מקור ראשון

עוצו עצה ותופר

השיעור הראשון שלי במחאה חברתית

מכונת

הפחיות הייתה ממוקמת בקצהו העליון של אחד מגרמי המדרגות של הישיבה, ועם השנים הפכה למוסד בפני עצמו מכמה סיבות. החשובה שבהן הייתה מחירי הרצפה של הפחיות. פחית קוקה קולה בשלושה שקלים. פחית RC בשניים וחצי שקלים ופחית מיץ פז בשנקל. אז נכון שהפחיות עצמן היו עם כיתוב מחשיד בשפה הערבית והטעם של המשקה היה בהרבה מקרים חלוד ולפעמים אף לא היו בו גזים, אבל לרוב, הכול היה כשורה ובתמורה לסכום מזערי היינו מקבלים פחית קרה ומספקת. הבעלים של המכונה היה לא אחר מאשר בנו של ראש הישיבה, כך שאם המכונה הייתה בולעת את המטבע ידענו למי לפנות.

הכול התחיל להשתבש בוקר אחד כשרפי מוועד חמישי ניגש כדרכו בקודש אחרי תפילת שחרית למכונת הפחיות עם שלושה שקלים כדי לקנות את פחית הקוקה קולה הקבועה שלו. יש אנשים כאלה ששותים על הבוקר קולה במקום קפה, ורפי היה מאלה. הוא דחף את שלושת השקלים שלו לחריץ ולחץ על הכפתור הקבוע, אלא שאז למרבה הפלא הצג של המכונה הבהב והורה שמחיר פחית קוקה קולה הוא שלושה וחצי שקלים ולא שלושה כמו שהיה עד היום. אז רפי רטן לעצמו וכבר פנה ללכת לחדר ולהביא עוד חצי שקל, אבל אז בדיוק עבר שם פנחס וולבה (שם בדוי) ורפי ניצל את ההזדמנות וביקש מפנחס הלוואה קצרת מועד של חצי שקל וכמסיח לפי תומו אמר שמחיר הפחיות עלה. פנחס וולבה היה דמות אגדית שעוד אספר עליה בבוא היום, היה בו משהו מהפכני באופי, צ'ה גווארה של עולם הישיבות. פנחס עצר ליד רפי, קימט מצח ואמר, מה אמרת? ורפי ענה, כלום. אני רק צריך הלוואה קטנה של חצי שקל למכונה פה כי עלה המחיר. ופנחס אמר לרפי, לא יקום ולא יהיה חביבי. עדיף שתלך לקנות פחית קולה במכולת השכונתית ובמחיר כפול ולא תחזק ידי קפיטליסטים מושחתים. ורפי הסתכל על פנחס ולא הבין מה קפיטליסטים על הבוקר ואמר לו, פנחס בחייאת, יש'ך חצי שקל או שאלך להביא מהחדר שלי? ופנחס הוציא מהכיס מטבע של עשר שקל ואמר לרפי, קח ולך תקנה במכולת. תעשה לי טובה אישית. ויום אחד כשתגדל, אולי תבין. ורפי משך בכתפיים ולקח את העשר שקל והלך למכולת השכונתית כמצוות פנחס הנחוש שהצית סיגריה ונעלם בקצה המסדרון.

בבוקר שלמחרת התעוררנו למראה חריג. ברחבי הפנימיות פוזרו עשרות פשקווילים עם הכותרת "מחאה נמרצת" ותחתיה טקסט מליצי ונוקב על העוול הנורא של העלאת מחיר הפחיות בחצי שקל. על מכונת הפחיות הודבקה מודעה גדולה שמבקשת בכל לשון של בקשה מציבור הבחורים בישיבה שלא להשתמש במכונה עד שהמחיר המקורי יחזור על כנו, והישיבה כמרקחה.

בארוחת הצהריים של אותו היום פנחס נעמד, דפק על השולחן שתי דפיקות, סידר את הכיפה הקרמבואית שלו על הראש, הניח אצבעות על פקק של בקבוק ריק ופצח בנאום חוצב להבות שעוגן היטב בדברי חז"ל "צדיקים חביב עליהן ממונם יותר מגופם" ועל איך אנחנו יכולים למצוא את עצמנו בבוא היום משלמים על פחית קולה סכום בלתי נתפס של חמישה שקלים, רחמנא לישזבן! הבחורים הצעירים הסתכלו על פנחס בעיניים נוצצות, וחלק מהמבוגרים גיחכו לעצמם אבל עמוק בלב העריצו גם הם את פנחס ואת אומץ הלב שלו. כי באמת, היה הרבה אומץ (וקצת שיגעון, אבל קצת שיגעון זה תמיד טוב) במהלך הזה של פנחס. אומץ לצאת ככה בפומבי נגד מפעל חייו של בנו של ראש הישיבה. וקצת שיגעון כדי להקים כזו מהומה על חצי שקל. תאמינו או לא, אבל תוך שבוע כל בחורי הישיבה ללא יוצא מן הכלל הצטרפו למאבק הצדק של פנחס ואף אחד לא התקרב אפילו למכונת הפחיות.

דרכן של מחאות לצאת מפרופורציה, ובאמת צהריים אחד נמצא הכבל של מכונת הפחיות כשהוא חתוך. פנחס מיהר לעמוד בחדר האוכל בזמן ארוחת הערב ולהכריז שלא זו היא דרכנו, ופנינו לשלום ומי שחתך את הכבל שידאג לשלם עליו לבעל המכונה. וכל האצילות הזו רק שכנעה אותנו להתמיד במחאה ולא להתפתות חלילה לקנות פחית מיץ פז בשנקל וחצי. כעבור שבועיים, בנו של ראש הישיבה החזיר את המחיר לקדמותו לקול צהלת ההמון שנשא את פנחס על כפיים תוך שירת "עוצו עצה ותופר". ורפי, שהכול בתכלס קרה די בגללו ובגלל ההרגל המשונה שלו לשתות קולה על הבוקר, ניצל את תקופת המחאה והחליט לנסות קפה נמס עם שלוש סוכר אחרי שחרית במקום פחית קולה. ניסיון שממש הצליח. רפי עבר לקפה, סופית.

סיפורים מהישיבה // עדן אביטבול

he-il

2021-10-22T07:00:00.0000000Z

2021-10-22T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.makorrishon.co.il/article/283248806141176

Israel Hayom