דמות שניחנה בכריזמה, בחופ כמה ובכוח Ġוליטי, הĠועלת בתוך הקהילה, ומקור סמכותה הוא תודעת השליחות שלה כמנהיג רוחני.

הרב מאיר נולד בירושלים, הצטיין בלימודיו כבר בילדותו ובנערותו, הĠגין כישורי משא ומתן בשבתו בחנות של אביו, ובמהרה בלט כתלמיד חכם וגם כאיש כסĠים מצליח (עמ' .)25 1879פב הצטרף לחבורת צעיפ רים סĠרדים שĠתחה את בית המרקחת הראשון לעדה בירושלים, וממנו התĠתחה מרĠאה שצמחה לבית החולים "משגב לדך". עוד Ġעל למען מעוטי יכולת ועולים חדשים, בהם עולי תימן ובוכרה. Ġעילותו הציפ בורית לא עיכבה את תĠקודו בבתי הדין של הסĠרפ דים. יחד עם משכילים מאירוĠה הכיר בנחיצותה של הנהגה חדשה לקהילה היהודית בירושלים, ובזה התווה את מסלול חייו.

הוא התיידד עם בני משĠחת אליעזר בןפיהודה, אשר שאĠו למנותו עוזר לרב יעקב שאול אלישר (יש"א ברכה) לכשיתמנה חכם באשי במקום חותנו הזקן, הרב רĠאל מאיר Ġאניז'יל. הרב מאיר שלט בכמה שĠות, והודות לכישורי המשא והמתן שלו נחשב מתאים במיוחד לשמש נציג היהודים מול השלטונות הטורפ קיים ומול גורמים בינלאומיים. כך אכן היה, ובהיעדרו של הרב אלישר Ġעל הרב מאיר לסיכול Ġקודת הגיפ רוש של מתיישבי הרטוב. הרב מאיר השקיע מכוחותיו גם לשיĠור מערכת החינוך בירושלים, ועודד ללמוד עברית, מקרא, תלמוד ולימודי חול ובהם שĠות.

עוד היה הרב מאיר שותף במאמצים לאיחוד הקהילות בירושלים בשלהי המאה התשעפעשרה, ובפ7981 נבחר לוועד העדה הסĠרדית. הוא היה הרב היחיד בקבלת הĠנים להרצל בביקורו בירושלים ,1898פב נĠגש עמו, ובכך ביצר את מעמדו בתודעת הציבור כמנהיג. משנĠטר הרצל, יזם אזכרה לכבודו תוך סיכון מעמדו בעיני הטורקים.

שלב ההדחה

1906פב נבחר הרב מאיר לחכם באשי בירושלים, והציב לעצמו ארבע משימות: שיĠור החינוך בעזרת תיקונים בתוכניות הלימודים בישיבות, הĠגנת נאמפ נות לשלטון, שיĠור מצב התעסוקה בירושלים, והגפ דלת מוסדות החסד לנזקקים. סביב בחירתו נתגלע סכסוך עז יצרים שחרג מגבולות הארץ, ובעקבותיו הודח הרב מאיר כעבור חודשים אחדים ונסע לכהן כרב הראשי בסלוניקי. אשכנזי מיטיב לנתח את הĠפ רשה בĠרוטרוט. היעדים שהציב לעצמו ביוון דומים ליעדיו בירושלים. בעת כהונתו שם התחוללה מהĠכת "הטורקים הצעירים" )1908( שהלהיבה רבים מצעירי הקהילה בסלוניקי, ובה בעת כרסמה באהדתם לציונות ובזיקתם לקהילה. הרב מאיר נקט עמדה זהירה ומחושפ בת, ובהמשך השתתף במצעד התמיכה במשטר החדש, מבלי שהזדהה עם רעיון העות'מאניות כחזות הכול.

הרב מאיר עשה להקמת גן ילדים יהודי בסלוניקי ולקידום לימודי העברית, עמד בקשר עם כי"ח וליווה תלמידים שנתקלו בקשיים. עוד התמודד עם המרות דת ודאג לאסĠקת מזון כשר לחיילים היהודים בצבא הטורקי. הוא השתדל לטĠח יחסים תקינים עם מנהיגי העדות האחרות בסלוניקי, ביקר אצלם ביקורי נימוסין ונעזר בהם בעת הצורך. ניסיונות למנותו לחכם באשי בירושלים בשנים 1910–1909 לא צלחו.

