מקור ראשון

בנתיבי הים התיכון

משפחת אקון נאלצת לברוח לישראל מניס שבצרפת וחשה נבגדת מהטעייתם בידי שליח הסוכנות היהודית. סאגה משפחתית שמביאה את סיפורו של המגזר הצרפתי של יהדות תוניסיה

/ יוסף יובל טובי / טפר, ‪389 ,2021‬ עמ' יוסף יובל טובי הוא פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת חיפה ואקדמיית אלקאסמי בבאקה אל־גרבייה. חוקר השירה העברית בימי הביניים וקהילות ישראל בארצות האסלאם

נטלי מסיקה נולדה בצרפת למשפחה יהודית, שלאחר אירועי הדמים בעיר החוף ביזרט שעל חוף הים התיכון בצפון תוניסיה, היגרה משם אל העיר ניס שבריביירה הצרפתית בשנת .1961 משפחתה, שעלתה ארצה בנובמבר ,1969 נשלחה על ידי אנשי הסוכנות היהודית במרסיי לנצרת־עילית, לאחר שלשאלת ֵאם המשפחה אם יש ים ביישוב זה, נענתה בוודאות כי הוא נמצא באמצע, בין הים התיכון לים של טבריה. רק בהגיעם אל נצרת התברר לבני המשפחה ש"פקיד הסוכנות שיטה בהם, שלח אותם לגור במקום שהוא שום־מקום. משום חלון לא רואים ים. לא ים של טבריה ולא ים תיכון" (עמ' .)19 מכאן שמו הטרגי־קומי של הרומן, "חלון לים של נצרת".

הרומן מתאפיין ביסודות אוטוביוגרפיים רבים. העלילה מתרחשת בארבעה מוקדים לוקאליים, שלכל אחד מהם מוקדש שער אחד בספר: השער הראשון, "חלון לים של נצרת"; השער השני, "חלון לים של ביזרט"; השלישי – "חלון לים של ניס"; והרביעי – "חלון לשום מקום". כפי שנראה להלן, שום מקום זה אינו אלא תל־אביב.

אך קודם שנבוא לפרט את עלילת הספר, מן הראוי להתייחס לרקע המשפחתי־חברתי של הדמויות הפועלות בו. המדובר בבני משפחת ַאקּון שמוצאה בביזרט. רבים מבני קהילת ביזרט, בדומה לקהילות היהודיות האחרות בצפון תוניסיה, היו צאצאים למהגרים יהודים

AFP שבאו מליוורנו – עיר החוף המעטירה ומרכז תרבות יהודית חשוב בצפון־מערב איטליה – ומספרד. מגזר זה של יהודי תוניסיה היה שונה מאוד מאוכלוסיית הרוב של יהודי תוניסיה בצפון המדינה ובדרומה. בני הקהילות הללו הושפעו מאוד מן התרבות האיטלקית והתרבות הספרדית, ולשון הדיבור הרגילה שלהם הייתה איטלקית וספרדית. הם גם היו הראשונים להיפתח אל התרבות הצרפתית שהציפה את תוניסיה, בייחוד בצפונה, בעקבות הכיבוש הצרפתי של הארץ בשנת ,1881 בין השאר באמצעות בתי ספר כי"ח שהוקמו בערים השונות.

חשיבותו של הרומן היא אפוא בכך שהוא מתעד, על דרך הכתיבה הספרותית, את חייה של משפחה יהודית ענפה מקהילת ביזרט הפרנקופונית, שאמנם ענף אחד ממנה עלה ארצה כבר עם קום המדינה, אך רובה היגרה לצרפת באמצע שנות החמישים במאה שעברה.

הרעיון לעלות לישראל לא סר ממחשבתם של בני המשפחה בצרפת, בייחוד לאחר התבטאותו האנטישמית של דה־גול נגד היהודים, "עם אליטיסטי, בטוח בעצמו ושתלטן", בנאומו בפני הפרלמנט בנובמבר ,1967 בעקבות הניצחון הישראלי המזהיר במלחמת ששת הימים. התגובה להתבטאות מפתיעה זו, שחוללה סערה בקרב הקהילה היהודית בצרפת, מובאת בראש השער הראשון: "שמעְּת מה דה־גול אמר עלינו, היהודים? צריך לעשות עלייה לישראל", אומר אביה של הגיבורה הראשית ברומן, קתרין־איבון־רשל (ובקיצור ֶקִתי), הקרויה על שם השחקנית הצרפתייה קתרין דנב ועל שם סבתּה. קתי זו מגלמת באופן אותנטי את דמותה של המחברת נטלי מסיקה.