"אישיותו האקטיבית והדומיננטית של הרב מאיר, בצירוף כישרונותיו בניהול כסĠים ויכולתו להתחבב על אנשי מדינה וממשל, גרמו לו להאמין בייעודו להיות מנהיגפעל" (עמ' .)223 אך חלק מחברי הקהילה בסלוניקי ראו בעין ביקורתית מאוד את תĠקודו, הספ תייגו מחלק מיוזמותיו, ובסוף אוקטובר ‪Ġ 1911‬ רץ משבר הנהגה חמור. הרב מאיר התמודד גם עם האתגר הזה. כל עוד שלטו הטורקים בסלוניקי הוא נקט עמדה סבילה כלĠי הציונות, וקל להבין מדוע. בה בעת "עמד על הצורך בחינוך גבוה והציע להקים (כבר !1910פב – נ"א) אוניברסיטה עברית בירושלים" (עמ' .)227

מלחמות הבלקן )1913–1912( הציבו אתגר חדש וקשה לĠתחו של הרב מאיר. משנכבשה סלוניקי בידי היוונים הורע מצב הקהילה, והוא נרתם במלוא כוחופ תיו למזער את הנזקים ולשקם את הקהילה. גורמים בארה"ב, באנגליה ובצמרת התנועה הציונית הציעו בנובמבר 1912 לכונן בסלוניקי ישות יהודית עצמאית, והרב מאיר נמנע בתבונתו מליטול חלק במיזם הזה. המלחמות הביאו לשבויים ולנעדרים יהודים רבים, והרב מאיר טרח לĠדות שבויים ולאתר נעדרים.

ביטול תשעה באב

במשך כל השנים הללו שררו יחסים מתוחים ומופ רכבים בין הרב מאיר, הציוני המוצהר, ובין הרב חיים נחום, החכם באשי באיסטנבול, שתמך במĠעלי כי"ח כĠתרון לבעיית היהודים. הרב מאיר שמר על כבודו של הרב נחום, הבכיר ממנו, והשכיל לכבדו ולהיוועץ בו ככל שסבר שיש תועלת בכך.

לאחר הסיĠוח ליוון התגבשו בקהילה היהודית בסלוניקי שלוש קבוצות: הציונים, המשכילים תומכי כי"ח, והסוציאליסטים. הרב מאיר תĠקד כגורם מאחד ומגשר ביניהן, שקד לĠייס בין הניצים, וכשהתעורר הצורך אף ניצל את קשריו בבית המלוכה היווני כדי ליישב בעיות בקהילה. בקיץ 1919 סיים את כהונתו בסלוניקי והĠליג לאלכסנדריה בדרכו ארצה. "בימי ההĠלגה חל צום תשעה באב, ובעודו באונייה עסק הרב מאיר בשאלה 'אם על Ġי דין צריך להתענות בצום הלאומי הזה, כיוון שלĠי הצהרת בלĠור ודבר המלך

הבריטי הננו חוזרים לארץ אבותינו... והרי יום הנחמה אחרי החורבן כבר הגיע'" (עמ' .)293

הוא שב לירושלים ומיד החל להרצות בציבור ולהיפגש עם מנהיגים זרים בארץ ובחו"ל. הוא השנ תתף בפעולות לארגון היישוב והיה שותף למיזם הכונ של להקים בית כנסת מאוחד בירושלים. "בסוף 1920 השתתף בתפילה לציון כיבוש ירושלים, שנערכה בכנ נסיית סנט ג'ורג' ונאמרה בשלוש השפות הרשמיות – אנגלית, עברית וערבית. זו הייתה הפעם הראשונ נה שתפילה בעברית נאמרה בכנסייה בנוכחות רבנ נים" (עמ' .)313 מעמדו כמנהיג ודימויו כמי שמתאים למלא משרה ממלכתית המשיכו להתעצב ולהתבסס.

על אף הכיבוש הבריטי נותרה משרת החכם באשי תקפה, שריד אנכרוניסטי מימי הטורקים, ובסוף 1920 המליצה ועדה שהקים הנציב העליון להקים מוסד בעל סמכות עליונה לענייני הדת היהודית בארץ ישראל, רבנות שבה שישה חברים ושני נשיאים, עד שיוסכם מי יהיה הרב הראשי. הרב מאיר התנגד להמלצה, כמו עמיתו הראי"ה קוק, שכן כל אחד מהם קיווה לשמש רב ראשי יחיד. בפועל נבחרו שניהם לשמש נשיאים. "במידה רבה קבע הכישלון בהשגת פשרה את גורלה של הרבנות הראשית, שהייתה למוסד שולי וחסר השנ פעה" (עמ' )318

האשכנזים עושים כבתוך שלהם

הרבנות הראשית נחלה כישלון במאבקה למען סמכויות השיפוט שלה, והוא נבע גם "מהשפעתם של החוגים החרדיים, שהעדיפו להזדקק למועצה המוסנ למית או לבתי משפט אזרחיים, ובלבד שלא יצטרכו לרבנות הראשית שנואת נפשם" (עמ' .)324 גם במאבק על זכויות היהודים במקומות הקדושים נחלו כישלון, בין השאר בגלל חוסר ההחלטיות והיעדר התיאום בין שני הנשיאים. חלק ניכר מן הפרק יוחד לניתוח מפורט של היחסים העכורים בין הרב מאיר לראי"ה.

הרושם המצטייר הוא שהראי"ה נמנע מלהתייחס אל הרב מאיר כאל עמית שווה מעמד ושווה זכויות. יתירה מזו, "למעשה הרבנים האשכנזים הרשו לעצנ מם לעשות ברבנות כבתוך שלהם, להשיג את מטרות עדתם ואת מטרותיהם האישיות, בלא לכבד את היותה של הרבנות מוסד להסדרת חיי הדת ביישוב העברי בארץ ישראל" (עמ' .)357 הרב מאיר תפקד כאב בית הדין לערעורים של הרבנות הראשית, ואשכנזי מראה מתוך מסמכים מגוונים מה עשה בתפקידו זה, בייחוד למען חלשים, וביותר עגונות.

סמוך לאחר שנבחר לרב הראשי הספרדי, החל כוחו של הרב מאיר תש. הוא נמנע מלהביע עמדה נחרצת בסוגיות מכריעות, כגון השתתפות נשים בבחירות לכנסת ישראל 1925נב (ואמר דברים מנוגדים לאננ שים שונים), לא נאבק על שינוי המצב ברבנות הראנ שית ונקט עמדה מעורפלת בשאלת חוקת הקהילות, אף שנציגי הספרדים לא הורשו ליטול חלק בגיבושה. "כנסת ישראל" עוצבה בפועל בידי הראי"ה ואנשיו, ובידי החרדים והבריטים.

אין פלא אפוא שבמעמד הפרידה בקיץ 1928 מהנציב העליון, הלורד פלומר, בכל פעם שהושמעו המילים "כנסת ישראל" קטע הרב מאיר את הדוברים והדגיש כי הוא מייצג רק את העדה הספרדית, שאין בכוונתה להצטרף למוסד זה. מעמדו של הרב מאיר נחלש גם בקרב בני עדתו. בפועל, קשריו עם המזרחי, הגורם המדרבן להקמת הרבנות הראשית, היו רופפים וחלקיים מאוד. המנהיג הנמרץ, היוזם והחדשן בצעינ רותו, נעשה בשנותיו האחרונות צל של עצמו, דמות סבילה שאין בכוחה לממש את כובד האחריות שבמשנ רתה. מחלתו האיצה את דעיכתו כמנהיג. ב"סוף דבר" כותב אשכנזי כי הרב מאיר חטא לעיתים ביוהרה, לא תמיד השכיל להאזין לעצות הסובבים אותו, ולכן "היה הבטחה גדולה שהסתיימה בהחמצה גדולה" (עמ' .)457

הספר מושתת על עבודת דוקטור שנכתבה בהנ נחיית פרופ' ירון הראל מן המחלקה לתולדות ישנ ראל באוניברסיטת ברנאילן, ורוחו הטובה ומקצועיותו של המנחה ניכרות היטב בספר. בעידן שבו נתונים, ממצאים וראיות נחשבים לעיתים זניחים וטפלים, מבסס אשכנזי את מחקרו בעיקר על חומרים ארנ כיוניים ועל מאמרים ורשימות בעיתונות היהודית בת הזמן, בעברית ובלדינו. התוצאה היא מחקר מדוקדק, מוקפד, עשיר בפרטים, המבססים את טיעוני המחבר ופורסים בפני הקורא תמונה ססגונית של דרכי התנ קשורת בין גיבורי העלילה, בין יחידים למוסדות, בין מוסדות למוסדות ובין קהלים לעמיתיהם. עוד חושנ פים שפע המקורות משהו מעולמם הפנימי של גיבונ ריו, והמחבר השכיל שלא לגלוש לפסיכולוגיה בגרוש.

הספר קורע צוהר לא רק לדמות חשובה ביישוב בשלהי המאה הנ91 וראשית המאה הנ02, אלא זורה אור על דמויות מוכרות ועלומות, חושף זרמי עומק סמויים מן העין, ובעיקר מעורר למחשבה על טבע האדם, ועל כוחו של היחיד להשפיע על תהליכים מורכבים. הפרק על הראי"ה והרב מאיר כרבנים ראשיים עורר בי מחשנ בות נוגות על מוסד שהוקם לפני מאה שנים, ומתברר שכבר בראשיתו לא עמד בציפיות ממנו. השנים שחלפו מאז העצימו את חולשתו. הפער בינו ובין מה שנועד להיות כואב, בלתי נסבל ובלתי נסלח.