מכאן מתחילה מסכת התלאות של המשפחה בנתיב העלייה ארצה, למן המפגש עם שליח הסוכנות במרסיי, השָכנתם בנצרת עילית, לא הרחק מן הסביבה הערבית בנצרת התחתית, סביבה שכדוגמתה הכירו היטב בעיר ביזרט, שממנה נמלטו אך לפני פחות מעשור שנים. ההטעיה של שליח הסוכנות גרמה תסכול עמוק למשפחה, שכל חייה התגוררה על חוף הים – אם בביזרט שבתוניסיה ואם בניס שבצרפת. האכזבה קשה מאוד לבני המשפחה גם בשל תנאי החיים הקשים, ההלם הציוויליזטורי והזרּות התרבותית – המתוארים על ידי המחברת בנימה טרגית־קומית.

כמשפחה שנמנתה עם העילית החברתית והכלכלית של יהודי תוניסיה, האמונה על תרבות צרפת, הם נאלצו להסכין לתנאי חיים ותרבות שלא היו רגילים להם במקומות מגוריהם הקודמים. בשעה שילדי המשפחה, הלומדים בבית הספר הממלכתי בחברת ילדים מעדות ישראל לגווניהן, עוברים תהליך ִתרבות אינטנסיבי, ההורים – המתקשים יותר מילדיהם להסתגל לחיים בשכונתם – משתדלים לשמור על קשרים הדוקים עם בני המשפחה הרחבה שנותרו בצרפת.

האנטישמיות של דה־גול

השער השני, "חלון לים של ביזרט", מביא את הקורא אל כור מחצבתה של החברה שבה חיה משפחת ַאקּון לפני שהיגרה לצרפת. כבר בפתח שער זה מעמידה המחברת את הקורא על השסע שפילג את הקהילה היהודית המקומית לשניים, בדומה לקהילות היהודיות האחרות בצפון תוניסיה: ה"ְתַואִנַסה" דוברי הערבית, החיים בעיר לפחות מאז ימי הביניים, ולעומתם ה"ְגָראָנה" דוברי האיטלקית והספרדית, צאצאי המהגרים מאיטליה. ההבדל בין שתי הקהילות לא היה במוצא ובלשון הדיבור בלבד, אלא גם מבחינה כלכלית־חברתית.

מוטיב הים, העומד בבסיס כל שערי הספר, מקורו במיקום הגיאוגרפי של קהילת המוצא של משפחת ַאקּון וקרוביה הרבים בעיר החוף ביזרט. אך משמעותו אינה גיאוגרפית גרידא, אלא תרבותית עמוקה. העיר ממוקמת בנקודה הצפונית ביותר בתוניסיה, במקום הקרוב ביותר אל צרפת, דבר שניכר היטב ב"אירופיות" של תושביה היהודיים, בין השאר באימוץ כמעט טוטלי של שמות פרטיים צרפתיים לגברים ולנשים כאחד. בשל חשיבות נמל ביזרט לצי הצרפתי נשארה העיר תחת שלטון צרפתי גם לאחר הענקת העצמאות לתוניסיה בשנת ,1956 ורק לאחר קרבות עזים ניאותה צרפת לפנות את העיר בשנת .1963 בתקופה זו התעצמה התחושה הצרפתית של בני הקהילה היהודית בביזרט. זו הגבירה את עוינות הסביבה המוסלמיתלאומנית לבני הקהילה, ואלה נאלצו בסופו של דבר לנטוש את העיר יחד עם הצרפתים ולהגר לצרפת.

בנקודה זו מתחילה הסאגה של משפחת ַאקּון וקרוביה בניס ובערי צרפת האחרות. הן נעזרו ברשויות הרווחה כאזרחים פליטים שנאלצו לצאת מביזרט, ויכלו להיקלט ללא קושי רב גם מבחינה תרבותית, ולהצטרף אל רבים מיהודי צפון תוניסיה שהיגרו לצרפת. מוריס, אביה של קתי, הגיבורה הראשית ברומן, עושה אט־אט חיל גם מבחינה כלכלית, ויכול לפרנס את משפחתו ברווחה.

אך מתברר שהיסודות האיתנים שעליהם עומדים חיי המשפחה מתערערים והולכים. ראשית התהליך במודעה שנקרתה לעיני אודט, ֵאם המשפחה: "בואי להיות אישה משוחררת וללמוד מקצוע מבוקש ביותר". הבעל מוריס, המזועזע מעצם רצונה של רעייתו "ללמוד מקצוע ולהיות אישה משוחררת", חש

חדשים

he-il

2021-10-22T07:00:00.0000000Z

2021-10-22T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.makorrishon.co.il/article/282643215752440

Israel Hayom